ישראל נדרשת לוודא שיש לה אופציה צבאית אמינה מול איראן ולהיערך לתרחיש של אי-השגת הסכם גרעין חדש, תרחיש שבו מתבססת הרפובליקה האיסלאמית כמדינה "סף גרעינית" עם יכולת "פריצה לפצצת גרעין" בטווח זמן של חודשים בודדים. כך עולה ממסמך של המכון למחקרי ביטחון לאומי.
נפרד מרוני דניאל ומתייחס לאיום הגרעין: ריאיון עם אלוף במיל' עמוס ידלין
(צילום: משה מזרחי)
חוקרי המכון, בראשותו של פרופ' מנואל טרכטנברג, הגישו את מסמך "עיקרי האתגרים האסטרטגיים העומדים בפני ישראל והמלצות למדיניות למחצית השנייה של 2021" לנשיא המדינה יצחק הרצוג. במכון הוחלט להגיש לנשיא מסמך מעודכן לרגל כניסתו לתפקיד ולאור שורה של התפתחויות אזוריות.
תוכנית הגרעין של איראן הוגדרה במסמך האיום החמור ביותר על ישראל. "איראן צוברת ידע וניסיון שנדרשים לנשק גרעיני, מתקדמת בהעשרת אורניום לרמות גבוהות והחלה בייצור אורניום מתכתי, המתאימים לתוכנית גרעין צבאית ולא אזרחית. כמו כן צוברת איראן יכולות גרעין טכנולוגיות בהפעלת צנטריפוגות מתקדמות", נכתב במסמך. עוד נכתב כי לאור התמשכות השיחות בווינה עולה השאלה האם טהרן מעוניינת לחזור להסכם או שהיא מושכת זמן. בינתיים היא חצתה קווים שלא נחצו בעבר – העשרת אורניום לרמה של 60%, ייצור אורניום מתכתי וצמצום הפיקוח – כדי להתייצב במצב של מדינה "סף גרעינית" ולקצר את משך הזמן שיידרש ל"פריצה" לנשק גרעיני.
לגבי התקופה הקרובה, נכתב כי יש לקחת בחשבון שני תרחישים: הגעה או אי-הגעה להסכם גרעין. בתרחיש שבמסגרתו יושג הסכם יידרש דיון מעמיק בין ישראל לארה"ב לגבי השלב השני – כיצד מקדמים הסכם עוקב "ממושך עם פיקוח חזק יותר", מה הוא יכלול ומה יקרה אם לא יושג, תוך שימור חופש הפעולה שלה. "על ישראל להמשיך ולסכל את ההתבססות האיראנית בזירה הצפונית ולשבש את פעילותה האזורית במסגרת המערכה המתמשכת שבין המלחמות (מב"מ), לשפר יכולות ולא לגלות סימני עייפות במאבק נגד ההתבססות האיראנית", נכתב.
בנוגע לזירה הצפונית נכתב כי פוטנציאל האיום שם גובר לאור חולשה עד כדי התפרקות לבנון והמשך הפיצול בסוריה, דבר המאפשר לאיראן להעמיק את מעורבותה ולבנות את "מכונת המלחמה" שיותר ויותר מתבססת על יכולות תקיפה מדויקות בעומק שטח ישראל. למרות ששוררת הרתעה הדדית בין ישראל לחיזבאללה, גדל פוטנציאל ההידרדרות כתוצאה מפעילויות שעלולות להוביל לדינמיקה של הסלמה.
"לבנון קורסת עקב המשבר הפוליטי ומאבקי הכוח בין האליטות הסקטוריאליות. על אף מצבו הקשה והביקורת הגוברת כלפיו, חיזבאללה משמר את כוחו וממשיך לבסס את אחיזתו במערכת הלבנונית, ולבנות את יכולות התקיפה המדויקות, באופן המציב אותו כאיום ממשי וחמור על ישראל וכחוד החנית של הציר השיעי נגדה. למרות הצהרות מתלהמות מטעם חיזבאללה במבצע 'שומר החומות' ואף מתן חופש פעולה לפלגים פלסטיניים לשגר לשטח ישראל רקטות משטח לבנון, חיזבאללה מרוסן, אך ממשיך לאתגר את ישראל ולבחון את כללי המשחק מולה. נדרשת היערכות של צה"ל לתרחישי הסלמה, כולל עימות עם חיזבאללה שיכול להתפתח למלחמה בצפון", ציינו במסמך.
"הממשלה נדרשת לקבוע את האופן והעיתוי של הטיפול בפרויקט דיוק הטילים. בנוסף, על ישראל לקדם מאמץ בינלאומי ואזורי למניעת הידרדרות לבנון לתרחישי קיצון של אנרכיה, מלחמת אזרחים או השתלטות חיזבאללה על המדינה", נכתב עוד.
בנוגע לסוריה, כתבו החוקרים כי על ישראל להכיר בכך שסוריה תיוותר מפוצלת, וכי כל עוד אסד בשלטון לא ניתן יהיה לדחוק את איראן ושלוחיה משטח המדינה. במטרה לצמצם את האיום האיראני הנשקף מסוריה, ישראל נדרשת, לצד המשך המב"מ, לעצב מדיניות פרו-אקטיבית לדחיקת איראן ושלוחיה מסוריה – באמצעות שיתופי פעולה בינלאומיים ואזוריים ובכינון רשת של בעלי ברית אפשריים במדינה ותמיכה בהם.
בגזרה הפלסטינית, סבורים החוקרים שזירה זו שולית בסדר היום הבינלאומי והאזורי. "יש לחזק את הרשות ולקדם הבנות עם חמאס להפסקת אש לזמן ממושך שתכלול את נושא השבויים והנעדרים ושיקום תשתיות רצועת עזה", נכתב. לדעת חוקרי המכון, יש לחזק את הרשות להשגת יציבות בגדה וכדי לשמרה כפרטנר להסדר עתידי, תוך דיאלוג מדיני רם דרג והעמקת התאום הביטחוני; יש להיערך לסוף עידן אבו מאזן, בפרט לאור התחזקות חמאס; על ישראל לקדם הפסקת אש ארוכת טווח בעזה, בתיווך מצרי ובסיוע בינלאומי, שתכלול גם שיקום ופיתוח כלכלי תוך כינון מנגנון אפקטיבי למניעת התעצמות; על ישראל לשפר מוכנות למבצע צבאי ברצועה, שיכלול תמרון יבשתי לפגיעה קשה בזרוע הצבאית של חמאס.
במערכת הבינלאומית – ישראל נדרשת, בראש ובראשונה, לבסס את היחסים עם נשיא ארה"ב ג'ו ביידן וממשלו ולשקם את מערכות היחסים עם המפלגה הדמוקרטית ובסיס תומכיה, ובהם גם רוב היהודים בארה"ב, תוך שימור היחסים הקרובים עם המפלגה הרפובליקנית ותומכיה. בהקשר זה, יש למסד ערוצי דיאלוג דיסקרטי באופן שיאפשר תיאום והשפעה על המדיניות האמריקנית במזרח התיכון, מיצוי של ההזדמנויות במסגרתה (בפרט – מענה לאיומי איראן, קידום הנורמליזציה) וליבון הסיכונים ונקודות המחלוקת בין שתי המדינות (בפרט – איראן, סין, פלסטינים, והיבטי היתרון האיכותי של ישראל באזור). כל זאת, תוך הימנעות ככל האפשר מעימותים פומביים עימו. בנוסף, על ישראל לקדם ולחזק את ערכה כנכס עבור ארה"ב במתכונת מעודכנת, בתחומי הטכנולוגיה, החדשנות והביטחון.
בנוגע למערכת האזורית נכתב כי ישראל צריכה לשקם את היחסים עם ירדן ולהכיר במעמדה המיוחד של מצרים בציר המדינות המתון וכי מומלץ להפחית את החיכוך מול טורקיה (תוך הימנעות מעימות גלוי עם הנשיא ארדואן) ולהמשיך לחזק את הגורמים המתנגדים להשפעתה באזור. "על ישראל לחתור להרחבת הסכמי הנורמליזציה והוספת מדינות נוספות", נכתב.
החוקרים סבורים שישראל לא איבדה את ההרתעה. "אויביה מודעים לכוחה וכולם עסוקים בבעיותיהם הפנימיות. עם זאת, עימות יכול להתרחש, גם בזירה הצפונית וגם מול עזה, בשל דינמיקה של הסלמה", נכתב. "על ישראל לגבש אסטרטגיית ביטחון לאומית עדכנית, כבסיס לתפיסת הפעלה של צה"ל, לעדכון תוכניותיו האופרטיביות ולאישור תוכנית רב-שנתית לבניין הכוח, כולל מתווה תקציבי רב-שנתי. יש להיערך לאפשרות של מלחמה רב -זירתית כאיום ייחוס עיקרי ולסגור פערים במודעות ובתפיסת הציבור לגבי מאפייניה ותוצאותיה האפשריות. יש לוודא קיומה של יכולת תמרון יבשתי זמינה היכולה להתמודד עם אתגרי התקופה".
על המצב בתוך ישראל נכתב כי במסגרת אישור תקציב המדינה, יש להתוות מדיניות לסוגיות מרכזיות (דיור, תחבורה, בריאות וחינוך) ולחתור להורדת יחס החוב-תוצר; לגבש מתווה ל"חיים לצד הקורונה", לאור הווריאנטים והחלשת ההגנה החיסונית; לפעול לשיפור יחסי יהודים וערבים – לגבש תוכנית למאבק בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית ולקדם תוכניות חינוך, תעסוקה ובנייה. כמו כן, יש לשקם את האמון בתהליכים ובמוסדות הדמוקרטיים, בדגש על חיזוק מערכות המשפט ואכיפת החוק (משילות ב"מובלעות"), ולקדם מנגנוני הידברות בחברה הישראלית.
