כמו תמונה פנורמית פרוס שדה הקרב למרגלות חלון בית המג"ד של סיירת גבעתי. שכונת חמד שבצפון-מערב חאן יונס, המקום שבו היו פעם היישובים קטיף ונצר חזני, התרוקנה מאזרחיה, ובתוך הבניינים בני שש הקומות, שקירותיהם בצבע קרם, מתנהלת לחימה עיקשת.
בזמן שאנחנו משוחחים עם מפקד הסיירת, סגן-אלוף זיו, נכנס לחדר אחד הקצינים עם שני רובי קלצ'ניקוב. הם נמצאו כמה דקות קודם לכן בבניין הסמוך – שם מטהרים הלוחמים קומה-קומה, חדר-חדר. "את השוואז והרימונים אנחנו מפוצצים, נכון?", שואל הקצין. "כן", אומר זיו.
שוואז הוא מטען קלע קטלני, שכבר גרם אבדות לצה"ל. גם אותו מצאו הלוחמים בדירה שעד לא מזמן, אפשר להניח, גרו בה ילדים. קצין נוסף ניגש אל מפקד הסיירת: "יש דמות חשודה ב-32, האיתור הכי ימני. צ'יטה רוצה לבצע פגז" (מספר הבניין ואות הקריאה של מחלקת הטנקים שונו מטעמי ביטחון מידע).
סא"ל זיו מבקש מאיתנו לעבור לחדר אחר, "שלא תחטפו ריקושטים". כמה דקות אחר כך, לנגד עינינו, הטנק יורה פגז לעבר הבניין החשוד. חולפות עוד כמה דקות וקול נפץ עז נשמע מתוך הבניין ממול. הלוחמים, מסביר מפקד הסיירת, נתקלו במטען שהוטמן בכניסה לאחת הדירות, ירדו שתי קומות – ופוצצו אותו.
אלה לא אירועים נדירים: הבניינים שעדיין עומדים על תילם מחוררים מירי טנקים, מטילי נ"ט, ממסוקי קרב של צה"ל ומפיצוץ מטענים של חמאס. דירות רבות עלו באש וקירותיהן החיצוניים מפויחים. כך בגזרת סיירת גבעתי וכך בגזרות של מגלן ושל אגוז, הפועלות כולן במסגרת צוות הקרב החטיבתי (צק"ח) של מח"ט הקומנדו, אלוף-משנה עומר כהן, לצד שייטת 13, פלוגת הטנקים וכוחות נוספים.
גזרת לחימה כזו כוללת כמה רחובות שכיבושם עלול להימשך ימים רבים. טיהור של בניין אחד, שבו 24 דירות, מצריך פלוגה שלמה. לפני כמה ימים, כשפרצו הלוחמים לאחת הדירות, הם נתקלו במחבל מסתתר מאחורי אימו ואחותו, ויורה מעל ראשיהן. גם סיטואציות כאלה, מספרים המפקדים, אינן נדירות.
"כל בניין כזה הוא מתחם לחימה", אומר מח"ט הקומנדו. "אין כאן בית שלא מצאנו בו אמל"ח. אין כאן בית שלא היו בו פעילי אויב. היו כאן קרבות פנים מול פנים תוך כדי שאוכלוסייה בלתי מעורבת באמצע החדר. למחבלים לא אכפת מכך שזו המשפחה שלהם. יש כאן גם פעילי נוחבה רבים, בהם כאלה שהשתתפו בטבח 7 באוקטובר".
בחלון החדר שבו אנחנו נמצאים עכשיו, מול גל הריסות שעד לפני יומיים היה בניין מגורים, שניים מלוחמי הסיירת תופסים עמדה ומחפים החוצה. "אנחנו בעזה כבר ארבעה וחצי חודשים", מספר אביחי מקריית ים. "איבדתי בחודש האחרון שני חברים לצוות, נריה בלטה ועידו זריהן זכרם לברכה, ואני מוכן להילחם עד טיפת הדם האחרונה בשביל להנציח אותם וכדי שהמשפחות שלהם ידעו שהם לא נפלו סתם. צוות 200 ידאג לזה".
איך המורל בצוות?
"מי אנחנו שנתלונן? 1,400 ישראלים נרצחו ונהרגו. המשימה שאנחנו עושים זו זכות שנפלה בחלקנו".
אם תשאלו את הורי הלוחמים שלא ישנים לילה שלם כבר חמישה חודשים, כנראה שתשמעו תשובות מעט שונות. 15 מלוחמי סיירת גבעתי נפלו מתחילת המלחמה ועשרות נפצעו. "כל שדרת הפיקוד שלי נפגעה", מספר סא"ל זיו. "יש לי מ"פ הרוג, רס"ן יהודה כהן ז"ל. מ"פ נוסף עדיין מורדם ומונשם ואני ממתין לבשורות לגביו. גם מפקדי צוותים נפגעו".
יש פצועים שחזרו להילחם?
"יש כאלה שהספיקו להיפצע כבר פעמיים ולחזור להילחם. הרוח פה זה דבר מיוחד. יש יחידות שבהן המפקד צריך למלא את החיילים באנרגיה, פה זה הפוך".
מפקד חטיבת הקומנדו איבד מתחילת המלחמה 37 חיילים וקצינים מהיחידות האורגניות שלה – דובדבן, מגלן ואגוז – ומאלה שסופחו אליה. בלחימה לכיבוש שכונת חמד, שהחלה לפני פחות משבועיים, נהרגו לוחם עוקץ סמ"ר דויד ששון (21), ומפקד החפ"ק של מח"ט הקומנדו, רס"ן (מיל') עמישר בן דוד (43), אב לחמישה.
"עמישר, גיבור ישראל, נפל ביום שישי האחרון בהיתקלות עם מחבלים בזמן שחתר למגע", מספר אל"מ כהן. "לוחמי אגוז חיסלו מיד את המחבל. עמישר היה לוחם מגלן ונווט במקצועו, איש שכל עיסוקו בחיים זו נתינה לאחר. הוא גם תרם כליה, גם נמצא בכל אירוע מבצעי בקרבת ישוב מגוריו עלי, גם מתנדב במד"א ונהג אמבולנס. הוא לחם לצידי כתף אל כתף כבר מ-7 באוקטובר, בכפר עזה. עמישר הוא איש מילואים, מבוגר ממני בשנתיים, וזה לא מובן מאליו. חשוב לי להביע את תנחומיי העמוקים למשפחתו לשאר המשפחות השכולות, שעדיין לא הצלחתי להגיע לכולן בגלל הלחימה האינטנסיבית. אנחנו כל הזמן חושבים עליהן והאובדן קשה לכולנו".
חטיבת הקומנדו, הכפופה לאוגדה 98, כוללת כמה מיחידות העילית של צבא היבשה. שתיים מהן – מגלן ואגוז – נלחמות כעת בשכונת חמד, ואילו דובדבן פועלת במעוזי הטרור ביהודה ושומרון. את מפקד מגלן, סא"ל א', פגשנו בלב השכונה, בכניסה לבית שזה עתה טוהר, ליד מכונית מחוררת מקליעים. עשרים מטרים לפנינו החלו לוחמי מגלן, עם לוחמי עוקץ וכלביהם, בכיבוש של בניין נוסף.
הרעש מסביב מחריש אוזניים – צרורות ירי ופיצוצים, פה ושם אש צלפים. סא"ל א' מציג לנו שניים מקציניו – סרן י' וסרן ב'. "יש לנו מפקדים הכי טובים שיש ולוחמים הכי טובים שיש", הוא אומר בגאווה. סרן י' מציין: "לפני יומיים פגשנו בבניין בדיוק כזה, בקומה החמישית, ארבעה מחבלים וחיסלנו את כולם, חלק בירי וחלק בסיוע מהאוויר. תוך כדי הקרב אנחנו מדברים בינינו כשאני בתוך המבנה וסרן ב' מסייע לי עם רחפן שמתאבד לתוך האיתור. אנחנו לא מדלגים על אף בית. חלק מהמחבלים בוחרים להילחם ומוצאים את עצמם מתים, וחלק מרימים ידיים. תפסנו ככה הרבה מאוד שבויים שהביאו לנו מידע רלוונטי ויקר ערך".
באחת הדירות, מתחת למיטה, מצאו השבוע סרן י' וחייליו רובה מיקרו-תבור תבור צה"לי. "לאחר בדיקה התברר שזה הנשק של מח"ט הנח"ל אלוף-משנה יהונתן שטיינברג ז"ל, שנהרג בקרב גבורה עם מחבלים ב-7 באוקטובר", אומר סרן י'.
סרן ב' הוסיף: "עיקר הבעיה זה המטענים שנמצאים בכל בית, כולל חדרי ילדים ממולכדים. זה מקשה מאוד על הלחימה. נתקלנו פה גם באזרחים, אבל את הרוב שלחנו דרומה, ואנחנו נתקלים כמעט רק בחמאסניקים, חלקם במסווה של אזרחים".
על המדרכה, בכניסה לבית מח"ט הקומנדו, זרוקה חוברת לימוד אנגלית מבית ספר של אונר"א. Many people love chocolate, נכתב באחת השורות. גם הילדים שחיו כאן עד לפני שבועיים אוהבים מן הסתם שוקולד, ודווקא בימים אלה, כשקשה לחוש אמפתיה כלפי מי שתקפו אותנו באכזריות בלתי נתפסת ב-7 באוקטובר, צריך לזכור שגם הילדים האלה הם קורבנות של החמאס.
