את מבצע שומר החומות אוהבים לתאר במערכת הביטחון כ"צלצול השכמה" לקראת אירוע רב-זירתי נגד ישראל, למרות שאז הוא לא כלל את חיזבאללה אלא רק את השלוחה של חמאס בלבנון. אם כך, הרי שאת הפיגוע במגידו בתחילת השבוע צריך לראות כ"צלצול השכמה" אולי אחרון, לפני מלחמה מול חיזבאללה, שבסבירות גבוהה תגרור אחריה זירות נוספות כמו עזה, יהודה ושומרון וייתכן שגם ערביי ישראל.
2 צפייה בגלריה
לצה"ל היו התרעות לפעילות חריגה בגבול לבנון, חיזבאללה מנסה לסייע לארגוני טרור פלסטיניים. נסראללה
אחרי האירוע הזה אין יותר לאן לברוח או לספר סיפור שייפה את המציאות: הכתובת על הקיר, והצבא צריך את האזרחים למלחמה הזו. היום אפשר לספר שלצה"ל היו התרעות כלליות לפעילות חריגה בקו המגע. בצבא לא ידעו מה ואיך, אבל הגבירו כוננות וניסו לסגור טוב וחזק יותר את הגבול.
לאחרונה זיהו גם ניסיונות של ארגון חיזבאללה לסייע לארגוני הטרור הפלסטיניים בגל הפיגועים הנוכחי. באופן רשמי טוענים בצה"ל שלא ברור אם המחבל שנשלח הוא איש חיזבאללה, אבל אסור להיתמם: ההנחה היא שמבצע מיוחד שכזה לא יכול לצאת ללא אישור ותכנון של בכירי הארגון, ושמי ששולח מחבל עשרות קילומטרים לתוך עומק ישראל, עם מטען רב-עוצמה (כלימגור רוסי) – לא כזה שמייצרים בגראז', אלא כזה שאמור היה להרוג עשרות אזרחים – לוקח בחשבון תגובה קשה ואפילו כזו שתגרור אותו לכמה ימי קרב ואולי אפילו מלחמה.
המודיעין הגלוי לכל אכן הראה שלמזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה גבר התיאבון בעת האחרונה. ראינו זאת בנאומים שלו וגם קודם לכן חווינו בשנים האחרונות תהליך של שינוי מאזן האימה בין הארגון לבין צה"ל, שנשמר מאז מלחמת לבנון השנייה. הדברים באו לידי ביטוי בשני אירועים גדולים שיצאו מאזור המריבה בהר דב: האחד במנרה והשני באזור אביבים ב-2019. ההרתעה הישראלית נשחקה, כפי שהובהר גם בהסכם הגז לפני כחצי שנה תחת ממשלת לפיד-בנט. אבל עכשיו אנחנו במציאות אחרת, שמתקרבת לרגע ההתנגשות. ומהצד השני לא נמצא חמאס ולא ג'יהאד, ששניהם יחד מחזיקים כ-10,000 רקטות "טיפשות", שכיפת ברזל מיירטת באחוזים גבוהים.
2 צפייה בגלריה
לחיזבאללה מאגר של 150 אלף רקטות, וקצב האש שלהם עומד על 2,500-3,000 רקטות ביממה. ארכיון
לחיזבאללה מאגר של 150 אלף רקטות, ארוכות, כבדות ומדויקות הרבה יותר. יכולת האש שלהם עומדת על קצב של 2,500–3,000 רקטות ביממה, והקומנדו נמצא לא על יד הגדר אלא ממש עליה. בעניין הגדר, לא צריך להיות מופתעים מחדירת המחבל: כל מי שגר על הגבול יודע שהיו אירועים של לבנונים שחוצים את הפרצות. רק בשנה האחרונה ובאיחור רב, צה"ל סוגר אותה עם תוואי חדש.
חיזבאללה מכיר את כל נקודות התורפה הטקטיות, האסטרטגיות והחברתיות של ישראל. אנחנו מסתכלים על המחאות בלבנון והם מסתכלים על הבהלה לדרכון זר. המשבר בארץ מקרב אותם ואת האויבים האחרים למימוש התקווה שלהם, בבחינת "החברה הישראלית חלשה, בואו נפעיל עוד לחץ והיא תתפורר". הרמטכ"ל, רב-אלוף הרצי הלוי, אמר אתמול שהאויבים שלנו מסתכלים עלינו ואומרים "אולי בעת כזו אפשר רגע לראות, יש כאן הזדמנות של חולשה". לכן ישראל מחויבת לנקוט אסטרטגיה חדשה וחכמה, עם מנופים הרבה יותר אפקטיביים ואגרסיביים שיחזירו את ההרתעה. למבצע עלות השחר המוצלח דחפו צה"ל והשב"כ ממש בכוח, בין היתר כדי להחזיר את ההרתעה שנפגעה במבצע שומר החומות.
גם כאן אפשר לבחור את מועד התגובה, אבל היא חייבת להגיע. אם נכיל אירוע כזה, מרחב הפעולה של חיזבאללה יגדל. אם הם ישלמו מחיר, אולי יחשבו פעמיים, כי גם שם יש לחצים מבית, ובביירות לא רוצים מלחמה. אם חסן נסראללה יבין שזו שעת הזהב מול ישראל, אז הרצון לפעול עלול להתגבר.
לכן האירוע מעמיד במבחן את ההרתעה הישראלית לא רק מול אפשרות של מלחמה רחבה, אלא גם בתרחיש של חיכוך יומיומי מול חיזבאללה על קו המגע, כשמגיעים לאזור הגדר על מדים בסיורים גלויים. גורם ביטחוני בכיר אמר אתמול: "נגיב בצורה מדויקת בזמן ובמקום, כדי שמי שביצע ישלם את המחיר".
סוגיה נוספת שיש לדון בה היא התקשורת ברשתות, ובכלל בזמן חירום. ביומיים האחרונים קיבלנו טעימה להפצה מסוכנת של פייק ניוז, שגרם לתבהלה ולחרדות בקרב מאות אלפי תושבי הצפון. נדרשת כאן אחריות של כלל האזרחים שלא להפיץ, ולקחת בחשבון שגם האויב שותף לקמפיין הדיסאינפורמציה. הלקח השני הוא האיפול הארוך שהוטל על האירוע וגרם בין השאר להפצת הפייק ניוז. ההחלטה לצנזר הייתה של צה"ל והשב"כ, כדי למצות טוב יותר את החקירה. לדרג המדיני לא הייתה מעורבות בהחלטה, אבל צה"ל והשב"כ היו צריכים לחתור לצמצם את טווח הזמן, כי הנזק שנגרם עלה על התועלת שהניב המודיעין שהושג.
