מחסור של אלפי עובדים ועובדות, תקנים שלא מאוישים ודור חדש שמסרב לעבוד במקצוע כה תובעני בתנאים מבישים. משבר כוח האדם במערכת הרווחה הולך ומחריף, והמחסור המתמשך בעובדים מאיים על המשך הפעלת מסגרות הרווחה הקיימות. והמשמעות: כשברקע יוקר המחיה ממשיך להרקיע שחקים, יותר אנשים מבקשים סיוע, ויש פחות ופחות ידיים שיושטו לעזרה. כתבה נוספת בסדרת "קריסת השירות הציבורי".
לפי נתונים חדשים שאסף ארגון מנהלי שירותי הרווחה ברשויות המקומיות, בקרב כ-80% ממנהלי הרווחה מכל הארץ, חסרים כיום כ-1,500 עובדים סוציאליים בלשכות הרווחה, שהם כ-16% מהמשרות שאינן מאוישות. "גם ככה שירותי הרווחה ברשויות המקומיות עובדים בתת-תקינה, וכדי לעמוד במשימות הרבות שיש לפתחנו חייבים להוסיף תקנים", אומרים מנהלי הרווחה, "אבל גם את התקנים הקיימים אנחנו לא מצליחים לאייש. עובדים סוציאליים לא רוצים לעבוד בשירותי הרווחה ואלה נמצאים על סף קריסה".
קריסת השירות הציבורי - כתבות נוספות:
מהנתונים עולה כי 84% מהמחלקות והאגפים לשירותי רווחה ברשויות המקומיות פועלים במחסור של לפחות עובדת אחת, 38% מהמחלקות פועלות במחסור של יותר מ-20% מכוח העבודה שלהן. מבין העובדות והעובדים הסוציאליים שחסרים בשירותי הרווחה 62% הינם תקנים שמוקצים על ידי משרד הרווחה שהרשויות לא מצליחות לאייש ו-38% הן עובדות סוציאליות חסרות מתקציבי פעולה, שהינן שקופות בפני המשרד.
המחסור הגדול ביותר באיוש התקנים הוא בתפקידי הליבה: 28% מהעובדות והעובדים הסוציאליים חסרים בתחום הטיפול בילד ובמשפחה, 12.5% בתחומי נוער בסיכון, התמכרויות ואוכלוסיות קצה, 12% בתחום הקהילה, 10% בתחומי הניהול, ראשי צוותים וכדומה, 8% בתחום הזקנה, 6.5% בתחום המוגבלות, 23% ביתר התפקידים.
עוד עולה מהנתונים כי 32.5% מהעובדות עזבו לאחר שעברו לתפקיד בשכר יותר אטרקטיבי ברשות אחרת, 29.5% עזבו כי הרגישו שהן לא מצליחות להתמודד עם המשימות, 25.9% עזבו בגלל השכר, 23.5% בשל מעבר דירה, 22.3% עזבו בגלל שחיקה, 16.9% עברו לעבוד במגזר השלישי, 16.9% עזבו כי נשבר להן מהתחום והן החליטו לעזוב אותו, 13.9% פתחו קליניקה פרטית, 9% עזבו בגלל תנאי עבודה פיזיים או חברתיים, והיתר עזבו מסיבות אישיות, יציאה לפנסיה וכדומה. 10.2% פוטרו בשל היעדר התאמה לתפקיד.
המצוקה חמורה אף יותר באזורי הפריפריה החברתית והגיאוגרפית בישראל. "אין שום תמריץ לסטודנטים לעבוד באזורים יותר מרוחקים", הסביר אדו מאנקיטה, מנהל אגף הרווחה והשירותים החברתיים בדימונה. "יש אצלנו 45 משרות של עובדים סוציאליים, ורוב הזמן חסרים לנו 12%-15% עובדים".
מאנקיטה הוסיף: "בתחום המוגבלויות, למשל, יש יותר ויותר משפחות שהילדים שלהן מאובחנים על הרצף האוטיסטי או עם עיכוב התפתחותי, ואין לנו ביחידה עובדות. מגיעות משפחות חדשות שצריכות לקבל שירות, כמו למשל הפניה להכרה באוטיזם ואבחון, ואין מי שיעשה את העבודה. גם בתחום המשפחה יש מחסור, והמשמעות היא שיש משפחות ששרויות במשבר או בעוני או עם ילדים במצבי סיכון, ואנחנו צריכים להתערב, והרבה פעמים אנחנו לא מגיעים אליהן בגלל מחסור בכוח אדם".
אם המצב הקיים יימשך, איך ייראו השירותים החברתיים בעתיד?
"אני עובד 45 שנה במקצוע, עוד מעט פורש, ואני חושב שאנחנו בדרך למשבר עמוק וקשה אם לא תיעשה פעולה מערכתית משמעותית על ידי הממשלה. וכשאתה לא מנגיש לאוכלוסיות מוחלשות שירותים הפערים הולכים וגדלים, ההדרה גדלה, חוסר בהזדמנויות גדל – העשירים יהיו יותר עשירים, והעניים והמוחלשים יתרחקו מהם".
האבסורד הוא שבמקום שבאזורים מוחלשים יהיו יותר עובדים ויותר מענה, דווקא בהם יש את המחסור הגדול ביותר, למשל בחברה הערבית, שהיא האוכלוסייה הענייה ביותר בישראל. "יש לנו כיום כחמישה תקנים לא מאוישים במחלקה", סיפרה לטיפה מנסור, מנהלת אגף רווחה ושירותים חברתיים בטירה. "חלקם בתחומים שהם בליבת העבודה. העבודה במחלקה מאוד קשה – אוכלוסייה מורכבת, מספר המטופלים מאוד גדול, הרבה פעמים נתקלים בסיטואציות לא נעימות - והתגמול נמוך.
"כשיש עומס גדול ואנחנו עוסקים בכיבוי שריפות ולא מצליחים להעמיק את הטיפול ולתת טיפול רציף". היא הוסיפה: "כל עובד עושה כמה תפקידים, במקום לעשות תפקיד אחד ולהתמחות בו. יותר מתייחסים למקרים בסיכון גבוה, ומשפחות שלא בסיכון מוזנחות. יש אוכלוסיות שלא מקבלות שירות במחלקה, כמו התמכרויות, כי אין לנו אפשרות לתת שירות מקצועי למשפחות האלה".
125 אנשים נרצחו בחברה הערבית מתחילת השנה הנוכחית. "כמעט אין יום שאנחנו לא מקבלים פנייה מהמשטרה על אלימות במשפחה", אמרה מנסור. "אני חושבת שאם היינו מצליחים לעבוד עם ילדים כבר מגיל צעיר היינו יכולים לצמצם את האלימות והפשיעה בחברה הערבית".
מאירה קיפרמן, ראש מינהל רווחה ושירותים חברתיים בחיפה, אמרה: "אני מרגישה שאנחנו נמצאים בתהליך מאוד משמעותי של החלשת השירות הציבורי". היא הוסיפה: "אני עובדת סוציאלית מעל 30 שנה, ואני רואה איך עובדים סוציאליים יוצאים לגמלאות או שמתקדמים בתפקידים שלהם, ואין מי שיחליף אותם".
"אני 20 שנה במקצוע, תמיד הייתה לנו עבודה, תמיד יש מצוקות ויש קשיים, אבל בשלוש השנים האחרונות אנחנו עדות להסלמה ארצית במצוקות, בעוצמות ובאינטנסיביות של המקרים", תיארה אירית סגל, עובדת סוציאלית לחוק הנוער באגף לשירותים חברתיים בעיריית נס-ציונה.
"לפני שלוש שנים אמרנו שזו הקורונה, אחר כך פוסט-קורונה, אחר כך זה מבצע צבאי, ואז הגיעו מערכות בחירות רצופות, וגם היום – יש חוויה שהקרקע רועדת מתחת לרגליים, יש אי-ודאות גדולה ואנחנו פוגשים את האנשים במציאות מורכבת ומאתגרת מאוד. ואנחנו נאלצים להתמודד בתוך הדבר הזה עם חוסר משמעותי בכוח אדם".
לדבריה, המענים הקיימים כבר לא מספיקים ויש לא מעט מסגרות שנסגרות - מקלטים, מועדוניות לילדים שנמצאים במצבי סיכון, פנימיות, מעונות יום שיקומיים. "אני מוצאת את עצמי נאלצת לתעדף מקרים - בין ילד בן חמש וחצי שהגיע עם דיווח על התנהגות מינית לא מותאמת למסגרת חינוכית, לבין נערה שהפסיקה ללכת לבית הספר והתחילה להשתמש בחומרים פסיכואקטיביים ואלכוהול, וביצעה מעשים אובדניים, לבין גבר בודד בשנות ה-50 שנקלע לחובות בגלל מצב רפואי מורכב והוא על סף פינוי מדירתו. ואני צריכה עכשיו להחליט למי אני נותנת קודם עזרה. במי נטפל קודם?".
לדברי תמי ברששת, יו"ר ארגון מנהלי שירותי הרווחה ברשויות המקומיות ומנהלת אגף רווחה וקהילה במועצה המקומית פרדס חנה-כרכור, כמעט אין אגף רווחה שמצליח לאייש את התקנים המוקצים לו, וזה חוצה את כל המגזרים, את כל הרשויות, חזקות כחלשות, מהמרכז ומהפריפריה. "אנחנו לא נמצאים על סף משבר או קריסה, אנחנו כבר בקריסה וזה רק מחמיר מיום ליום. המשמעות היא פגיעה קשה במקבלי השירות הנדרשים לסיוע של הרווחה, לעיתים במקרים קיומיים של חיים ומוות. עבורם כל יום של היעדר מענה או המתנה עלול להיות קריטי".
תגובת משרד הרווחה והביטחון החברתי: "המשרד פועל בכל הכלים אשר עומדים לרשותו כדי לסייע לרשויות המקומיות לגייס עובדים סוציאליים. עובדים אלו נמצאים בחזית מערכות הרווחה ועל מנת להקל עליהם לבצע את עבודתם, נקט המשרד בשורה של פעולות החל מהוספת תפקידים חדשים למלווי עו"סים ותקנים למתמחים דרך תוכנית הגנה וליווי של אגף הביטחון, שיפוץ ושדרוג סביבת העבודה במחלקות לשירותים חברתיים ועד לתמריצים ותוכניות הכשרה ייעודיות לעו"סים. המשרד תמך בדרישות השכר של העובדות והעובדים הסוציאליים וליווה את המשא ומתן בין ההסתדרות לאוצר עד לחתימת ההסכם".
