ימים ספורים לפני שעסקת שליט יצאה לפועל, כשרשימת האסירים שישוחררו נסגרה באופן סופי, היו מי שסברו שאחרי שני עשורים בכלא האסירים יפתחו בחיים חדשים, יתחתנו ויקימו משפחות, וינסו ליהנות משארית חייהם מבלי להסתכן בכניסה מחודשת אל מעבר לחומות הכלא.
1,027 אסירים ביטחוניים פלסטינים שוחררו בעסקת שליט. מרביתם אכן הניחו את העבר מאחור, אבל יש כאלה שלא רק שבו למסלול הטרור, אלא הפכו ברבות השנים לאתגר עצום עבור מערכת הביטחון הישראלית. אתגר שמשפיע, במישרין ובעקיפין, על חייהם של מאות אלפי ישראלים.
עשור אחרי עסקת שליט בחרנו לשים זרקור על שבעה מהמחבלים ששוחררו וכיום הם מחוללי הטרור העיקריים מול מדינת ישראל. אסירים משוחררים שהיו אמורים לסיים את חייהם בכלא הישראלי והפכו בתוך עשור לחוד החנית של חמאס והזרוע הצבאית שלו.
אל"מ במילואים מיכאל מילשטייןצילום: תומר שלום"לפחות בכל מה שקשור לחמאס-עזה, עסקת שליט יצרה שדרוג של הארגון כולו בתהליך קבלת ההחלטות, בקשר שבין הזרוע הצבאית לזרוע האסטרטגית (המדינית). אלו דברים שבתקופתו של איסמאעיל הנייה היו פחות תואמים משום שהוא לא הגיע מהשוחות אלא מלשכתו של אחמד יאסין", אמר אל"מ במילואים ד"ר מיכאל מילשטיין, שבזמן העסקה היה ראש הזירה הפלסטינית בחטיבת המחקר של אמ"ן.
לדבריו, "אי אפשר להתעלם מכך שאחרי שיחיא סינוואר נכנס לשטח הוא הקפיץ את חמאס. אמנם עזה בתקופתו הלכה אחורה, אבל הארגון שדרג את יכולות העוצמה הצבאית שלו ואת המעמד של חמאס בזירה הפלסטינית והאזורית. חלק ממשוחררי עסקת שליט הצליחו לבנות את הרובד המערכתי שמגשר בין יכולות צבאיות לחשיבה אסטרטגית. סינוואר הוא דוגמה מובהקת לכך".
את שבעת "האסים" של עסקת שליט אפשר לחלק לשתי קבוצות. הראשונה שבהן היא "חבורת עזה" שכוללת את יחיא סינוואר, תאופיק אבו נעים ורווחי מושתהא. שלושתם הם פרי בריאתו של סלאח שחאדה, שהיה ראש הזרוע הצבאית של חמאס וחוסל על ידי ישראל בשנת 2002.
מדובר בשלישייה שהם חברים בלב ובנפש מהימים שחלקו יחד תא בכלא הישראלי ועד היום. יותר מכך – קורות חייהם המשותפות גרמו להם להיות שלושה חלקים שמרכיבים שלם אחד.
יחיא סינוואר
עשור לעסקת שליט הוא גם עשור לשובו של יחיא סינוואר לזירה. האיש שעיצב מחדש את חמאס בצלמו ובדמותו, שינה בכך גם את פני המציאות הגאו-פוליטית בין רצועת עזה לישראל.
סינוואר (אבו איברהים) נולד במחנה הפליטים חאן יונס בשנת 1962, אותו מחנה פליטים שבו נולד גם מוחמד דף. סינוואר היה ממקימיו של מג'ד – הזרוע שאחראית על ביטחון הפנים של חמאס. ככזה, הוא למעשה היה צייד של משתפי פעולה עם ישראל, ובמקרה של סינוואר הוא היה צייד "מוצלח" מאוד. הוא רצח במו ידיו יותר מעשרה פלסטינים שנחשדו בשיתוף פעולה עם ישראל. זאת הסיבה שסינוואר נעצר על ידי ישראל ונידון ב-1989 לחמישה מאסרי עולם, לא בגלל רצח ישראלים. זו גם אחת הסיבות בגינן זכה לימים בתואר "הקצב מחאן יונס".
האור בקצה המנהרה עבור סינוואר בכלא הישראלי התגלה עם חטיפת שליט. אחד מחוטפיו של שליט היה אחיו, מוחמד סינוואר, שמשמש כמפקד חטיבת חאן יונס בזרוע הצבאית של חמאס. מוחמד סינוואר התנה מתחילת המשא ומתן את שחרור שליט בכך שאחיו יחיא ייכלל ברשימת המשוחררים.
מרגע שחרורו הפך סינוואר למטאור. ישראל השיבה אותו למגרש הביתי שלו ברצועת עזה והוא סומן לגדולות כבר מהרגע הראשון. האם זו הייתה טעות ועדיף היה לגרש אותו לחו"ל? זו שאלה מעניינת, אבל גם חוכמה שלאחר מעשה.
סינוואר החל להשתלט במהירות על מוקדי הכוח ברצועה כדי להשיג תמיכה. בשנת 2017 המאמצים הניבו פרי, הוא נבחר למנהיג חמאס ברצועת עזה ומהר מאוד הפך לאיש החזק ביותר בעזה שהאפיל גם על מנהיג הארגון שישב בעזה – איסמאעיל הנייה.
הוא הפך למעשה את הקערה בתוך החמאס על פיה, כאשר בזכותו הפכה חמאס עזה לזרוע המובילה בארגון על חשבון חמאס חו"ל, שאחז עד אז במוקד הכוח. עם זאת, סינוואר קיבל כרטיס צהוב בוהק בבחירות האחרונות להנהגת חמאס כשניצח על חודו של קול ואחרי לא פחות מארבעה סיבובי הצבעה את מי שהתמודד מולו על התפקיד – ניזאר עוודאללה. זה לא היה ניצחון לעוודאללה כמו הפסד לסינוואר, שמזגו קצר הרוח וריכוזיותו גרמו לו לאסוף בדרך לא מעט אויבים מבית.
סינוואר מלא בכריזמה אבל הרמה הרטורית שלו ירודה. הוא אבי תורת ההסדרה אבל גם האיש שעומד מאחורי קמפיין צעדות השיבה, הוא מלהטט בין היכולת להביא לרגיעה בעזה לבין שיטת ההסלמה המדורגת בניסיון להתיש את ישראל.
הוא האדם שהביא את עזה למצב הכלכלי הטוב ביותר זה עשור, אך גם זה שלא חשש לוותר על הכול ולפתוח במבצע שומר החומות למען ירושלים. כמו נסראללה הוא למד את החברה הישראלית ואת נקודות החולשה שלה, אבל שלא כמו נסראללה הוא דובר עברית שוטפת.
כשמדברים על רשימת "האסים" של עסקת שליט – יחיא סינוואר הוא ללא ספק הג'וקר.
תאופיק אבו נעים
משפחתו של אבו נעים היא בדואית שמגיעה במקור מאזור באר שבע. המשפחה ברחה לעזה והשתקעה שם במחנות הפליטים.
כאחד מהחיילים הבולטים של מג'ד, גם אבו נעים נעצר על ידי ישראל אחרי שרצח פלסטינים שנחשדו בשיתוף פעולה עם ישראל ובשנת 1989 נגזר עליו מאסר עולם. במהלך שנותיו בכלא הישראלי הפך אבו נעים לאחד ממנהיגי האסירים. ניסיון בריחה שלו ושל סינוואר מהכלא, בשנת 1991, נכשל לאחר שניסו לחפור מנהרה.
ארבע שנים אחרי שחרורו לרצועת עזה במסגרת עסקת שליט, אבו נעים מונה לראש מנגנוני הביטחון של חמאס ברצועת עזה. הוא שלט ברצועה ביד רמה ובמהלך השנים הראשונות שלו בתפקיד עסק במצוד ורדיפה אחר פעילים סלפים ברצועת עזה, שמזוהים עם דאעש.
בשנת 2017 אבו נעים ניצל מניסיון חיסול, ונפצע באורח בינוני בלבד, אחרי שמטען חבלה התפוצץ ליד מכוניתו. החשודים המרכזיים בהנחת המטען היו פעילים סלפים שרצו לנקום בו על צעדיו נגדם ונגד פעילותם בעזה. אבו נעים הוא אחד מראשי המיזם של חמאס להקמת חיץ בגבול שבין הרצועה למצרים במטרה למנוע הברחות של פעילים סלפים מעזה לסיני ולהפך.
תאופיק אבו נעים הפך את מנגנון ביטחון הפנים של חמאס, שכולל גם את המקבילה של חמאס לשב"כ, למערך משוכלל שמטיל את מרותו הקשוחה על רצועת עזה. בין אם בדיכוי של יוזמות להפיכה נגד חמאס ברצועה ובין אם בזיהוי משתפי פעולה עם ישראל ובדיקות פנימיות שנעשות לפעילי חמאס כדי לבדוק שהם אינם סוכנים כפולים.
רווחי מושתהא
הצלע השלישית בשלישייה העזתית נולד בשכונת סג'אעיה בעזה וכמו שני חבריו, סינוואר ואבו נעים, היה גם הוא ממקימי מג'ד. מושתהא היה ראש המנגנון של מג'ד בצפון רצועת עזה. הוא מגיע ממשפחה חמאסית מובהקת, וחלק מבני משפחתו נהרגו במהלך הלחימה מול צה"ל.
בשנת 1988 התפוצץ מטען חבלה שהחזיק בידו, ובעקבות כך נאלצו לכרות כמה מאצבעותיו. אחרי פיצוץ המטען, וחודשים ספורים בלבד לאחר שהתחתן, הוא נעצר על ידי ישראל.
שנה אחת בלבד אחרי שחרורו הוא נבחר להיות חבר בלשכה המדינית של חמאס בעזה. במסגרת תפקידו הוא משתתף במשלחות המשא ומתן של חמאס לקהיר, במסגרת המגעים לעסקת שבויים עם ישראל. בנוסף הוא שותף דרך קבע לשיחות ההסדרה עם ישראל מול השליח הקטארי, לצידו של סינוואר.
מושתהא נחשב לאיש הזרם הניצי של חמאס ובמהלך השנים הוא יצר קשרים טובים עם אנשי המודיעין המצרי שמתווכים בין חמאס לישראל.
את הקבוצה השנייה אפשר לכנות "אנשי אסכולת עארורי", על שמו של סאלח עארורי, מנהיג חמאס בגדה המערבית שיושב בחו"ל וסגן מנהיג הארגון. אערורי הוא מייסד "מטה הגדה" של חמאס שהפך את טורקיה לבסיס קדמי של חמאס וזרועו הצבאית.
מרביתם הכירו אותו באופן אישי משום שהם כולם, כולל עארורי, אנשי הגדה המערבית. מדובר בחבורה שעארורי סימן באופן אישי, גייס ולקח אותה תחת חסותו.
זאהר ג'בארין
דרך ארוכה עשה זאהר ג'בארין מאז שוחרר מכותלי בית הכלא במסגרת עסקת שליט ועד שהגיע לתפקידו הנוכחי – סגן מנהיג חמאס בגדה המערבית. בנוסף הוא גם מופקד על תיק הכספים של חמאס, או במילים אחרות הוא שר האוצר של ארגון הטרור.
ג'בארין (אבו אסלאם) נולד בעיירה סלפית שבשומרון והוא אחד ממייסדי הזרוע הצבאית של חמאס בגדה המערבית. במהלך שנותיו כסטודנט באוניברסיטת א-נג'אח שבשכם הוא גייס סטודנטים לזרוע הצבאית של הארגון.
הגיוס הכי משמעותי שלו היה של יחיא עיאש, מי שזכה לכינוי "המהנדס" והוציא לפועל פיגועי תופת קשים באמצעות מחבלים מתאבדים, זאת בזכות כישוריו בהרכבת מטעני חבלה בעלי יכולת הרס גדולה. עיאש חוסל על ידי ישראל באמצעות מטען חבלה שהוטמן בטלפון נייד שנמסר לו.
גב'ארין נעצר על ידי ישראל בתחילת שנות התשעים ונשפט למאסר עולם בגין מעורבותו בפיגועים שבהם נהרגו ישראלים. בין היתר הוא היה חבר בחוליה שרצחה את שוטר מג"ב ניסים טולדנו ז"ל. במהלך שנותיו בכלא עסק ג'בארין בתרגום ספרים מעברית לערבית.
עם שחרורו בעסקת שליט גורש ג'בארין לטורקיה, הוא השתקע במדינה ושב מיד לפעילות בחמאס. גב'ארין התחבר במהירות לסגן מנהיג הארגון סאלח עארורי, והחל בתכנון והכוונת פיגועים בגדה המערבית. ג'בארין נודע כמי שמצדד בשיבה לפיגועי התאבדות בטענה שישראל אינה יכולה למצוא לזה פתרון.
בדומה לעארורי, גב'ארין שייך לקבוצה הפרו-איראנית בחמאס. הוא חיזק את יחסי הארגון עם טהרן והיה חבר במשלחות שחמאס שיגר לאיראן, ובמסגרתן נפגשה הנהגת הארגון עם בכירים במשמרות המהפכה. עם השנים הפך ג'בארין לאחד מאנשי הקשר המרכזיים של חמאס עם כוח קודס של משמרות המהפכה.
בטורקיה עסק ג'בארין בפיתוח המערך הפיננסי של חמאס, בהלבנת כספים ובקניית נדל"ן עבור פעילות הארגון, תוך עצימת עין של השלטונות באנקרה. חלק ניכר מהכסף הזה הוברח ליהודה ושומרון ולרצועת עזה לצורך מימון פעילות חמאס. ג'בארין הוא גם אחד מבכירי חמאס המופקדים על תיק האסירים בארגון ומשתתף במשא ומתן המתנהל כיום להשגת עסקת חילופי שבויים.
ג'בארין נע כיום על הציר שבין טורקיה לקטאר – שם יושב איסמאעיל הנייה ושאר חברי הנהגת חמאס חו"ל.
עבד אל-רחמן רנימאת
באמצע שנות התשעים הוקמה חוליה של הזרוע הצבאית של חמאס בכפר צוריף שליד חברון. חוליה זו הייתה אחראית לכמה מהפיגועים שנצרבו בזיכרון הישראלי הלאומי כמו חטיפתו ורציחתו של החייל שרון אדרי ז"ל והפיגוע בקפה אפרופו בתל אביב. בראש החוליה עמד עבד אל-רחמן רנימאת (ע'נימאת).
הוא נולד בשנת 1972 בצוריף והתגייס לזרוע הצבאית של חמאס בעת שהיה סטודנט באוניברסיטת חברון. לבסוף הוא נעצר, יחד עם שותפו לפיקוד חוליית צוריף ג'מאל אל-הור, על ידי מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית.
סיפור לכידתו בידי ישראל הפך עם השנים לאייקוני. בשנת 1997 החליטו אנשיו של ג'יבריל רג'וב, שהיה אז מפקד מנגנון הביטחון המסכל של הפלסטינים, להעביר את רנימאת ואל-הור מכלא חברון לכלא ג'נייד בשכם. במהלך הנסיעה פשטו כוחות צה"ל על השיירה ועצרו את השניים. בחמאס בטוחים עד היום שכל מבצע המעצר היה מתוכנן מראש בין צה"ל ושב"כ למנגנונים הפלסטינים ושהפשיטה הייתה מבוימת ומתוסרטת.
עם שחרורו בעסקת שליט הוא גורש לרצועת עזה, בשל הכללתו ברשימת האסירים הכבדים. שותפו אל-הור לא שוחרר ועדיין כלוא בישראל. ברצועה הוא גויס על ידי עארורי לעמוד בראש מטה הגדה יחד עם מאזן פוקהא, ששוחרר גם הוא בעסקה.
מטה הגדה, שמורכב ממשוחררי עסקת שליט שבמקור מהגדה המערבית אבל גורשו לעזה או לחו"ל, מקים חוליות צבאיות של חמאס בגדה המערבית, מכווין אותן ומנסה להוציא לפועל פיגועים. רנימאת אחראי במטה על הקמת חוליות באזור חברון.
ב-2017 עבר רנימאת טלטלה כשאלמונים חיסלו במקצועיות את שותפו פוקהא, שנורה למוות בעת שחנה את רכבו מתחת לבניין שבו התגורר. חמאס האשים את ישראל בחיסול ואף הטיל מצור פנימי על הרצועה כדי ללכוד את המחסלים. ישראל מעולם לא אישרה או הכחישה שהיא מעורבת בחיסול.
הלווייתו של פוקהא
אחרי החיסול רנימאת הפנים שהוא אינו חסין ברצועה והוריד פרופיל מחשש שהוא יהיה היעד הבא. הוא גם שינה את אורחות חייו והחל לנוע על הציר שבין רצועת עזה-טורקיה-קטאר במסגרת פעילותו הצבאית בחמאס.
גי'האד ירמור
אחד האירועים המכוננים בסכסוך הישראלי-פלסטיני היה חטיפתו של החייל נחשון וקסמן ז"ל בשנת 1994 באזור ירושלים. ג'יהאד ירמור (יע'מור) היה אחד מחברי חוליית החטיפה. מי שהיה אז רק הנהג הפך היום לנציג חמאס בטורקיה.
הוא נולד ב-1967 בשכונת בית חנינא שבצפון ירושלים ומחזיק בתואר ראשון בהנדסה. ירמור גויס לזרוע הצבאית של חמאס ונשפט למאסר עולם בגין מעורבותו בחטיפתו של וקסמן והריגתו.
בזמן שהיה בכלא הישראלי הוא התקדם בסולם הדרגות והפך לאחד מהמנהיגים של אסירי חמאס בכלא. כמו שאר האסירים הכבדים ששוחררו בעסקת שליט, ירמור גורש לטורקיה והשתלב במערך הכוונת הפיגועים במסגרת "מטה הגדה" שהקים עארורי.
ירמור השתקע באיסטנבול ונישא לבתו של זכריא נג'יב חברו, שהשתחרר אף הוא בעסקת שליט והשתלב בפעילות חמאס בחו"ל. מאז שחרורו הוא יצר קשרים ענפים עם ההנהגה המדינית והביטחונית. לפי פרסומים זרים, טורקיה אף העניקה לו אזרחות שהקלה על תנועותיו ברחבי העולם.
אחרי שסאלח עארורי העתיק את מקום מושבו מטורקיה, בשל טענות ישראליות שהוא מכווין משם פיגועי טרור, מונה ירמור לנציג חמאס בטורקיה. כחלק מתפקידו זה הוא מהדק את קשרי חמאס וטורקיה, מארגן את ביקורי הנהגת הארגון באנקרה ואחראי על כל הפעילות שמבצע חמאס מהמדינה.
בשנים האחרונות הדליפו ארגוני ביון מערביים כי טורקיה הפכה לכר פעילות דומיננטי של חמאס והזרוע הצבאית שלו. בין היתר נטען כי במדינה פועלת "לשכת הבינוי" של חמאס שאחראית על המחקר והפיתוח של הזרוע הצבאית ועל התעצמותה. בנוסף נטען כי חמאס מפעיל בחשאי יחידות סייבר התקפי מאדמת טורקיה.
מוסא דודין
מי שהחל את דרכו כסטודנט בתא האסלאמי באוניברסיטת א-נג'אח בשכם הפך ברבות השנים למחזיק תיק האסירים בחמאס – למעשה, המקבילה החמאסית לתפקיד הישראלי של מתאם השבויים והנעדרים.
מוסא דודין נולד ב-1974 בעיירה דורא שמדרום לחברון. הוא מגיע ממשפחה שקשורה בטבורה לחמאס וגדל בסביבה שבה הארגון נהנה מכר הפריחה הגדול ביותר ביחס לאזורים אחרים בג. כבר כסטודנט הוא גויס לזרוע הצבאית של חמאס על ידי עארורי, שהפך להיות המנטור שלו בארגון ומאז ועד היום דרכיהם לא נפרדו.
דודין נכלא בישראל בשנת 1992 אחרי שהכווין פיגוע שבו נהרגו שני חיילי צה"ל. הוא שוחרר במסגרת עסקת שליט וגורש לקטאר.
בשנת 2017 הוא נאלץ להעתיק את מקום מגוריו ללבנון, אחרי שנכלל ברשימת האנשים שקטאר גירשה בלחץ בינלאומי, שישראל הייתה חלק מרכזי ממנו, בעקבות פעילות הטרור שהכווינו מדוחא.
9 צפייה בגלריה
מנגיסטו, א-סייד, שאול וגולדין. דודין חבר בצוות המשא ומתן לעסקת שבויים מטעם חמאס
(צילום: אלבום פרטי)
דודין משמש כמעט כחבר בצוות שאחראי מטעם חמאס על המשא ומתן המתמשך מול ישראל בנוגע לעסקת שבויים עתידית הנוגעת לשחרורם של אברה מנגיסטו והישאם א-סייד והשבת גופותיהם של הדר גולדין ואורון שאול.
