מבלי לתאם עם המורים ונציגיהם הכריזה השבוע שרת החינוך יפעת שאשא ביטון על רפורמה כוללת במבחני הבגרות. ללא פיילוט ניסויי מצומצם, ובהתעלם מכשלון הניסוי של "הערכה החלופית", הוחלט להרחיב את הרפורמה ולהחיל אותה החל משנת הלימודים הבאה על כל המקצועות ההומניים. הרעיון - להמיר את בחינות הבגרות במדעי הרוח בכתיבת עבודה סמינריונית בין-תחומית - הוא מנותק מהשטח, ממסוגלות התלמידים ומהיכולות של המורים, ומתעלם מגודל הכיתות בישראל, מהשלכות השחיקה המתמשכת במעמדם של מדעי הרוח ומהזמן הדרוש בכדי להטמיע רפורמות.
רק בשבוע שעבר, לאחר בגרות החורף בהיסטוריה, התלוננו מורים רבים שהבחינה החדשנית, שכבר לא דורשת רק שינון אלא ניתוח והעמקה, הייתה קשה עד בלתי אפשרית לתלמידיהם. הציונים במבחני פיז"ה של תלמידי ישראל נמוכים, רבים מהם לא מסוגלים להתמודד עם קריאה וכתיבה של טקסט פשוט. כיצד ניתן אפוא לדרוש מהם רמה אקדמית עיונית גבוהה הדרושה לכתיבת עבודה סמינריונית (בין-תחומית!)?
כיוון שזו אינה דרישה ריאלית, התוצאה תהיה חוסר עצמאות בכתיבת העבודה. התלמידים שיוכלו ייעזרו בהוריהם ומי שידו משגת ישלם למורה פרטי או יקנה עבודה באינטרנט. כך ייווצר מצג שווא כאילו התלמידים הם שעמדו במשימה, הציונים "יאמירו", ולמעשה השיטה תרחיב את הפערים בחברה הישראלית בין השכבות החזקות לחלשות.
כתיבת עבודה עיונית דורשת אין ספור מיומנויות והתלמידים זקוקים להדרכה צמודה בכתיבתה. לא נראה שהמשרד מבין איזו השקעה של כח אדם, משאבים ומיומנויות נדרשת
המורים, שחוקים ומרוטים משנתיים של קורונה, מותשים מהרפורמות המונחתות עליהם חדשות לבקרים, יצטרכו להתמודד עם עוד שרה מתחלפת ועם הרצון שלה להטביע חותם. עד שהופנמה רפורמה אחת, כבר מטלטלת את המערכת רפורמה אחרת. מערכת החינוך סימנה מקצועות חשובים שבהם תיערך בחינה חיצונית, ואילו יתר המקצועות יוערכו בהערכה פנימית. ממילא, חוששים המורים, המנהלים יקדישו שעות למקצועות שבהם תתקיים בחינת בגרות על חשבון המקצועות ההומניים.
על-פי יו"ר ועדת מקצוע ההיסטוריה, פרופ' שמחה גולדין, שעות ההוראה המוקדשות לו קוצצו בחצי (!) ב-25 שנים האחרונות. לפיכך, לתלמידים חסר ידע בסיסי ביותר. כיצד יוכלו לנתח תופעות ללא בסיס אלמנטרי של ידע?
לקיצוץ השעות משמעויות מרחיקות לכת נוספות. כך למשל, מורה להיסטוריה המלמד שעתיים בכיתה, צריך למעשה ללמד עשר כיתות בכדי למלא משרה. בכל כיתה יש יותר מ-35 תלמידים. הציפייה ממורה להדריך עשרות ואפילו מאות עבודות אישיות אינה ריאלית.
כתיבת עבודה עיונית דורשת אין ספור מיומנויות. גם התלמידים המוכשרים ביותר זקוקים להדרכה צמודה בכתיבתה. לא נראה שהמשרד מבין איזו השקעה של כח אדם, משאבים ומיומנויות נדרשת בכדי שתלמיד תיכון יוציא תחת ידו עבודה עיונית ברמה אקדמית סבירה. קשה להניח שהמשרד מתכוון להשקיע משאבים כאלה. אדרבא, במקום תוספת שעות צפוי קיצוץ. המורים שעתידים לעבוד שעות נוספות, ונהנו בעבר מתוספת גמול בגרות, כנראה שייאלצו לוותר עליה.
ובכלל, מיהם המורים האמורים להנחות עבודות סמינריוניות בין-תחומיות? מי הוכשר לכך? האם יוקצו שני מורים משני תחומים לכל כיתה? או שמורה יצטרך ללמד גם תחום שאינו בקי בו?
לא רק שמבנה מערכת הכשרת המורים הוא דיסיפלינרי, בשנה הבאה אמור להיכנס לתוקפו מתווה חדש להכשרת מורים ובמסגרתו ביטלה המל"ג את חובתם של פרחי ההוראה ללמוד קורס יסוד בלשון והבעה. לפי הפרסומים, את העבודות המחליפות בגרות יבדקו בוחנים חיצוניים. עמיתיי בפיקוח מחפשים בשנים האחרונות בנרות אנשי אקדמיה שיסכימו ללוות ולהעריך עבודות חקר של תלמידי תיכון. אנשי אקדמיה לרוב לא יכולים ו/או לא רוצים להתפנות לכך. כיצד ימצאו כאלה לעשרות אלפי תלמידים? מאחורי רפורמת ההערכה יש כשלון חרוץ בהערכת המציאות.
- ד"ר מיכל שאול היא ראש החוג להיסטוריה במכללת הרצוג
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
