"הניסוי נכשל", זעק ח"כ ניר אורבך בשבוע שעבר לאחר הפסד הקואליציה בהצבעה על תקנות יו"ש. אתמול (שני) הוא עשה צעד נוסף לקראת אלה שאכן היו רוצים להכשיל אותו. הרי הסיפור של מיעוט לאומי במדינת לאום הוא אתגר ללא הפסקה. בעיקר כאשר מדובר במיעוט שחש, בצדק ושלא בצדק, מופלה ומדוכא. בהודו יש בימים אלה עוד גל של מהומות, במסגרת החיכוכים הלא-נפסקים עם המיעוט המוסלמי, המהווה יותר מ-13 אחוז מאוכלוסיית המדינה. במקדוניה הצפונית, עם כ-25 אחוז אלבנים מוסלמים, המתחים נמצאים בעלייה ובירידה, לעיתים עם אלימות חמושה, והקואליציה שם תקועה לעיתים למשך שנים. בעולם הערבי והמוסלמי לא כדאי להיות חלק מהמיעוט. חלק גדול ממדינות ערב נמצאות בשלב זה או אחר של מלחמת אזרחים או התפרקות בגלל מאבקים אתניים ודתיים.
יחסית לשכונה שבה אנחנו חיים, המיעוט הערבי בישראל הוא סיפור הצלחה. כן, יש התפרצויות כמו מהומות ספטמבר 2000, וכמו מהומות "שומר החומות" בשנה שעברה. אבל מאז 1948 אין מאבק מזוין בין הרוב למיעוט. ולמרות 18 אוטובוסים שרופים מסוף השבוע האחרון, או כנופיות הפשע בצפון ובדרום, אנחנו לא סומליה, לא סוריה ולא לוב.
גם הנתונים מוכיחים שמדובר בסיפור הצלחה. לפי הלמ"ס, בקרב בני 69-55 הפער בבוגרי תיכון ו/או מקבלי בגרות הוא של 17 אחוזים לטובת היהודים. בגילאי 44-35 הפער יורד ל-0.7 אחוזים. ובגילאי 34-25 הפער מתהפך, לטובת הערבים. 54 אחוז מהיהודים, לעומת 54.9 אחוזים בקרב ערבים.
ועוד לפי הלמ"ס: "בין השנים תש"ע (2009/10) ותש"ף (2019/20) עלה אחוז הסטודנטים הערבים באופן משמעותי: בתואר ראשון - מ-13.1 אחוזים ל-19.2 אחוז. בתואר שני - מ-7.4 אחוזים ל-14.6 אחוז, ובתואר שלישי - מ-5.2 אחוזים ל-7.2 אחוזים".
בנט, אתמול: "הברירה היא בין כאוס ליציבות"
(צילום: ערוץ כנסת )
ולפי מחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה: חציון ההשכלה (בקרב ערביי ישראל) עלה פי עשרה, מ-2.1 בראשית שנות ה-60 ל-12.0 בשנת 2017. החציון בקרב יהודים עלה באותה תקופה מ-4.8 ל-13. בנוסף, 46 אחוז מהרופאים שהוסמכו ב-2020 הם ערבים או דרוזים - הרבה יותר מחלקם באוכלוסייה. בכל מה שקשור להכנסות – יש פערים. אבל במדד ההוצאות, החשוב הרבה יותר, הפערים נעלמים. לפי סקר ההוצאות האחרון של הלמ"ס (נתוני 2018), משק בית ערבי מוציא 15,939 שקל בחודש, לעומת 16,748 שקל במשק בית יהודי.
אפשר להמשיך. יש עוד נתונים מעודדים. עד שמגיעים לפוליטיקה. או אז מתברר שיש לערביי ישראל הנהגה שבעיקר מעוררת מדנים. זו הנהגה שרוצה לסכסך ולא לשלב. עזמי בשארה הזדהה עם החיזבאללה. חנין זועבי הצטרפה למשט התמיכה בחמאס. זו הנהגה שמתעקשת לערער על זכות קיומה של ישראל להתקיים כמדינה יהודית ודמוקרטית, אולי כדי שנהפוך לעוד מדינה מתמוטטת. כמו בעולם הערבי.
ואז, לפתע פתאום, צץ לו מנסור עבאס. הוא החל לדבר בסגנון שונה. שותפות ולא התנכרות. נכון, הוא מגיע מהתנועה האסלאמית. נכון, תמיד אפשר לטעון שמדובר ב"תקייה" (הונאה). השנים עוברות, והאיש בשלו. וזה לא פשוט. גם במפלגה שלו קשה לו. זה לא היה השמאל ש"גילה" את עבאס. קבלת הפנים הנלהבת הגיעה דווקא מימין, מרגע שעבאס זכה להכשר מבנימין נתניהו.
"עבאס מוציא מדעתם את השמאל והתקשורת", כתב שמעון ריקלין, " בא מישהו דתי שדואג לחברה הערבית ורוצה לקדם אותה תוך שמירה על החוק". הגדילה לעשות גלית דיסטל אטבריאן שכתבה: "מנסור עבאס הוא קול חדש שמעורר תקווה עצומה... לא מחרים את המפלגות הציוניות. מושיט יד לנתניהו, וטוב שנתניהו הושיט יד בחזרה". היא גם נזפה בשמאל, שאנשיו "הזדעזעו עד העצם. חלק לעגו, בבורות, על הנכונות ה'פתאומית' לחבק ערבים, ואחרים הסבירו, ברצינות תהומית, שעבאס הוא אסלאמיסט קיצוני שאין לשתף עימו פעולה".
בן-דרור ימיניברגע שהימין הקיצוני ניפץ את הכוונה להקים קואליציה עם רע"ם, היא קמה עם נפתלי בנט ויאיר לפיד. זה לא היה "ניסוי". משום שלצד כנופיות אלימות וטיפוסים מטיפי רעל כמו ראאד סלאח ולאחרונה גם איימן עודה, "הולך ומתבסס מעמד בינוני ערבי בעל נוכחות ומשקל בהשכלה, בתרבות ובכלכלה בישראל". כך כתבה דיסטל אטבריאן. וגם כאן היא צדקה. והציבור הזה לא נעלם בגלל מורדים כמו עידית סילמן, ג'ידא רינאווי-זועבי, מאזן גנאים או אורבך. הם רק מוכיחים שהדרך ארוכה. והערבים שחפצים בשילוב לא נעלמו ברגע שקמה הממשלה החדשה, למרות שהימין החזיר את עבאס למקומו הישן, על תקן "איסלאמיסט קיצוני". יושר אינטלקטואלי? הגינות? הצחקנו אותם.
כך שאנחנו צריכים לבחור. האם אנחנו מקבלים את עמדת הרוב, כולל הימין, כפי שביטאו אותה נתניהו, ריקלין, דיסטל אטבריאן ורבים אחרים, עד הקמת ממשלת בנט-לפיד, או שאנחנו נכנעים לאויבי השילוב, מעודה והרשימה המשותפת ועד בצלאל סמוטריץ'. ייתכן שהקואליציה תיפול עוד יומיים או שבועיים או חודשיים. אבל ה"ניסוי" הזה הוא לא עניין פוליטי. הוא צו לאומי. כדי שלא נהפוך לסוריה, ולא לתימן.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
