מנחם קלמנזון, אחיו אלחנן והאחיין שלהם איתיאל זוהר יצאו מביתם בעתניאל ב-7 באוקטובר כדי להציל את חייהם של תושבי היישובים בעוטף, נכנסו לבארי והצילו עשרות תושבים. בבית האחרון שאליו נכנסו, ארב מחבל שירה והרג את אלחנן.
(צילום: מזמור הפקות )
אתמול (שלישי), כשקיבלו שני חברי הצוות שנותרו בחיים את פרס ישראל לגבורה אזרחית, לא יכול היה האח השכול מנחם לעצור את הדמעות. בנאום מיוחד שנשא בטקס חתני פרס ישראל, הוא חזר אל יום הטבח ואל התופת, דיבר על האובדן הקשה במלחמה, קרא לאחדות - ולא הותיר עין יבשה בקהל.
"בשבת בצהריים אלחנן, אחי שכה חסר לי ביום הזה, קרא לי ולאיתיאל לצאת איתו לדרום", אמר מנחם. "את אחיי אנוכי מבקש. ידענו את הסכנה ולמרות הפחד לא שאלנו את עצמנו למה אנחנו עושים את זה, הלמה היה ברור. למרות הפחד לא יכולנו להפסיק, כאשר אתה יודע שאחיך בסכנה אין לך חופש בחירה".
הוא סיפר על אחד המקרים שבהם נתקלו: "בבית משפחת מאיר מיכל סירבה לפתוח את הדלת. היא ואחותה פחדו. מבעד לדלת היא התחננה 'תדבר, שנשמע את העברית שלך'. היא לא פתחה עד שצעקתי "שמע ישראל", ואז הדלת נפתחה מיד. זו לא הייתה התפילה, אתוודה. זו הייתה זעקה: 'אני יהודי, אני פה בשבילך, בבקשה תפתחי את הדלת'. הקריאה הזו הדהדה באותו יום ברחבי העוטף על-ידי אלפי לוחמים שיצאו לשם מתוך ערבות הדדית עמוקה. עזבו הכול, סיכנו הכול, מתוך רעות ואחוות אחים. את הנקודה הזאת כמעט ואיבדנו, נקודה של אחווה ושל שותפות גורל ודרך".
לדברי קלמנזון, "שכחנו את ההקשבה. הרשינו לעצמו לתקוף ללא רחם. כשהביקורת הופנתה אלינו, הזדעזענו שחושדים בנו בדברים שכלל לא עלו על ליבנו, וחזרנו לתקוף איש את רעהו. שכחנו שגם כאשר העם הזה יוצא למחאות או ויכוחים, זה מסיבה שגורל המדינה היחידה שיש לנו בוער לכולנו".
הוא הוסיף, בקול חנוק מדמעות: "שכחנו שבכולנו עוד מפעמת ובוערת אהבת האחים, ומאח לא נפרדים. ובשביל אח עושים הכול. כמו כל אהבה לאח, לא משנה כמה מבקשים ממך להסביר, לא תמיד ניתן להסביר מה הופך את אחיך לכה מיוחד".
הוא התייחס לעובדה שגם איל וולדמן, זוכה הפרס השנה, איבד את בתו דניאל ב-7 באוקטובר: "במרחק דקות ספורות מהמקום בו נפל אלחנן, נרצחה דניאל. יחד נמשיך את המסע המופלא של העם הזה". מנחם הזכיר גם את רבבות תושבי הדרום והצפון שעדיין פליטים בארצם, יותר משבעה חודשים אחרי הטבח, ואת 132 החטופים שעדיין מוחזקים בשבי ברצועת עזה.
הוא חתם את נאומו במילים שכתב אחיו לאלמנתו שלומית: "האמנתי בדרך, האמנתי בשוב עמנו לארצנו, האמנתי במעשה קטן שמחולל הרבה. אם אמות שיזכרו ויזכירו שאין מדובר בעוד מלחמה או אינתיפאדה, מדובר במלחמה ארוכה וצודקת". בסיום דבריו זכה קלמנזון לחיבוקים מכל הבכירים שהגיעו לטקס, ובהם נשיא המדינה, יו"ר הכנסת ומ"מ נשיא בית המשפט העליון.
צפו בנאום המלא בפתח הכתבה.
פורסם לראשונה: 22:12, 14.05.24
