מחמוד חאלד עג'אג', פלסטיני בן 30, נכלא במשך 7 שנים בבית סוהר תחת משטר אסד בסוריה. את רוב זמנו בכלא עבר עג'אג' בבית הסוהר הידוע לשמצה סיידנאיא שבצפון דמשק, שנחשב בעיני רבים לאחד מסמלי הדיכוי האכזריים של משטר אסד. בין כותלי הכלא עינה המשטר במשך שנים רבים ממתנגדיו - ונכלאו בו גם מבוגרים, נשים וילדים.
4 צפייה בגלריה
מחמוד חאלד עג'אג': "אני לא ישן אם אין אוכל לידי, בעיקר לחם"
(צילום: Aris MESSINIS / AFP)
עג'אג', ששוחרר מהכלא על ידי המורדים ב-8 בדצמבר - התאריך שבו נפל המשטר - סיפר לסוכנות הידיעות הצרפתית AFP על העינויים שעבר. "מאז ששוחררתי מהכלא, ועד כה, אני ישן שעה או שעתיים לכל היותר", אמר.
פנוי של הצעיר הפלסטיני חיוורים יותר מאלה של שכניו במחנה הפליטים הפלסטיני אל-ירמוכ שבדמשק, שהספיקו להשתזף מישיבה מחוץ לבתים שנהרסו בעקבות מלחמת האזרחים. הוא הולך במבוכה במחנה עם סד לגב, אחרי שנים שבהן הוכה באכזריות בכלא. באחת מאותן פעמים, רופא בבית הסוהר אף הזריק לעג'אג' חומר לעמוד השדרה ושיתק אותו באופן חלקי - במכוון, לדעתו - אך מה שבאמת רודף אותו הוא הרעב שחש בתאו הדחוס.
4 צפייה בגלריה
הזמין את הכתב לגעת בגושים על קרקפתו וידיו, שנגרמו מקליעים שנותרו בגופו. הייתם חסן אל-נאדה
(צילום: Aris MESSINIS / AFP)
"השכנים והקרובים שלי יודעים שלא היה לי כמעט אוכל, אז הם מביאים לי מזון ופירות. אני לא ישן אם האוכל לא נמצא לידי. הלחם, בעיקר הלחם", שיתף.
"אתמול היו לנו שאריות של לחם", הוסיף עג'אג', שהתענג מהישיבה בחוץ אחרי שבילה זמן כה רב בתא ללא חלונות, תוך שהוא מתעלם מקריאות בני משפחתו להגיע לראות דודה מודאגת. "ההורים שלי שומרים את השאריות לציפורים כדי להאכיל אותן. אמרתי להם: 'תתנו חלק מהשאריות לציפורים, ותשמרו את היתר עבורי - אפילו אם הן יבשות או ישנות. אני רוצה אותן לעצמי'".
בזמן שעג'אג' שוחח עם AFP, שתי נשים פלסטיניות שעברו בסמוך עצרו כדי לבדוק אם יש בידיו מידע בנוגע לקרוביהן שנעדרים מאז שאסד נמלט למוסקבה. לפי סוכנות הידיעות הצרפתית, הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (ICRC) תיעד יותר מ-35 אלף מקרים של היעלמויות תחת משטרו של אסד.
4 צפייה בגלריה
יותר מ-35 אלף בני אדם נעלמו תחת משטר אסד. ההרס במחנה אל-ירמוכ
(צילום: Aris MESSINIS / AFP)
עג'אג' אינו הפלסטיני היחיד שסיפר על העינויים שעבר תחת משטר אסד. הייתם חסן אל-נאדה, צעיר בן 28, הזמין את כתב AFP להעביר את ידו על גושים בגופו, שלדבריו הם כדורים שנותרו תקועים בגולגולת שלו ובידיו.
אביו של אל-נאדה, סוחר מקומי באל-ירמוכ, מסייע לו, לאשתו ולשני ילדיו אחרי שכוחותיו של אסד ירו בו והשאירו אותו למות בתור עריק. אל-נאדה סיפר כי בתור פלסטיני הוא ניסה להימלט משירות תחת משטר אסד, מאחר שחשב שכפלסטיני הוא לא צריך לשרת בכוחות הסוריים. לדבריו, הוא נתפס ונורה כמה פעמים.
"הם קראו לאמא שלי אחרי ש'הרגו' אותי, אז היא הלכה לכיוון הכביש שמוביל לשדה התעופה, לעבר היישוב נג'הא שבאזור הכפרי הדרומי של דמשק", סיפר. "הם אמרו לה: 'זו הגופה של הכלב העריק'". בהמשך הוסיף אל-נאדה: "הכוחות הסוריים לא שטפו את גופי, וכשאמא שלי נישקה אותי כדי לומר שלום לפני שקברו אותי, פתאום - בעזרת כוחו של אלוהים - לקחתי נשימה עמוקה. זה לא ייאמן". אחרי שאל-נאדה שוחרר מבית חולים, הוא שב למחנה אל-ירמוכ כדי לגלות זירת הרס גדולה.
