ראש הממשלה בנימין נתניהו ביקר אתמול ביחידה 33 (הגדעונים) במרכז הארץ. מדובר ביחידה משטרתית ללוחמה בטרור ופשיעה חמורה שמסונפת ללהב 433, היחידה לא מוכרת לרוב הציבור ופועלת בצללים. מה שראינו בסדרה פאודה, זה מה שעושים הלוחמים ואף יותר - תפקידי הסתערבות ומעצר של עבריינים ומחבלים בשטחי ישראל ויהודה ושומרון.
"ידעתי שהם יחצו את הגדר, אבל זה לא היה בתרחיש הייחוש שלנו". מפקד יחידת הגדעונים
(צילום: גיל יוחנן וגל גיל)
ניצב-משנה ע', מפקד יחידת הגדעונים, נלחם עם הצוות שלו ביום פתיחת המלחמה בעוטף, ואלה חיסלו עשרות מחבלים. כעת הוא מספר בריאיון ראשון ל"ידיעות אחרונות" ול-ynet על השעות המתוחות וההבנה שנכנסו למלחמה קשה.
"הייתי 28 שנים בימ"מ, בתפקיד האחרון שירתי כסגן מפקד הימ"מ. 7 באוקטובר לא הפתיע אותי. העיתוי ומסות המחבלים כן, אבל לא מה שנעשה שם. ידעתי שהם יחצו את הגדר, יגיעו ליישובים הראשונים, אחר כך לאזור שדרות ונתיבות, ומאוד חששתי ששלב ד' יתממש והם יצליחו לצאת לערים הגדולות", הוא אומר.
ע' חוזר לבוקר 7 באוקטובר ולהבנה שהתעורר ליום של מלחמה. "ישנתי בבית, אשתי העירה אותי ואמרה לי שיש צבע אדום. הדלקנו את הטלוויזיה ואז אני רואה טנדר של מחבלים בשדרות. בגלל שאני מכיר את תרחישי האויב אני מבין שאנחנו באיחור רב. לא היססתי ולא חיכיתי שיקפיצו אותי, ישר התקשרתי לקצין האג"מ ואמרתי לו: 'כל היחידה על הכלים והממוגנים שלנו, ניפגש בנקודה מרכזית סמוך לשדה התעופה'. התעקשתי שכל הרכבים הממוגנים יגיעו. בראש שלי ידעתי מול מה אני הולך להתמודד. נתתי לכולם הנחיה שאף אחד לא עובר את קריית-מלאכי דרומה ללא רכב ממוגן. בדיעבד, אני מבין שאם היינו יוצאים ללא רכבים ממוגנים היינו מאבדים לפחות עשרה לוחמים.
הכותרת
יושב על הגדר: הדילמה של נסראללה
23:20
3 צפייה בגלריה
השליכו רימון, חיסלו מחבלים והצילו אישה בהיריון בכפר עזה
(צילום: Amir Levy/Getty Images)
"בנקודת המפגש חילקתי את הלוחמים שלנו לארבע קבוצות. קבוצה ראשונה נסעה לכביש 232 על הציר לאזור מפלסים. הכוח שם חטף אש תופת מכל הכיוונים, הם התעשתו מהר מאוד וביצעו חיסול של ארבעה מחבלים. הכוח זיהה שבעומק יש עוד מספר מחבלים שמבצעים לעברם ירי, ונסע עוד 200 מטר. תוך כדי פריקה מהרכב שני לוחמים שלי נפצעו. היינו צריכים גם להמשיך להילחם וגם לפנות את הפצועים. הכוחות שלנו חילצו הרבה פצועים אזרחים וחיילים מהכביש באזור סעד ונחל עוז".
ע', שזיהה שמדובר באירוע בסדר גודל אחר, מספר על המשך הלחימה בשטח הבוער: "כוח נוסף שלנו טס לכפר עזה. הבנו שהכול רותח שם. כוח אחר הפנינו לאשקלון שיבלום מחבלים נוספים, וכוח נוסף היה של קורס לוחמים ששמתי אותם באזור רמלה במרכז הארץ שיהוו כוח בלימה במידה והמחבלים יגיעו לשם.
"הגענו לכפר עזה, דיברנו עם מישהו שהיה בתוך הממ"ד וחתרנו להגיע אליו הביתה. הבנו שיש איתו אישה בהיריון ועוד תינוק. הגענו לבית שלו, זיהינו את המקום וראינו שהשב"כ עוד מתנהל מול המחבלים בסוג של משא ומתן שלא הצליח. ביקשנו מהבעל שהיה בממ"ד שיתפוס את דלת הממ"ד כדי שנוכל להשליך רימון רסס. הרגנו שני מחבלים ותפסנו שלושה מחבלים חיים. זה עזר לנו בהמשך כי תחקרנו אותם מיד בשטח.
"עברנו בית אחר בית, אבל ברוב הבתים אנשים כבר היו מתים. יום למחרת, כשחזרנו עם הרכבים לבסיס, לקח לנו יום שלם לנקות מהרכב את כמויות הדם של הפצועים, בין 10 ל-20 ליטר של דם בכל רכב שניקינו".
ע' מספר על התרחישים שהיחידה בפיקודו הכירה והתאמנה עליהם: "אני הכרתי תרחיש ייחוס כזה, אבל לא בעוצמות האלה. חשבנו על שניים שלושה יישובים שהמחבלים יחדרו אליהם ונתמודד עם 30-20 מחבלים בכל יישוב. הכמויות האדירות האלה, כולל בבסיסים הצבאיים, זה לא היה בתרחיש הייחוס שלנו. גם כשהתאמנו לתרחישי קיצון, לא חשבנו שזה יקרה. אם כל היחידות המשטרתיות לא היו מגיעות בכזו מהירות ובולמות את הצמתים המרכזיים, המחבלים היו מגיעים למרכז הארץ".
