סא"ל במיל' נתנאל (נתי) אלקובי, שנפל אתמול (שני) בקרב בעסבן הקטנה שבחאן יונס, ראה בהגנה על יישובי עוטף עזה אחת המשימות החשובות ביותר. בריאיון ל-ynet במהלך סיור בקיבוץ סופה וניר יצחק כחודשיים לפני נפילתו, ועוד בטרם נכנס לרצועה, סיפר כי "המשימה המרכזית היא להחזיר את ההתיישבות לפה כמה שיותר מהר. אנחנו פה לשמור ולהגן עליהם. המועצה האזורית אשכול מבחינתנו זה הבית". האזינו לריאיון עם סא"ל במיל' נתנאל (נתי) אלקובי, מ-11 בדצמבר:
הריאיון האחרון של סא"ל במיל' נתנאל (נתי) אלקובי
אלקובי, אב ל-5 ילדים, השאיר את הבית שלו בחיפה מאחור ב-7 באוקטובר - וכך גם את העבודה שלו כשף במלון בטבריה. הוא סיפר כי "אשתי מחזיקה את זה יפה מאוד, מנהלת את הגדוד מהצד השני, מרכזת אותם. למרות הזמן שעובר, וזה מאוד מורכב לחייל מילואים להיות חודשיים פלוס במילואים, זה לא משהו שאנחנו רגילים או ערוכים אליו". יחד עם זאת, סיפר כי הרוח של החיילים שלו היא גבוהה מאוד, וכולם מבקשים לשרת - גם כאלה שכבר לא חלק ממערך המילואים.
בריאיון היה חשוב לו להזכיר את אלוף משנה אסף חממי, מפקד החטיבה הדרומית באוגדת עזה, שנפל ב-7 באוקטובר: "זכיתי לראות מפקד אדיר שתמיד הלך קדימה. ובאמת החטיבה נלחמה ברוחו. עם הריצה קדימה, הניסיון להגן על כל שבב אדמה שיש פה. החיבור עם המועצה האזורית אשכול. שיידעו ויבינו שההגנה היא המשימה הכי חשובה פה. זה הבית".
3 צפייה בגלריה
סא"ל במיל' נתנאל (נתי) אלקובי. "המשימה - להחזיר את התושבים לעוטף"
(צילום: אילנה קוריאל)
במהלך סיור בקיבוץ סופה, שחזר את הימים הראשונים של הלחימה - אז עסק הגדוד שלו בעיקר בהגנה על יישובי העוטף: "היישוב הצליח להחזיק הרבה מאוד זמן לבד, יחד עם כיתת הכוננות שלו. יש פה כמה סיפורי גבורה של מג"דית קרקל שנלחמה כאן. בעצם מאותה שבת שהוקפצנו אנחנו גדוד ההגנה של חטיבה דרומית".
"הפעלנו את עצמנו לבד בשבת בבוקר", חזר לאותו יום נורא, "חייל שלי שגר ביתד התקשר אליי ואמר קורה פה משהו מוזר בשעה 7:20. יש כאן יותר מדי ירי נק"ל. זה לא משהו שאנחנו רגילים אליו בגזרה. הפעלתי את כל המפקדים. היינו בדרך. לאט לאט התבררו העובדות. בשעה 9:50 הפעלנו את כל הגדוד. בשעה 11:00 כבר היינו בימ"ח בקציעות ובשעה 15:20 היינו פה בגזרה כגדוד מילואים מלא, מתוך המחויבות וההכרה עם חטיבה דרומית".
הוא סיפר על ההקרבה של כל אנשי המילואים באותו בוקר, והתייחס גם לביקורת על זמן התגובה של הצבא. "אנשים באו מהבית. גדוד מילואים בהפעלה אמור להגיע תוך 36 שעות. אנחנו הגענו תוך 5 שעות. החיילים שלנו חיכו כדי להגיע. כולם עמדו עם תיקים מוכנים וחיכו לטלפון שאומר להם צאו. נכון שזה לא היה מספיק מהר. בעתיד, אולי היינו יכולים להגיע חצי שעה לפני, שעה לפני, ולהציל עוד. בהנחה והייתי יכול להגיע לנשק או כוח קטן לפני, בוודאי שהיינו מגיעים לפני. זה הכי מהר שידענו להגיע. הגענו ברכבים פרטיים. לא בדקנו נשקים אפילו".
הלווייתו של סא"ל במיל' נתנאל (נתי) אלקובי
3 צפייה בגלריה
מג"ד המילואים נפל בתקרית בחאן יונס יחד עם רס"ל במיל' זיו חן ורס"ן במיל' יאיר כהן
(צילום: דובר צה"ל)
"התפרסנו ביישובי החטיבה מכרם שלום ועד כיסופים. מאז אנחנו ממלאים את משימת ההגנה ביישובים. כשאני מגיע לפה, בשלב הראשון, אנחנו מבינים שיש בעיקר לחימה בצמתים ואחורה. הגענו דרך השטח, עלינו על הכביש, ושלחתי את המחלקות ליישובים ונסעתי לחטיבה להבין את הפקודות והאירועים. בחטיבה ברעים הייתה לחימה, הצלחנו להגיע לחמ"ל, הגדרנו מיקומים בצורה ברורה. לא היה קשר. הכול היה טלפוני".
לאחר מכן יצאו לפנות פצועים והרוגים מהיישובים והצירים. "זה מה שעשינו בימים הראשונים. ביישוב הסמוך בחולית וכרם שלום היו לנו היתקלויות בראשון ובשני. היישוב האחרון שפונה היה ניר יצחק, תחת ליווי ואבטחה. מי שנשאר איתנו פה זה מעט מאוד מחברי כיתת הכוננות".
בסיור בניר יצחק הגיע לגן הילדים הממוגן, שם שהו חלק מהחיילים שלו. "תודה לכם ומקווים שתחזרו בשלום, הגדס"ר הבדואי", נכתב על פתק שנתלה בגן. סא"ל אלקובי סיפר על החיבור על האוכלוסייה האזרחית, וציין כי החיילים מטפלים בגינון ואפילו בבעלי החיים שנותרו מאחור. "יש חיבור מאוד מיוחד שנרקם בין הצבא לאזרחים. היישוב והפלוגה ששומרת כאן בקשר מדהים. יש לנו מטלות גינון שאנחנו מקבלים מהיישוב ותושבים שהתגייסו לגדוד למילואים".
"מ-8 באוקטובר, אחרי פינוי התושבים, התחלנו בשלב הראשון בהגנה נטו על היישובים והגזרה. היו עוד מחבלים במרחב, היתקלויות מחוץ ליישובים. מהשבוע השני אנחנו בהגנה מלאה על היישוב. כולל סיוע לאוכלוסיה ומה שצריך. אם זה האכלת חיות וגינון ופרויקטים קהילתיים שהקיבוץ נדרש אליהם. המשימה המרכזית היא להחזיר את ההתיישבות לפה כמה שיותר מהר. הצפי תלוי במדינה. זה לא משהו שאנחנו מגדירים. ברגע שיגידו שכן, אנחנו פה לשמור ולהגן עליהם".
(צילום: ליאור אל-חי)
סא"ל במיל' אלקובי סיפר כי אחד האירועים הקשים והמורכבים מבחינתו היה החיפוש אחר נעדרים. "דיווחו לי בראשון (8 באוקטובר - א"ק) על ילדה שהייתה ברפת בקיבוץ חולית ולא הצליחו לדבר איתה מאז. אנחנו רוצים לחפש אותה ולראות אם היא פה. הגענו לקראת תחילת החיפוש והתחילה היתקלות בש"ג. חייל שלנו נפצע. סיימנו היתקלות עם עוד מחבל שנשאר בשטח וחיסלנו אותו. חזרנו לחפש את הילדה. כשהתחלנו לברר פרטים מי היא, גילינו שזו עיישה (אל-זיאדנה), ששוחררה בעסקת החטופים".
"שמחתי לראות שהיא יצאה בריאה ושלמה. באותה סיטואציה זה היה קשה לבצע את החיפושים ברפת ואין שום סימן. סרקנו את כל הרפת והמרחב שהייתה יכולה להיות בו ולא מצאנו שום סימן. הרבה אנשים מכירים אותי, והמון אנשים שולחים לי הודעות 'תנסה לאתר את זה' ו'את ההוא', זה היה במסיבה. ניסינו לקבל איכונים בשבת ובראשון, ואני נוסע ממקום למקום לנסות לאתר עוד ועוד אנשים, חלקם הצלחנו וחלקם פחות".
המג"ד גם לא התעלם מהקשיים של חייליו, שנאלצו להשאיר ברגע אחד הכול מאחור: "חייל מילואים יודע שהוא מגיע לשבוע אימון, שלושה שבועות, חודש במקסימום. יש לו תאריך סיום. פה אנחנו בלי תאריך סיום, והמציאות היא לחזור רגע לסדיר שלך. לעשות משימות בלי לשאול שאלות. אין כאן אנשים שלא רוצים להיות פה. להיפך. יש לנו רשימת המתנה של 50 חיילים שרוצים להתגייס, חבר'ה שרוצים לחזור מפטור. אנחנו מרגישים את הרוח מאוד גבוהה בכל משימה, בכל עשייה, אין בכלל שאלה".
"גם כשאנחנו נדרשים למשימות יותר התקפיות, והחיילים רוצים כל הזמן. עוד ועוד קדימה. כולם אומרים פה אחד אנחנו פה עד שהצבא יגיד שאנחנו מסתדרים לבד. אנחנו עושים הגנה. נכון שזה דבר שוחק. הרבה פחות הירואי מהתקפה. אבל זה הרבה יותר חשוב. בסוף יש פה חדירות ואירועים. ניסיונות של האויב שעומד מולנו להמשיך לפגוע".
