בכנס "ביטחון מערכת החשמל" שהתקיים לאחרונה במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) חשף תא"ל במיל. יורם לרדו, ראש רשות החירום הלאומית (רח"ל), שבמקרה של מלחמה בחזית הצפונית אנו עלולים למצוא את עצמנו תחת מתקפה של כ-4,000 טילים ביום, חלקם מדוייקים, שעלולים לגרום לנזק גדול כולל פגיעה משמעותית בתשתיות בכלל, ובתשתית החשמל בפרט - ובכך להביא לעלטה ברחבי מדינת ישראל. בכנס נוסף של ה-INSS שהתקיים ביום רביעי האחרון בשדרות אמר מנכ"ל נגה (החברה הממשלתית שאחראית לניהול מערכת החשמל הארצית) שאול גולדשטיין, כי "נסראללה יכול להפיל בקלות את החשמל בישראל ולאחר שלושה ימים יהיה קשה לחיות בישראל". תגובת שר האנרגיה ומשרדו הייתה כי "תרחיש עלטה שבו מעל 60% ממשקי הבית עלולים להיוותר ללא חשמל למשך עד 72 שעות הוא תרחיש קיצוני, והסבירות לכך נמוכה". רח"ל הוא הגוף האחראי על קביעת תרחישי היחוס לאיומים על המרחב האזרחי, והיא קבעה כבר בשנת 2021 כי תרחיש היחוס בהקשר לאפשרות פגיעה באספקת החשמל הוא עלטה של 48-24 שעות ובאזורים מסויימים עד 72 שעות. תרחיש זה לא השתנה מאז 7 באוקטובר והוא בתוקף גם כיום.
האם תרחיש זה סביר? ובכלל מה צריכה להיות תפיסת העולם לגבי דרך קביעת תרחישי היחוס? אחת הדרכים לנהל סיכונים היא דרך המהלך הלוגי הבא:
1. בחינת הכוונה של הגורם המאיים.
2. בחינת היכולת שלו לגרום לנזק.
3. בחינת ההסתברות שהאיום יתממש.
4. תוחלת הנזק בהנתן שהאיום ממומש והופך למציאות.
5. גודל המאמץ להגן.
נבחן את התפיסה הזו לגבי 7 באוקטובר: 1. היה ברור לכל שבכוונת החמאס לפגוע בישראל; 2. היכולת של החמאס הוכחה באימונים ובתרגילים שביצע ובעימותים קודמים; 3. ההסתברות שהאיום יתממש נחשבה נמוכה מאוד; 4. תוחלת הנזק עצומה ותוצאות ארועי 7 באוקטובר ממחישים זאת; 5. גודל המאמץ להגן לא היה גדול, ולו רק כוחות הצבא שהיו זמינים היו מוקפצים שעות בודדות לפני הארוע התמונה הייתה שונה לחלוטין.
בדיוני המפקדים בלילה שבין 6 ל-7 באוקטובר העריכו שהסיכוי להתקפת חמאס הוא זעום. לו היו מכניסים למערכת השיקולים גם את תוחלת הנזק הצפויה, ניתן לשער שהם היו מקפיצים כוחות, ובכך בודאי מקטינים את גודל הנזק
כשבוחנים בדרך זו את מה שהתרחש בדיוני המפקדים בלילה שבין 6 ל-7 באוקטובר ברור לנו שהרמטכ"ל וכל שאר המפקדים הבכירים שהשתתפו בהערכת המצב העריכו שהסיכוי להתקפת חמאס הוא זעום. לו היו מכניסים למערכת השיקולים גם את תוחלת הנזק הצפויה, ניתן לשער שהם היו מקפיצים כוחות, ובכך בודאי מקטינים את גודל הנזק.
את ההתייחסות לרעידות אדמה אפשר לבחון דרך אותה מערכת שיקולים: 1. "הכוונה" של קרות רעידה ברורה מתוך לימוד ומחקר התהליכים הגיאולוגים המתרחשים באזורנו לאורך בקע ים המלח; 2. היכולת של רעידת אדמה לגרום לנזק משמעותי גם היא ברורה; 4. תוחלת הנזק עצומה; 5. בלתי אפשרי "להגן" מפני רעידת אדמה אבל בהחלט יש דרכים להקטנת הנזק על ידי הערכות מתאימה. נרחיב לגבי סעיף 3 – בחינת ההסתברות. שתי גישות מקובלות לבחינת הסתברות זו: סטוכסטית ודטרמיניסטית. בגישה הסטוכסטית מתמקדים בחישובים סטטיסטיים של נתונים היסטוריים של רעידות אדמה באזור. החיזוי הסטוכסטי מגדיר את הסיכוי שתקרה רעידת אדמה בגודל מסויים בפרק זמן עתידי. לדוגמא, יש שמעריכים שההסתברות שרעידת אדמה במגניטודה של 6.3 תקרה לפחות פעם אחת ב-50 שנה היא 10%. לעומת זאת, בגישה הדטרמיניסטית מתמקדים בזיהוי אינדיקטורים פיזיקליים להתרחשות רעידה. כמו למשל איתור האזורים שבהם צפויים להיות מוקדי הרעידות, פעילות סייסמית מקדימה, ועוד.
יש כאלה שיעדיפו את הגישה הסטוכסטית, בין השאר כי אם הסיכוי שרעידה 6.3 תקרה לפחות פעם אחת ב-50 שנה הוא 10%, אזי ישנם 90% סיכוי שזה לא יקרה ב- 50 השנים הקרובות, ולכן ניתן לדחות את הטיפול בסיכון. לדעתי הגישה הדטרמיניסטית נכונה יותר, בעיקר לצרכיה של מדינת ישראל להיערך לקראת סיכון בכלל וסיכון רעידת אדמה בפרט. גם בסבירות נמוכה מאד תוחלת הנזק כל כך גדולה, שנכון וצריך להתייחס כאילו האירוע יכול לקרות בכל רגע, ולפיכך לטפל בנושא ברצינות ולהקדיש לכך את המשאבים הנדרשים.
לחיזבאללה יש כוונה לפגוע בתשתיות המדינה. התרחיש הסביר, כפי שקבעה רח"ל, הוא שתהיה עלטה של 48-24 שעות, אך בסיכוי נמוך (ואף אולי – נמוך מאוד) עלולה להיות עלטה של שבועות ואף מספר חודשים
בחזרה ל"תרחיש עלטה", לפי אותם קריטריונים. ברור לנו שלחיזבאללה יש כוונה לפגוע בתשתיות המדינה וניתן להעריך שחלק מאותן 4,000 רקטות הן מדוייקות ועלולות לפגוע בתשתיות החשמל במדינה. התרחיש הסביר, כפי שקבעה רח"ל, הוא שתהיה עלטה של 48-24 שעות, אך בסיכוי נמוך (ואף אולי – נמוך מאוד) עלולה להיות עלטה של שבועות ואף מספר חודשים אם תוצאת המתקפה תהיה נזק משמעותי למרכיבים משמעותיים במערכת החשמל. גם אם הסיכוי נמוך, ואולי אף מאוד לא סביר, תרחיש שכזה הוא תרחיש מסוכן מאד שתוצאותיו הרות גורל לתפקודה של המדינה. כך למשל, נשהה בחושך, הרשת הסלולארית לא תתפקד (על כלל המשמעויות הנובעות מכך), תהיה פגיעה במערכות הולכת המים, המזגנים לא יעבדו, לא נוכל לתדלק מכוניות, למשוך מזומן בכספומט, לקנות בסופרמרקט ועוד. אלו רק דוגמאות מעטות. אם כך, לאיזה תרחיש עלינו להערך? לפי רח"ל, לפחות בשלב זה, לסביר. לעניות דעתי - למסוכן.
חשוב שנבחן גם מי הוא הגוף שאחראי להכין את המדינה ואותנו האזרחים לקראת ארוע שכזה, גוף שגם יטפל בכל שיקרה במדינה במקרה של עלטה ארוכת זמן. למי האחריות והסמכות? שאלה דומה אני שואל כבר שנים רבות לגבי ההערכות לקראת והטיפול במדינה אחרי רעידת אדמה. לצער כולנו, אין היום במדינת ישראל גוף עם אחריות, סמכות ותקציב לטפל בשלל האיומים על החזית האזרחית.
ראוי ונכון להסתכל למציאות בעיניים. חשוב לעסוק באיום משמעותי זה, לא להסתירו מהאזרחים - ולהתכונן אליו. נכון יהיה שנתכונן לגרוע מכל, ונקווה לטוב.
ד"ר תא"ל (במיל') אריאל היימן הוא חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)
