איסלאם שחבנוב בן ה-37 הגיע לסוריה בשנת 2015 מחבל דגסטאן שברוסיה, מחוז בעל רוב מוסלמי. את הדרך הארוכה לארצו של אסד עשה שחבנוב כדי להצטרף ל"מלחמת הקודש" שניהלו ארגוני טרור איסלאמיסטיים נגד המשטר הסורי, אבל כעת, 12 שנה אחרי פרוץ מלחמת האזרחים, הוא מוצא עצמו במציאות חדשה: הקרבות דעכו ברובם, ממשלת סוריה השיבה לעצמה את השליטה ברוב חלקי המדינה, וחזיתות הלחימה קפאו כמעט לגמרי, כך שלרבים מהלוחמים הזרים שנהרו לסוריה לא נותרה עוד עבודה.
כמו חבריו לנשק, שחבנוב נאלץ להמציא את עצמו מחדש, והוא מצא דרך מפתיעה לעשות זאת: במחוז אידליב בצפון-מערב סוריה, שבו נצורים המורדים האיסלאמיסטיים, הוא הקים מסעדת סושי קטנה, "סושי אידליב", ושם הוא מביא למתנגדי המשטר את בשורת המטבח היפני. שחבנוב מתגאה בכך שמדובר במסעדת הסושי הראשונה באידליב, מובלעת שמרנית שנותרה המעוז האחרון של המורדים נגד אסד במדינה.
כשלושה מיליון איש חיים כיום באידליב, מחציתם פליטים מתנגדי משטר שנעקרו מבתיהם בשאר חלקי סוריה במהלך 12 שנות המלחמה, והמובלעת שלהם נצורה מכל עבריה על-ידי כוחות אסד ובעלי בריתו הרוסים. היא מנוהלת על-ידי ארגון "הייאת תחריר א-שאם" שהיה בעבר הזרוע הסורית של אל-קאעידה ועל-ידי ארגוני מורדים אחרים, ונשענת על סיוע הומניטרי מהאו"ם, שמגיע דרך טורקיה. גם שחבנוב מקבל משם את רוב החומרים המשמשים את המסעדה שלו: ג'ינג'ר מוחמץ, רוטב סויה, שרימפס, סרטנים ועוד.
11 צפייה בגלריה
מחכה שהארגונים האיסלאמיסטיים יגבשו אסטרטגיה. הדרכון הרוסי פג התוקף של שחבנוב
(צילום: AFP)
מאחורי הדלפק ב"סושי אידליב" קוצצים שני שפים – גם הם לוחמים לשעבר מרוסיה – סלמון ומלפפונים טריים, ואז פורסים את הרכיבים על מצע של אורז ואצות ומגלגלים אותם לכדי רול. הם מעידים כי בראשית דרכה התקשתה המסעדה שלהם למשוך לקוחות, ודאי בהתחשב בכך שמדובר במובלעת איסלאמיסטית ענייה שמזון יפני אינו מראה שגרתי בה, אבל עם הזמן היא עשתה לה שם, וכעת יש לה כמה וכמה סועדים קבועים.
580 אלף הרוגים, 16 מיליון פליטים
את ההיכרות עם הסושי עשה לדבריו שחבנוב במהלך מסעותיו בעולם: לפני שהגיע לסוריה והצטרף לארגון המורדים הסוני "פיילאק א-שאם" ("לגיון א-שאם") הספיק הלוחם האיסלאמיסט לחיות בפקיסטן, אפגניסטן, אינדונזיה וסעודיה, ובהן צבר את הידע שלו על עולמה הקולינרי של ארץ השמש העולה.
אחד האתגרים בפתיחת מסעדה שכזו באידליב הוא המצב הכלכלי הקשה במובלעת הנצורה. "רול קליפורניה", למשל, עולה 60 לירות טורקיות (כשלושה דולרים), אך עדיין מדובר במחיר גבוה פי שניים משל כריך שווארמה, מוצר מוכר יותר לתושבים המקומיים. את הקושי רק העצימה רעידת האדמה הקטלנית שפקדה בחודש שעבר את טורקיה ואת צפון-מערב סוריה, ושגרמה לאלפי הרוגים ועקורים באידליב ובסביבותיה. "סושי אידליב", למרבה המזל, צלחה את הרעידה ללא פגע.
לשחבנוב יש עוד תוכניות בנוגע למסעדה היפנית, למשל הוספת מנות מטוגנות לתפריט, אבל ההתמסרות לגלגול הרולים אין פירושה שהוא פרש משדה הקרב: גם כעת, כשיש לו עסק וכשהוא נשוי לאישה סורית ואב לשתי ילדות, הוא מוכן לדבריו לזנוח את הסושי ולטעום שוב את טעם המלחמה, אם ארגוני המורדים היריבים הפועלים באידליב יסכמו על אסטרטגיה צבאית משותפת ויצאו למתקפה על כוחות אסד. "פתחתי מסעדה", הוא אומר, "אבל זה לא שנטשתי את הג'יהאד".
מלחמת האזרחים הסורית, נזכיר, פרצה במרץ 2011: באותם ימים שטפו את העולם הערבי שורה של התקוממויות עממיות, שזכו לכינוי "האביב הערבי" והובילו להפלת כמה רודנים, מתוניסיה ולוב עד מצרים ותימן. אלא שבסוריה הפכה ההתקוממות הזו למלחמת התשה מתמשכת, שבה מורדים שוחרי דמוקרטיה – אבל גם ארגוני טרור איסלאמיסטיים כמו אל-קאעידה ודאעש – נלחמים נגד צבאו של הרודן בשאר אסד.
באמצע העשור הקודם כבר איבד משטר אסד את השליטה ברוב חלקי ארצו, אך ב-2015 שלחה רוסיה את צבאה לעזור לו, ובתוך ארבע שנים, באמצעות מבצע הפצצות חסר רחמים, הוא השתלט על המדינה כמעט במלואה, ומתנגדיו נדחקו ברובם לאידליב. בסך הכול נהרגו במלחמת האזרחים של סוריה יותר מ-580 אלף בני אדם, וכ-16 מיליון נעקרו מבתיהם, בהם כמעט 7 מיליון שנאלצו לברוח לגמרי מהמדינה.
