הסערה הציבורית סביב סרטון מביש שהוצג בתוכנית "הפטריוטים" של ערוץ 14, לצד הדרישה החצופה של דובר צה"ל להסיר אותו, מציפה בפעם המיליארד את חוסר היכולת של יותר מדי אנשים להחזיק בעמדה שאפילו לא צריך לקרוא לה "מורכבת". בכל זאת, להסתייג בכל לשון מהסרטון וגם להירתע מהניסיון הכוחני של הצבא להתערב בתכנים לא נשמע כמו מלאכת מחשבת מי יודע מה. גם אין שום דבר מיוחד במחשבה שאולי יימצאו כמה אנשי ימין בכירים שייצאו בפומבי נגד הטעם המחריד של ערוץ הבית בסאטירה, ומנגד יתגלו אנשי שמאל שיבינו שהם האחרונים שאמורים לענות "אמן" בכל פעם שהרמטכ"ל חש נפגע.
אבל זאת תקופה שבה כל ד'אלים גבר וכל גלית-דיסטל מלמיליאן ולכן אין אלא לתבוע את עלבון האינטליגנציה ומושכלות היסוד של חופש הביטוי במדינה דמוקרטית (טל"ח). גם אם הסרטון של "הפטריוטים" חושף הומור מביך ברמתו, תפיסה מעוותת לחלוטין של תפקיד הצבא ומדי הצבא וגם צביעות קלאסית של אותם אנשים שנוהגים להקציף מהפה אחרי כל רבע קריקטורה, לראות בו "הסתה" זה מדרון חלקלק כמו ינון מגל. הסרטון בהחלט מגחיך את הרמטכ"ל ובוודאי מסלף את כוונתו ברמה הרעיונית (ועוד כלפי רמטכ"ל מרקע ציוני-דתי), אבל אפשר לומר את זה על הרבה מערכונים נגד ראש הממשלה, אנשי ימין ורבנים ב"ארץ נהדרת", בניכוי פערי האסתטיקה והשנינות.
מכאן שאם מקבלים את טענת תת-אלוף דניאל הגרי, כאילו ערוץ 14 ביצע "הסתה" (מונח בעל משמעות פלילית) נגד הרמטכ"ל, הרי שהיכולת של כלל התקשורת לבקר גופים ואנשים חזקים באמצעים של הגחכה ופרודיה מצטמצמת מאוד ונתונה לשיקול דעתו של, ובכן, קצין בצבא, משל הייתה ישראל חונטה במרכז יבשת אמריקה. הציפייה של הגרי ל"הסרת התכנים והפסקת ההסתה באופן מיידי" היא לכשעצמה "חציית קו אדום" (כפי שטען במכתב כלפי ערוץ 14) ובלבול דמוקרטי עמוק, שאולי נובע מהעובדה המצערת שלפיה התקשורת עדיין ברובה עובדת אצלו (עיין ערך הדוברים הרבים ללא מדים שמתחפשים לכתבים ופרשנים) יותר מאשר שהוא עובד אצלה. אגב, דובר צה"ל יודע להעניש בדרכים אחרות ומגוונות, בהיותו משרד יחסי ציבור מהעוצמתיים במדינה, על אחת כמה וכמה בזמן מלחמה. מן הסתם, הגרי לא מרפרש באטרף את הרשתות החברתיות כדי לבדוק האם הניסיון להלך אימים על ערוץ 14 הצליח.
אין בכך כדי להמעיט בנזקים האיומים שמחולל ערוץ 14, שהיה אמור לשמש אלטרנטיבה חשובה ואף קריטית להלך הרוח ששלט במדיה הישראלית לאורך יותר מ-60 שנה, אולם מתעקש להוכיח שוב ושוב שהוא לא כלי תקשורת אלא כלי משחית בידיים ציניות
כאמור, אין בכך כדי להמעיט בנזקים האיומים שמחולל ערוץ 14, שהיה אמור לשמש אלטרנטיבה חשובה ואף קריטית להלך הרוח ששלט במדיה הישראלית לאורך יותר מ-60 שנה, אולם מתעקש להוכיח שוב ושוב שהוא לא כלי תקשורת אלא כלי משחית בידיים ציניות. יחסי הגומלין (שלא לומר יחסי האישות) שלו עם השלטון, שמגיעים עד ישיבות מבהילות בחוסר הבושה שלהן בוועדות בכנסת, הם מרכיב חיוני במאמץ ההישרדות של בנימין נתניהו בשנה האחרונה, ולכן אין להתפלא על הגב שהערוץ מקבל משרים וח"כים, בהם כאלה שמאיימים לסגור כל רבע תיאטרון ערבי אבל זורמים עם הצגה שקרית של הרמטכ"ל כאויב הזהות היהודית. ובכל זאת, את החשבון צריכים לגבות הצופים והצופות ששותים בצמא את הרעל, לא דובר צה"ל. שאלות?
פורסם לראשונה: 16:38, 23.10.24
