גיורא רום ז"ל היה גיבור בכל מובן אפשרי של המילה. הוא היה גיבור מלחמה שהשתתף באין ספור מבצעים סבוכים של חיל האוויר, בהם המבצעים המשמעותיים ביותר כמו השמדת חיל האוויר במבצע "מוקד" בפתיחת מלחמת ששת הימים, הפגיעה במפקדות אש"ף בתוניס ובעוד עשרות מבצעים אחרים שבהם נטל חלק.
במהלך אותם מבצעים לא רק ביצע את משימת ההפצצה שהוטלה עליו כטייס, אלא גם שניות אחר כך התפנה להפיל מטוסי אויב מצרים וסורים שניסו להפריע לביצוע המשימה. הוא היה "אלוף ההפלות" הראשון של חיל האוויר הישראלי, "אייס" אמיתי.
גיורא רום בשיחה על ששת הימים בערוץ הכנסת עם אהרל'ה ברנע
(צילום: ערוץ כנסת)
גיורא רום היה איש גדל גוף וקומה, וגבורתו הפיזית לא נפלה מכישוריו יוצאי הדופן כטייס. במלחמת ששת הימים הוא נפצע ברגלו מאש נ"מ, אושפז - אבל ברח באותה יממה מבית החולים העמק כדי להמשיך בגיחות התקיפה ובקרבות אוויר. עוד באותו יום אף הפיל שני מטוסי מיג מצריים.
אבל בכך לא תם הסיפור. במלחמת ההתשה הוא נפצע קשה כשנטש מטוס בוער מעל הדלתא של הנילוס במצרים ושרד חודשי שבי ארוכים רצופי עינויים, הרעבה, בידוד והשפלות, כשהוא שומר על כבודו כטייס ועל צלם אנוש. כשחזר לארץ היה צורך לשבור מחדש את רגלו שרוסקה. אחרי חודשים ארוכים של שיקום, הוא שב לטוס ולפקד על טייסות ובסיסים של חיל האוויר, והיה לראש מטה החיל.
כל אותה עת, למרות פציעותיו הקשות והכאבים שמהם סבל, הוא המשיך להתנדב לטוס בטיסות מבצעיות של חיל האוויר, ועל כל סוגי המטוסים שהיו לחיל. גיורא היה גיבור גם משום שידע לכבוש את יצרו. הוא היה תמיד מאופק, ותמיד קיבל בהבנה את ההחלטות, גם כשחשב שנעשה לו עוול אישי. הוא מחה אמנם על כך שלא מונה לתפקיד מבקר המדינה, כשהתמודד מול המבקר הנוכחי מתניהו אנגלמן, אבל עשה את זה באיפוק אמיתי.
אני הכרתי את גיורא רום כגיורא ורמוס כשהיה חניך בפנימייה הצבאית בבית הספר הריאלי בחיפה במחזור ח', מחזור אחד אחרי המחזור שלי. כשאנו הבוגרים היינו מטרטרים את הצעירים מאיתנו, גיורא היה מעצבן במיוחד מפני שתמיד נשא את הכול עם חיוך על השפתיים, וגרם לך להרגיש קצת נחות ופתטי, למרות הסניוריטי שהייתה לצדך.
זה לא רק החיוך, זה גם חוש ההומור הסרקסטי. לגיורא החניך בפנימייה היה משהו שליווה אותו לאורך כל הקריירה שלו, ולכן הוא מונה לתפקידים בכירים בלי מאמץ או שתדלנות מצדו. הוא היה בין היתר יו"ר הוועד המנהל הראשון של מציל"ה, מרכז למחשבה ציונית, יהודית, ליברלית והומניסטית, שפועל לקידום ישראל כמדינת לאום יהודית המחויבת לערכים דמוקרטיים וליברליים ולשמירה על זכויות האדם.
הייתה לו כריזמה שקטה בדיוק כמו לבן מחזורו, הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק ז"ל. שניהם דיברו בשקט, והשיגו את מה שרצו. לאלוף גיורא רום הייתה גם יכולת נדירה לנתח מצב בצורה עניינית, שגרמה לבן שיחו להאמין בו ולקבל את המתווה שהציע. כך הצליח למשל להעלות את רשות התעופה האזרחית בישראל מתחתית סולם הבטיחות העולמי למקום ה-15, הצלחה שזכתה להכרה רשמית על ידי מנהל בטיחות הטיסה האמריקני.
בשיחה שקיימנו לפני כמה חודשים אמר לי גיורא רום: "אני פריבילג לפי כל קנה מידה, ואני ממש גאה בזה". שאלתי "למה", ורום ענה: "מפני שבעיניי לשרת את המפעל הציוני ואת מדינת ישראל בצורה משמעותית, זו פריבילגיה. חוץ מזה, הוריי פולנים ואני במקור תל-אביבי, לא?". זה היה גיורא רום, שהלך לעולמו בגיל 78, איש גאה וישראלי פריבילג. כך אזכור אותו.
