בנימין נתניהו חייב ללכת הביתה, אתמול. הוא האחראי המרכזי למחדל הגדול בתולדות המדינה. הוא ממשיך להתעלם, לזלזל, לשקר ולתחמן. נראה כי נפשו חפצה בהמשך שלטונו המתנדנד יותר מאשר בהצלת הספינה המתנדנדת שבראשותו. הוא שאחראי לפגיעה הקשה בביטחון אזרחי המדינה, להתעלמות מנורות האזהרה לפני 7 באוקטובר, להרס הכלכלה ולאדישות המופגנת מול נורות האזהרה העכשוויות מהמיתון ההולך וקרב, להרס הלכידות ולפגיעה בחוסן הלאומי.
ישראל, שמצידה האחד ים ומשאר צידיה איסלאם, חייבת לשמר חמישה יסודות הכרחיים לקיומה: צבא עוצמתי, גבולות בטוחים, שימור הרתעה, כלכלה חזקה וחוסן לאומי. מאלו נותר רק הצבא העוצמתי שלנו, שהצליח לקום ממחדל 7 באוקטובר ולהמחיש לאויבינו קמצוץ מיכולותיו.
ביבי תקוע בתנועת מלקחיים ובמלכוד BBB: מצד אחד ביידן, מצד שני בן גביר (וסמוטריץ'), והוא באמצע. בן-גביר חשוב לו יותר מארה"ב, ונראה שהוא נהנה לעשות דווקא – לשים על סדר היום את שיפוץ הבריכה בקיסריה, לארגן טקס זיכרון ל-7 באוקטובר, לעכב את הכנת תקציב המדינה, להוציא את הדלק ממנועי הצמיחה ולהחריב את הכלכלה, להתעלם מהורדת דירוג האשראי, ובעיקר – לשחק חזק מול דרישות העולם ורוב הישראלים, כולל רוב מצביעי הליכוד, להחזיר מהר את החטופים שלנו, למרות שהם "סובלים אך לא מתים" כדבריו, לפני שכולם ימותו. איך הוא יכול, ובעיקר – למה אנחנו מאפשרים לו להיות שם? מדוע הח"כים של הליכוד עיוורים למתרחש ומאפשרים לו להמשיך לאחוז בקרנות המזבח?
אחד המחדלים הנוספים של נתניהו הוא סירובו לשרטט מלכתחילה את היום שאחרי. היה עליו גם להוביל מזמן לעסקת חטופים מהירה שהייתה מצילה חיים רבים. המחדל הגדול הוא היעדר הטיפול בשורש כל רע – באיראן. דיבורים לחוד ומעשים לחוד.
נותרו פחות משנתיים עד שלאיראן יהיה נשק גרעיני. כאשר אויב שטני מכריז בפומבי שמטרתו להשמיד את ישראל ורץ אל הפצצה, הדרך למנוע את הטירוף היא לצערנו צבאית
שעון החול הולך ואוזל. הוא קיומי למדינה ונע בשלושה נתיבים. הראשון - נותרו פחות משנתיים עד שלאיראן יהיה נשק גרעיני. כאשר אויב שטני מכריז בפומבי שמטרתו להשמיד את ישראל ורץ אל הפצצה, הדרך למנוע את הטירוף היא לצערנו צבאית. יודעי דבר אומרים שבאין ברירה ישראל מסוגלת לעשות זאת לבדה, למרות שיהיו לכך מחירים. ישראל חייבת למנוע בכל מחיר מאיראן להגיע לפצצה, ובמקביל חייבת לפעול להפלת שלטון האייתוללות הרצחני. הראשונים שיברכו יהיו מרבית אזרחי איראן. ברגע שייגדע ראש הנחש, תיפתר גם צרת הפרוקסים – חיזבאללה, חמאס, החות'ים, המיליציות השיעיות בסוריה ובעיראק, וגם ניצני ההשפעה האיראנית ביהודה ושומרון ובירדן.
השני - הבחירות בארצות-הברית שתתקיימנה ב-5 בנובמבר. קיים חשש גדול שמכה מקדימה עוצמתית, הנדרשת באיראן ובלבנון, תהיה קשה ומסובכת הרבה יותר אם קמלה האריס תיבחר כנשיאה. היא לא מצטיירת כרגע כחובבת ציון מושבעת – ודאי לא כמו ביידן וטראמפ. את נתניהו היא לא סובלת. ייתכן, לפיכך, שאת הזמן הקצר שנותר עד הבחירות בארה"ב, ישראל צריכה לנצל כדי לעשות סדר בג'ונגל המזרח-תיכוני ולהמחיש מי הבריון השכונתי שאיתו לא מתעסקים. לפני כן יש לסגור את סיפור עזה והחטופים ולהשאיר את הצרה הזו למדינות ערב.
השלישי - החקירה הנגדית של נתניהו במשפטו, שתחל בראשית דצמבר. יש להניח שנתניהו לא יאפשר למתנגדיו לראותו מזיע מספר חודשים על דוכן העדים. גם אני, כליכודניק לשעבר, לא רוצה לראות את ראש ממשלת ישראל בסיטואציה כזו. מנהיג סביר, אצילי, היה עושה מעשה ביידן ומצהיר שהמדינה חשובה יותר ממנו, אך איש לא מצפה זאת מנתניהו, ולכן סביר שהוא יעשה כל אשר ניתן, הכל, כדי להימנע מלהגיע לדוכן העדים. הלוואי שהיה מי שילחץ להגיע לעסקה שתשחרר אותו ממשפטו ואותנו ממנו.
לאור זאת – אנחנו נכנסים לתקופה קריטית לעתידה הביטחוני והכלכלי של המדינה, ולראשונה בהיסטוריה, מבן-גוריון ועד בן-גביר, מנהל אותנו אדם שאי-אפשר לסמוך עליו, לא על אמינותו ולא שהוא פועל אך ורק למען האינטרסים של המדינה. נתניהו חזק בהפקת סלוגנים המשדרים גבורה מדגם פופאי, כמו "פתחסטן-חמסטן", "ניצחון מוחלט", "משא ומתן ולא מתן ומתן" ועוד קשקושים עלובים שוודאי ממציאים לו מקורביו, בתקווה שזה יפעל לעידוד הבייס. ומה עם החטופים ביבי? והמפונים? והגרעין האיראני שהתפתח תחת סלוגניך? והביטחון? והתקווה? והשבר הפנימי? והכלכלה המתרסקת? הכל כנראה בסדר, זה אולי אנחנו שלא מבינים.
ממי פאר הוא יועץ אסטרטגי-תקשורתי, "פאר לוין תקשורת"
