(צילום: נויל האריס)
"חבורה של חמישה תלמידים מכיתה ד' חסמה לי את המעבר ומנעה ממני לצאת מהכיתה במשך דקות ארוכות, תוך איומים שלא יאפשרו לי לצאת עד שאחזיר להם כדור שהחרמתי אחרי שהתמסרו בו במהלך השיעור. כאשר הניחו לי לעבור, דחף אותי אחד התלמידים למדרגות ורק במזל הצלחתי להחזיק במעקה ולא להתגלגל". כך סיפרה אתמול (רביעי) יובל, שם בדוי, מורה בבית ספר יסודי במרכז הארץ, על אחד מאירועי האלימות שספגה בבית הספר.
מתברר שיובל אינה יוצאת דופן. ממחקר חדש שנערך באוניברסיטת בר אילן עולה ש-45% מהמורים חוו אלימות פיזית ומילולית, פגיעה ברכוש, או הטרדות מיניות ואלימות ברשת מצד תלמידים, אך מרביתם נמנעים מלהתלונן מחשש לפגיעה במוניטין שלהם.
המחקר, שנערך על ידי ד"ר תמר טרבלוס מהפקולטה לחינוך בבר אילן, בהדרכת פרופסור יעקב יבלון מאותה פקולטה, בדק גם את דרכי ההתמודדות של המורים עם האלימות כלפיהם. על פי הממצאים, מורים צעירים, שלהם עד חמש שנות ותק, ספגו אלימות רבה יותר לעומת מורים ותיקים, וככל שתדירות או רמת הפגיעה הייתה גבוהה יותר, כך פחת רצונם לבקש עזרה.
מבין המורים שדיווחו על אלימות כלפיהם 45% דיווחו על אלימות מילולית, 20% על פגיעה ברכוש, 20% על הטרדות מיניות ו-10% על אלימות ברשת. 40% מהמורים שחוו אלימות דיווחו על פגיעה מסוג אחד או שניים של אלימות, ו-35% אחוזים דיווחו על פגיעה מיותר משני סוגי אלימות.
על פי ד"ר טרבלוס, שהיא עצמה מורה בתיכון, אלימות כלפי מורים היא אחת הסיבות לנשירת מורים ממערכת החינוך בשלוש השנים הראשונות לכניסתם לעבודה. לדבריה, שיעור המורים העוזבים את מערכת החינוך לאחר שנה עומד על 10%, ולאחר שלוש שנים על 8.2%, ורבים מהם נושרים על רקע האלימות הגוברת ובעיקר איבוד הסמכות שלהם מול התלמידים.
ד"ר טרבלוס הסבירה: "הנתון המפתיע של המחקר הוא שהקורבנות, בעיקר המורים הוותיקים שבהם, לא פונים לעזרה. ההשערה שעלתה היא שאי פנייה לעזרה קשורה למוניטין המורה. המחיר שהמורה ישלם על הודאתו שהיה קורבן תעלה לו במוניטין התעסוקתי שלו, והוא יכול להצטייר כמורה חלש ולא מקצועי שלא יכול לשלוט בכיתה. המחיר שהם משלמים גבוה מהתועלת שבפנייה לסיוע".
עוד עלה מהמחקר שיש קשר בין האקלים הבית ספרי, לבין נכונות המורים לבקש עזרה. "הרגשת שייכות וביטחון של צוות ההוראה במקום עבודתם, תורמים לנכונותם לפנות לעזרה", ציינה ד"ר טרבלוס.
ד"ר תמר טרבלוסיובל מסכימה עם מסקנות המחקר. אחרי שלוש שנות הוראה בלבד היא מתכוונת לפרוש על רקע תופעת האלימות המילולית והפיזית כלפי מורים, לצד תחושת היעדר גיבוי. "ההרגשה היא שמנהלים מפחדים מהורים מקושרים, ומשדרים למורים שהותקפו שהם לא בסדר", אמרה. "תחושות ההשפלה, הפחד וחוסר האונים קשות מאוד. מורה מותקף על ידי תלמיד לעיני כל התלמידים, ומעבר לכאב הפיזי וההשפלה, זה גם מקטין את המורה שהוא לא מקבל גיבוי. במצב כזה, מורים מעדיפים לא להתלונן. אני אומרת בכאב שלא אוכל להמשיך כך ואני מתכוונת לעזוב".
על פי ד"ר טרבלוס מורים שספגו אלימות ממעטים לפנות לעזרה גם בשל מחסור בגורמי סיוע: אין היום כתובת בתוך בית הספר למורים שחווים אלימות. צריך להסדיר כתובת ייעודית, בדיוק כמו שיש ממונה הטרדה מינית. שיהיה מישהו שאחראי על אלימות כלפי המורים".
מהסתדרות המורים נמסר: "האלימות נגד עובדי ההוראה היא פרי הביאושים של הצניחה במעמדם, כפי שהדבר בא לידי ביטוי, ממש בימים אלה, בזלזול הבוטה שבו מנהל משרד האוצר את המשא ומתן על שכרם הירוד ובהתבטאויות הלוחמניות של פקידי משרדו. אם לא יחול שינוי ביחס של הממשלה לעובדי ההוראה, בראש ובראשונה על ידי שדרוג משמעותי של שכרם, מעמדם ימשיך להישחק וכתוצאה מכך גם האלימות רק תלך ותגבר".
