נשיאה האחרון של הממשלה הפרו-מערבית באפגניסטן, אשרף ראני, תיאר בריאיון לרשת BBC כיצד קיבל את ההחלטה לברוח מקאבול כאשר זו כותרה על ידי לוחמי הטליבאן באוגוסט האחרון, החלטה שהביאה לנפילתה המהירה של העיר לידי ארגון הטרור – שבכך השלים את בליץ הכיבושים המהיר שלו ברחבי המדינה. ראני טען כי עשה זאת על מנת להימנע מהלחימה שהייתה נדרשת על מנת להגן על הבירה ובכך להצילה מחורבן, הכחיש נמרצות את הטענות שברח עם סכומי כסף עצומים – וסיפר כי אנשיו הבהירו לו כי לא יוכלו להגן עליו, ונתנו לו רק שתי דקות להחליט אם להימלט.
קאבול, נזכיר, נפלה לידי הטליבאן באותו יום שבו ראני ברח ממנה ונמלט לאיחוד האמירויות, שם הוא שוהה כעת ומשם ערך את הריאיון שלו. לידי לוחמי הטליבאן נפלו בימים שקדמו לכיתור קאבול שורה ארוכה של ערים אסטרטגיות, אך גורמים במערב קיוו כי כוחות הביטחון של הממשלה – שלעתים קרובות פשוט נכנעו ללוחמי הטליבאן – יגנו בכל זאת על עיר הבירה, ושזו תחזיק מעמד לפחות במשך כמה שבועות, ושלא תיפול, כפי שקרה בפועל, בתוך ימים.
גם ראני, שכיהן כנשיא אפגניסטן מאז 2014, סיפר כעת כי לא האמין כאשר קם בבוקר של ה-15 באוגוסט שבשעות אחר הצהריים המאוחרות הוא כבר יעשה את הדרך אל מחוץ לגבולות ארצו. "לא היה לי שום מושג", סיפר לגנרל הבריטי ניק קרטר, שר ההגנה לשעבר של הממשלה בלונדון, שריאיין את ראני עבור תוכנית רדיו של רשת BBC. "רק כאשר המראנו, נהיה ברור שאנחנו עוזבים".
לדברי ראני, בבוקר אותו יום אנשי ממשלתו קיבלו הבהרות מהטליבאן כי לוחמיהם לא ינסו להיכנס לקאבול, אך "שעתיים לאחר מכן, זה כבר לא היה המקרה". הוא טען כי שני פלגים יריבים של ארגון הטרור "סגרו" על העיר משני כיוונים שונים ונערכו למתקפה, אם כי בסוכנות הידיעות AP מציינים כי לא הבחינו באף ראיה שמחזקת את הטענה שכניסת הטליבאן לקאבול לוותה במאבקי כוח פנימיים. כך או כך, לטענת ראני "האפשרות של סכסוך מאסיבי ביניהם (בין הפלגים) שהיה הורס את העיר בת חמישה מיליון התושבים וזורע הרס בקרב אנשיה – הייתה עצומה".
הימלטותו של הנשיא האפגני אפשרה כאמור את נפילתה המהירה לידי הטליבאן, וראני ספג על כך ביקורת חריפה בארצו ומחוצה לה. קודמו בתפקיד, הנשיא לשעבר חמיד קרזאי, שנותר בקאבול, טען החודש בריאיון ל-AP כי הימלטותו של ראני חיסלה את האפשרות שעמדה אז להמשך המשא ומתן שגורמים בממשלה והוא עצמו ניהלו עם בכירים בטליבאן, במטרה להגיע להסכם של הרגע האחרון מולו.
אלא שלדברי ראני, הוא ברח על מנת למנוע את חורבנה של העיר. הוא סיפר כי לפני שנפלה ההחלטה הסופית לברוח, הוא אפשר לכמה ממקורביו לעזוב בעצמם, בהם גם אשתו – שלדבריו עשתה זאת חרף התנגדותה לכך. גם היועץ שלו לביטחון לאומי, חמדוללה מוהיב, עזב, וראני אמר כי המתין אז בארמון הנשיאות למכונית שתסיע אותו למטה משרד ההגנה. אלא שהמכונית לא הגיעה, ומוהיב חזר לארמון "מבוהל לחלוטין", כדברי ראני.
"אמרו לי ששירות האטחה הנשיאותי קרס", סיפר הנשיא לשעבר, והוסיף כי מוהיב אמר לו שאם יחליט להתנגד – "כולם ייהרגו, ולא יהיה מי שייגן עליי". מוהיב, הוא סיפר כאמור, "לא נתן לי יותר משתי דקות" לקבל את היחלטה אם לברוח או להישאר. ראני ציין כי ההנחיות שנתן מבעוד מועד למקרה שבו יהיה צורך להימלט מקאבול היו לברוח לעיר בשם חוסת, ששוכנת מזרחית לבירה בגבול עם פקיסטן, אך לדברי ראני, מוהיב אמר לו שגם העיר הזו כבר נפלה לידי הטליבאן. "לא ידעתי לאן נלך. רק כאשר המראנו, נהיה ברור שאנחנו עוזבים. זה היה ממש פתאומי".
לאחר הימלטותו נפוצו שמועות שראני ברח יחד עם כסף רב שגנב מקופת הממשלה. הוא הכחיש את הטענות הללו כבר אז, וגם בריאיון כעת טען שמדובר בשקרים – שאותם לדבריו הפיצה רוסיה. "אני רוצה להבהיר בצורה מוחלטת – לא לקחתי כסף מחוץ לארצי", הוא אמר. "אורח החיים שלי ידוע לכולם", הוסיף ראני בן ה-72, "מה אעשה עם הכסף?". ראני הוסיף כי הוא מברך על חקירה בנושא שעליה הכריזה ארה"ב, ושאותה מוביל הנציג האמריקני למגעים לשיקום אפגניסטן, ג'ון ספוקו.
ראני הודה כי עשה טעויות שסייעו בנפילת ארצו, אך בריאיון הוא נמנע מלהתייחס לעובדה שהצבא האפגני לא הציב אתגר אמיתי ללוחמי הטליבאן, כשברקע ההאשמות למצבו הרעוע של הצבא והשחיתות הפושה בממשלתו. ראני עצמו הואשם בשחיתות על ידי ארגונים בינלאומיים, ורק החודש הוא נכלל בצמרת רשימת המנהיגים המושחתים בעולם, שאותה פרסם ארגון עיתונאי בשם Organized Crime and Corruption Reporting Project. ברשימה הוא דורג לצד מנהיגים כמו נשיא סוריה בשאר אסד ונשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, כאשר בראשה ניצב נשיא בלארוס אלכסנדר לוקשנקו.
הנשיא הנמלט מטיל לפחות חלק מהאשמה לנפילת אפגניסטן לידי הטליבאן על הקהילה הבינלאומית, 20 שנה אחרי שזו נטלה מהטליבאן את השלטון, בתגובה לפיגועי 11 בספטמבר והחסות שנתן לאל-קאעידה ולמנהיגו אוסמה בן לאדן. את המלחמה העקובה מדם שפרצה אז הובילה ארה"ב, בשיתוף עם בעלות בריתה בנאט"ו, אך מאז שנאלץ לברוח מהשלטון הטליבאן המשיך לנהל מולן מאבק עיקש, והמאמצים לחסלו סופית העלו חרס.
המלחמה באפגניסטן הפכה לארוכה ביותר בתולדות ארה"ב, והנשיא לשעבר דונלד טראמפ הבטיח לעשות הכול על מנת להסיג את כוחותיה מהמדינה הזו ולהביא סוף למה שכינה "המלחמות הבלתי נגמרות" במזרח התיכון, ששואבות מילארדי דולרים ממשלם המיסים האמריקני. בשנת 2020 חתם טראמפ על הסכם שלום היסטורי עם הטליבאן, במסגרתו וושינגטון הסכימה להסיג את כוחותיה בתמורה להבטחה מצד הארגון שלא יפגע עוד בכוחות האמריקניים ושלא יעניק בעתיד חסות לארגוני טרור כלשהם.
במסגרת ההסכם שוחררו אלפי לוחמי טליבאו שנפלו בשבי, והארגון הסכים גם לנהל משא ומתן מול הממשלה הפרו-מערבית בקאבול. אלא שהמשא ומתן הזה לא צלח, והקרבות של הטליבאן עם הממשלה הזו נמשכו. הנשיא הנוכחי ג'ו ביידן הבטיח להמשיך בכל זאת עם תהליך הנסיגה, אם כי דחה אתה במעט לאוגוסט. הנסיגה נמשכה למרות בליץ הכיבושים של הטליבאן, והפכה לכאוטית כאשר זה כבש את קאבול עוד לפני שהושלמה: ארה"ב ומדינות במערב ניהלו בעקבות זאת מבצע חילוץ בהול משדה התעופה של הבירה, שלווה גם בפיגוע קשה של דאעש, שבו נהרגו עשרות אפגנים ו-13 חיילים אמריקנים.
"במקום תהליך של שלום, קיבלנו תהליך של נסיגה", האשים ראני בריאיון ל-BBC. "הדרך שבה ההסכם יושם מחקה אותנו", הוא הוסיף, וטען גם כי שחרור הלוחמים במסגרת ההסכם חיזק את הטליבאן. אחת הטעויות שלו, הוא אמר, הייתה שסמך על "השותפות הבינלאומית שלנו" – ונראה שמדובר ברמז ברור לברית עם האמריקנים. "עבודת חיי נהרסה. הערכים שלי נרמסו, והפכו אותי לשעיר לעזאזל", סיכם ראני את תחושותיו כעת.