תיעוד תקיפת השוטרים בכפר קאסם
יש רגעים שבהם צריך להחליט בין זכויות אדם לחיי אדם. אנחנו נמצאים ברגע כזה. רגע שנמשך כבר יותר מדי זמן. מרוב שמירה על זכויות – אנחנו שוקעים למצולות ההפקרות. די. מספיק. מה עוד צריך לקרות כדי שנעדיף חיי אדם? מה עוד צריך לקרות כדי שבין פושעים לקורבנות – ההגנה תוענק לקורבנות? בסוף השבוע הנוכחי הגענו ל-100 נרצחים השנה מהמגזר הערבי. כמה עוד צריכים להירצח כדי שהממשלה, הכנסת, הגורמים המשפטיים – יתעוררו? אם יש סיכוי שהשב"כ יצליח במקום ששאר גורמי אכיפת החוק נכשלו, אז יוכנס נא השב"כ.
אם צריך דוגמה שתעזור להבין את המצב שאליו הידרדרנו, האירוע בסוף השבוע בכפר קאסם מבהיר את התמונה. הנה אפיזודה אחת: צעיר בטי-שרט לבנה נכנס לחדר שבו היו שוטרים, אשר ניסו לבצע מעצר. בלי הרבה גינונים, הוא החל לתקוף את השוטרים באלימות. הוא לא היה היחיד. אפשר להניח שלו זה היה קורה במדינה מתוקנת, החוליגן בלבן היה מושכב מיד על הקרקע, ובהנחה שהיה מתנגד, הוא היה מפונה באמבולנס. אלא שהחוליגן המשיך. תקף, התרחק, ושוב תקף. הוא היה בטוח שהוא בעל הבית.
אם לא היה ברור מה זה איבוד שליטה – קיבלנו תשובה בקטע הווידיאו מכפר קאסם. ועוד לפני שאיבדה שליטה, איבדה משטרת ישראל את ההרתעה. זה לא התחיל אתמול. זה תהליך שמתחולל שנים. כבר ב-2014 הייתה עצומה מטעם מאות קצינים. הם פנו לרמטכ"ל ולמשרד הביטחון בעקבות סדרת אירועי אלימות בדואית במחנה צאלים בנגב. "למרות שרבים התריעו על הסכנה... דבר לא נעשה כדי למגר את התופעה. להפך: ההנחיות בנושא רק מחמירות, ומותירות את החיילים וסגל הבסיס חסרי אונים", הם כתבו אז, ולא זכו למענה.
אין פתרונות קסם לבעיות הפרוטקשן, האלימות, הקטל. אבל צריך להתחיל את השינוי. לא חלילה כדי לפגוע בערביי ישראל או בבדואים. בדיוק להפך. כדי להציל אותם וכדי להציל את כולנו
היו גם דוחות של מבקר המדינה. היו עוד אינספור אירועים בעשור האחרון. האם משהו השתנה? כן. רק לרעה. מפלגת רע"ם לא הייתה אז בקואליציה. אבל השיתוק היה גם היה. האלימות עברה מצאלים לרחובות באר שבע. כתבה של אילה חסון ביום שישי על נשים מפוחדות, על התארגנות אזרחים שכבר לא סומכים על המשטרה, העניקה לנו עוד הצצה לאיבוד השליטה.
עברו קצת יותר משלושה חודשים מאז קמה ממשלת השינוי. אין שום סימנים באופק לשינוי כלשהו. אולי לרעה. ההנהגה הערבית נוקטת תגובה קבועה: היא גם מפנה אצבע מאשימה למדינה, וגם מעניקה גיבוי, עקיף או ישיר, לאלימות לאומנית נגד יהודים. ספק אם היה ח"כ יהודי אחד שהפגין נגד המשך מעצר החוליגנים היהודים מאירועי הפרעות בחודש מאי. אבל ההנהגה הערבית העניקה תוארי גיבורים לחוליגנים הערבים.
ח"כ איימן עודה וחבריו מסרבים להבין שמי שמפגין למען עצירי אלימות נגד יהודים מעניק לגיטימציה גם לאלימות נגד ערבים. הם העניקו תעודת הכשר לאלימות, עם הסברים ותירוצים על "אבטלה" ו"הזנחה" ושאר ירקות. גם השר לביטחון פנים והמפכ"ל השמיעו מנגינות דומות. הם לא צריכים להסביר את האלימות. הם צריכים למגר אותה. ואת זה, בינתיים, הם לא עושים.
אין שום נחמה בעובדה שבתחום הרציחות, אלה ערבים שרוצחים ערבים. כדאי לזכור שני דברים. ראשית, אלה ישראלים שרוצחים ישראלים. וחיי ישראלים חשובים. ערבים כמו יהודים. ושנית, בכל מה שקשור לפרוטקשן, לעבירות רכוש, לגניבות חקלאיות, להשתוללות בכבישים – כולנו קורבנות. ולא, זה לא רק פלילי. הנשק שרוצח ערבים יופנה ביום פקודה גם אל עבר יהודים. הפלילי יהפוך ללאומני.
בן-דרור ימיניקואליציה שכוללת את הנהגת ערביי ישראל, פעילי "זכויות" והחוליגנים עצמם – מתנגדת להכנסת השב"כ ולתיקוני חקיקה. אבל סקר שבוצע על ידי מכון המחקר "סטטנט", והוזמן על ידי תנועת "עתידנא", מגלה ש-93% מהצעירים הערבים תומכים בהכנסת השב"כ. צריך להקשיב להם. צריך להקשיב לצעירות המפוחדות בבאר שבע. צריך להקשיב לנהגות ולנהגים בכבישי הדרום. צריך להקשיב לבעלי עסקים שסובלים מפרוטקשן. ולצורך כך, המשטרה צריכה להחליף דיסקט. ולא רק המשטרה. גם היועצים המשפטיים. גם השופטים. אם מה שהיה הוא שיהיה – אז בעוד שנה יהיו עשרה נרצחים בכל סוף שבוע, ולא רק שלושה או ארבעה. ומה אז? נמשיך לקשור לעצמנו את הידיים עם "זכויות אדם"?
צריך להודות שאין פתרונות קסם לבעיות הפרוטקשן, האלימות, הקטל. אבל צריך להתחיל את השינוי. לא חלילה כדי לפגוע בערביי ישראל או בבדואים. בדיוק להפך. כדי להציל אותם וכדי להציל את כולנו. משום שאם זה לא יקרה, אז כפר קאסם ואום אל פחם יהפכו לערים תאומות של שכם וג'נין. ייתכן שזו הכוונה וזו האידיאולוגיה של בל"ד וגורמים מסוימים כמו המסית ראאד סלאח וחסידיו. אסור להעניק להם את הניצחון. וכדי שזה לא יקרה, צריך להוריד את הכפפות.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
