אולי זה הסתיו עם הענן, או חג האורים המתקרב, אבל בימים האחרונים ירדה על הרשתות החברתיות רוח טובה של סליחה ופיוס. אפילו בטוויטר, הזירה החומצית מכולן, מורגשת מדי פעם בריזה רגעית. והיפה - חשבון הנפש לא נעשה באנונימיות או בסתר, אלא בפנים גלויות ובריש גלי. לטובת מי שיש לו דברים יותר טובים לעשות בחיים, הנה דוגמה אחת, ואני מצטטת:
"לפני תקופה פרסמתי סרטון של הרב (רונן) שאולוב שבו קבע כי אביו המנוח של נפתלי בנט אינו יהודי, וכי אמו אינה יהודייה, תוך שאני מצרף את הסרטון, עליו דיווחתי לציבור. הסרטון זכה להפצה רחבה של מעל חצי מיליון צפיות. לצערי, ולא מתוך כוונת תחילה, הפצת הסרטון הביאה רבים להאמין בתוכן הדברים. לשון הרע אינה דרכי, היא מנוגדת לערכיי ולאמונתי, ואני מתנצל מעומק הלב בפני משפחת בנט, ובמיוחד הגברת מירנה בנט".
לא נעים להתערב בתהליך נפשי עדין כזה של הכאה על חטא, ובכל זאת כמה הערות למתייסר:
1. ככלל אצבע, כשאדם מצהיר "זו אינה דרכי", בסבירות גבוהה - זו בדיוק דרכו.
2. בסרטון שהופץ - לא בכוונה, חלילה - קובע הרב המְסוֹבָב לא רק שנפתלי בנט אינו יהודי, אלא שהוא "מוכר את המדינה לגויים שהרי הוא אחד משלהם, הכלב, יימח שמו".
3. הרב הוא מְסוֹבָב רק על פי דעתי האישית ואין לראות בכך חוות דעת רפואית או אחרת.
ידוע שבמקום בו בעלי תשובה עומדין, צדיקים גמורים אינם עומדין. מי שכן עומדין שם, לעומת זאת, הם עורכי דין מטעמו של בנט, שעכשיו כשהתפנו לו כמה שעות ביום החליט להתמסר לתחביב חדש ומהנה: תביעות דיבה סדרתיות נגד אנשים שטינפו עליו ברשת. אמנם במקרה של שיח הרשתות בישראל גם השפד"ן יתקשה להשתלט על כמויות הסחי, אבל בצוות של בנט עושים מה שאפשר. כמו בלהיט המפורסם ההוא מהאייטיז: כל כך הרבה תביעות להגיש, כל כך מעט זמן.
אני בספק אם בנט יצליח במשימתו הגרנדיוזית "לנקות את הרעל מהרשת" - אצלי תוכניות כאלה בדרך כלל נגמרות במגירת מטבח אחת וחצי ארון חורף-קיץ - אבל כבר עכשיו מגיע לו קרדיט על כמה רגעים פיוטיים במיוחד. הכוונה למטנפים מקצועיים, ומפיצי שקרים סדרתיים, שמתראיינים בימים האחרונים בטלוויזיה בפרצוף מזועזע כמי שאינם מאמינים שרוע גולמי כזה קיים בעולם, מגלגלים עיניים לשמיים וזועקים על חופש הביטוי ועל סתימת פיות. מה בסך הכול ביקשו: ליהנות מזכותם החוקתית הנאצלת להפיץ שקרים גסים, לטנף בלי חשבון, להסית נגד בני משפחה. איזה מאבק הרואי מצידם למען חופש הדיבה. מפליא שהנשים האיראניות האמיצות ממחאת החיג'אב עוד לא העלו בטיקטוק סרטוני תמיכה במעליל הסדרתי יגאל מלכה או ברב שאולוב "היהודומטר".
עינב גליליצילום: אביגיל עוזילמלחמה המקודשת על חופש הביטוי הצטרף גם יאיר נתניהו, שהשיק קמפיין גיוס כספים לטובת נתבעי דיבה, כדי לאפשר למכפישים להמשיך בתרומתם החשובה לחברה. אדם שרק בשבוע שעבר - בבית המשפט, במהלך דיון בתביעת לשון הרע - קרא לסתיו שפיר "כלבה", ומי שאם יכנה אותי - נניח - "פדופילית בוגדת מכוערת חיזבאללה", אניח שמדובר מבחינתו בברכת שנה טובה, ואשיב לו בשלווה "שנת שגשוג ופריחה גם לך". חוץ מזה, מהצד החיובי, ילדים זה תמיד הוצאות ואין כמו בנו של ראש הממשלה בשביל לתת פרופורציה.
קשה לומר שאני מוקסמת מפרויקט ניקיון הרשת של נפתלי בנט - בין השאר כי הוא עצמו אחראי לכמה מהקמפיינים הדוחים ביותר השמורים בזיכרון הקולקטיבי - ובכל זאת, אני מאחלת לו הצלחה מסחררת. חופש הביטוי - קובע החוק - הוא לא החופש לשקר, להכפיש, להעליל, ולבזות. הייתי מעדיפה בהרבה סתם תרבות שיח סבירה. אבל עד שניגמל מהתחביב הלאומי לדקור אחד את השני בצומת, אין ברירה אלא להצמיד להכפשות ברוטליות תג מחיר כואב. ובאשר לזעקות השבר על סתימת פיות: אכן הפתרון רחוק מלספק, ומומלץ גם לגרגר שלוש פעמים ביום באלכוג'ל.
- עינב גלילי היא אשת תקשורת וסאטיריקנית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
