בימים אלו, חשיבה המונעת בעיקר מרגשות ולא משיקולים רציונליים מאפיינת לא רק את הגורמים המשיחיים בארץ, אלא כמעט את כל הציבור בישראל: משמאל, מימין ומהמרכז. זה מתבטא בטירוף המערכות הכללי, שמתרחש כאן בסוגיית החטופים. אופן ההתייחסות לעניין מלמד שלא רק ממשלת החורבן ותומכיה חושבים ומתנהגים כאילו היינו עדיין בשנה העברית הקודמת, אלא זה נכון לא פחות לגבי רובו המכריע של הצד השני - אליו אני משתייך.
בשעה שעצם קיומה ועתידה של ישראל נמצאים בסכנה גדולה ואמיתית, ואחרי שמאות משפחות כבר הקריבו את יקיריהן, מתעסקים כאן כמעט כולם בסוגייה השולית ביחס של עוד כמה עשרות בני אדם. אני מודע לכך שדברי מזכירים את דברי אורית סטרוק. מה לעשות? גם שעון מקולקל מראה את השעה הנכונה פעמיים ביממה.
איני רואה הבדל רציונלי מהותי בין ויתור על חייהם של חטופים לבין ויתור מראש מידי יום על חייהם של חיילים שנשלחים לקרב ממנו בוודאות חלק לא יחזור בחיים
עובדה זו מצביעה על הדחקה קולקטיבית של המצב בו ישראל נמצאת היום. אזכיר אפוא מה הם הדברים המרכזיים באמת שעומדים כאן עתה על כף המאזניים:
1.אתחיל בעניין שהוא לבדו חשוב ודחוף כיום עשרת מונים יותר מאשר עניין החטופים: ישראל מאבדת את הצפון - פשוטו כמשמעו. 70,000 פליטים נעקרו משם, ואיש אינו יודע מתי וכמה מהם יחזרו. בינתיים נמשכת הריסתם השיטתית של הישובים שם, כולל כאלו שלא פונו.
הרתעת החיזבאללה, ההישג הגדול של מלחמת לבנון השנייה, אבדה כליל, ודומה כי ישראל אינה יכולה, או היא מפחדת, להילחם בארגון זה למען הצלת צפונה. הפחד הוא כנראה מההרס שייגרם במרכז הארץ במלחמה כזו. אני תושב תל אביב - ואיני מבין למה שלום ביתי חשוב יותר משלום יישובי הצפון. למותר להגיד שעתידו של הדרום לוט בערפל גם הוא - מה עוד שדומה שממשלת ישראל דואגת להבטיח את המשך שלטון החמאס בעזה על ידי התעקשותה לא לאפשר את כניסת הרשות הפלסטינית במקומו.
2. מחסום הפחד של איראן וגרורותיה נשבר. איראן שלחה מאות טילים אל שטח ישראל, אך לא שילמה שום מחיר של ממש על כך. משמעות עובדה זו היא יותר ממפחידה. מאז מלחמת העצמאות לא היה מצבנו הבטחוני כה גרוע.
3. ישראל מבודדת ומוחרמת כמו שלא הייתה מעולם, והמצב הולך ומחמיר. הפכנו ליורשי דרום אפריקה ורודזיה כמצורעים של היקום, וכולנו יודעים מה עלה בגורלן של אותן דרום אפריקה ורודזיה. לאמיתו של דבר, זה מוצדק. מזה שנים רבות מדיניות ישראל בשטחים היא במהותה מדיניות של אפרטהייד. תמיד ידענו בשמאל שיום אחד עובדה זו תתפוצץ על ראש כולנו. האירוניה האכזרית הינה שזה קרה דווקא במלחמה צודקת של ישראל, בעקבות אירוע מזוויע ונגד ארגון פנאטי ורצחני במיוחד - ארגון שאין שום סיכוי לשלום כל עוד הוא שולט, וכל עוד לא יעוקר מכוחו.
4. מצבה הכלכלי של ישראל הולך מדחי אל דחי, ועתידו שחור משחור. כפרטים עדיין איננו ממש סובלים מכך, אבל זה לא יאחר לבוא.
העניין היחידי כמעט שבו נתניהו דווקא צודק
אלה הן כמה מהבעיות הבוערות באמת של ישראל, בעיות שפתרונן הוא עניין של חיים ומוות עבורה. אין שום סיכוי להתחיל לפתור אותן כל עוד ממשלת החורבן והעומד בראשה נשארים בשלטון. אך במה מתמקדת המחאה? בעניין היחידי כמעט שבו ביבי דווקא צודק... זה מוביל לשתי תוצאות. מצד אחד התנועה להחלפת הממשלה אינה צוברת תאוצה. אי לכך הממשלה הנוכחית (עם ביבי, בן-גביר וסמוטריץ במרכזה) יכולה להמשיך במדיניותה הרת האסון - כולל חזרה למהפכה המשטרית.
בניגוד לרוב חבריי בשמאל, כבר לעסקת שליט התנגדתי בשעתה בכל כוחי. הזהרתי אז ברשת האקדמיה, שהרבה אנשים ישלמו עליה בחייהם. עלי להודות שגם בדעתי לא עלה שמדובר באלפים
מצד שני, החמאס מסיק את המסקנות הנכונות-מבחינתו מהלחץ ברחוב בישראל לעסקה בכל מחיר ועכשיו, והוא רק מקשיח את דרישותיו - דרישות ששום ממשלה אחראית בישראל לא תוכל לקבל, אפילו אם יאיר גולן יעמוד בראשה. לכן גורמות ההפגנות הרועשות בנושא החטופים נזק אדיר לא רק למטרות האמיתיות כיום של המדינה, אלא גם לחטופים עצמם.
לא שכחנו דבר ולא למדנו דבר
בניגוד לרוב חבריי בשמאל, כבר לעסקת שליט התנגדתי בשעתה בכל כוחי. הזהרתי אז ברשת האקדמיה, שהרבה אנשים ישלמו עליה בחייהם. עלי להודות שגם בדעתי לא עלה שמדובר באלפים. אסון שבת הדמים הוא, בין היתר, תולדה ישירה של הלקח שהסיק -בצדק מבחינתו- החמאס מעסקת שליט: שהוא יכול לרצוח מספר בלתי-מוגבל של ישראלים, בתנאי שישכיל לשמור בידיו לצורך מיקוח מספר חטופים שלא יהרגם.
או אז ניצחונו מובטח כבר ביום הראשון. כן - לכך בדיוק הוביל המסע המופקר שהובילו אז למען שחרורו בכל מחיר של גלעד שליט אנשים שהיו טובים-בעיני-עצמם, אך למעשה משוללים כל אחריות. אחרי שבת הדמים סברתי לתומי שמחוללי אותו מסע אינם יכולים לישון בלילה בגלל כובד אשמתם. לתדהמתי, נוכחתי שלא רק שזיכרון זה אינו מדיר שנתו של איש - כיום מסתמכים על תקדים זה עצמו לצורך צידוקו של מסע מסוכן אף יותר. מסתבר שגם אנו, כמו הבורבונים, לא שכחנו דבר ולא למדנו דבר.
פרופ' ארנון אברוןאני עצמי איני רואה הבדל רציונלי מהותי בין ויתור על חייהם של חטופים לבין ויתור מראש מידי יום על חייהם של חיילים שנשלחים לקרב ממנו בוודאות חלק לא יחזור בחיים. ההבדל היחיד הוא, שבמקרה אחד יודעים מראש מי יהיה הקורבן, בעוד במקרה האחר הזהות של הקורבנות מתבררת כמה שעות מאוחר יותר. נשגב מבינתי מדוע הבדל זה הינו כה חשוב.
פרופ' (אמריטוס) ארנון אברון, בית הספר למדעי המחשב, אוניברסיטת תל אביב
