אמו של כלף: "הייתי בשוק כשמרד הביטחון סירב לבקשתו, זנחו אותו"
(צילום: עידו ארז)
כוכבה ערבה, אימו של בר כלף (33) שהצית את עצמו היום (שלישי) בבית של מכרו בנתניה, מתקשה לעכל את שאירע. היא סיפרה כי לאחר שבנה השתחרר הוא היה בתפקוד מלא עד "שהיה איזשהו טריגר ומשהו התנפץ". ערבה ביקרה את התנהלות משרד הביטחון, שעדיין לא יצר איתה קשר, וטענה: "זונחים אותם. קרה לנו אסון, אני פשוט בהלם, הרופא אמר לי 'הוא במצב אנוש'".
כלף הגיע היום לבית מכרו עם חומר דליק בבקבוק, והצית את עצמו במקלחת. הוא פונה במצב קשה לבית החולים שיבא בתל השומר כשהוא מורדם ומונשם. לדברי משרד הביטחון, הוא שירת בצה"ל בשנים 2011-2008 ופנה להכרה בו כנכה צה"ל, אך בקשתו "נבחנה לעומק ונדחתה לאחר שאובחן כסובל ממחלה נפש, שאינה פוסט טראומה ואינה קשורה לשירותו הצבאי".
ד"ר מוטי חרץ, מנהל היחידה הלאומית לטיפול נמרץ כוויות בבית החולים, מסר כי כלף "סובל מכוויות קשות כמעט בכל שטח גופו. הוא נמצא ביחידה לטיפול נמרץ ומקבל טיפול ראשוני מציל חיים ומייצבים את מצבו, שקשה מאוד". ד"ר חרץ ציין כי נשקפת סכנה מיידית לחייו של כלף. "הוא עובר למעשה טיפול בהחייאה, החייאת נוזלים וייצוב נשימתי. הוא מקבל הרבה תמיכה ועובר פרוצדורה כירורגית ראשונית לטיפול בכוויות".
משפחתו של כלף ביקרה את הודעת משרד הביטחון שמיהר להתנער מאחריות: "אי אפשר לקחת נערים בני 18 לשלוש שנים ואחרי זה הם צריכים להתמודד עם החיים ולחשוב שכלום לא יקרה", אמרה אימו. "הוא לא עבר תהליך ארוך, קראו את התיק רפואי וזהו, זלזלו בו".
ערבה סיפרה כי הייתה מופתעת מכך שבקשת בנה להכרה לא התקבלה. "הייתי בשוק. התקשרתי אחרי הדחייה ואמרתי בתמימות שאני רוצה רפואה לבן שלי, אי אפשר לנפנף אותו. אני רואה בקבוצה של ההורים שרק הם עושים את העבודה. מקשרים בין פוסט טראומה למחלות, הבן שלי לא היה חולה הוא ילד חזק.
"שנינו הרגשנו אבודים בכל מערכות, הביטחון הרווחה והעמותות שניסו לעזור. אני מרגישה אבודה בעולם הזה", סיפרה ערבה. "לא חשבתי שיכול לקרות דבר כזה, לא חשבתי שהוא יפגע בעצמו. בר הוא מלח הארץ".
במשרד הביטחון טענו כי הרופאים שטיפלו בכלף במשך שנה וחצי לא איבחנו פוסט טראומה. "בר מאוד רצה להיות ביחידה קרבית", שיתפה אימו. "הוא מאוד התלהב והלך לכפיר, שירת בגדוד שמשון והיה מפקד. עשו הרבה מעצרים והוא לא סיפר על מה שחווה, רק אחרי זה אמר שהיה מפחיד. הוא המשיך לעבוד ותיפקד, רצה להצליח, הוא הרגיש שהוא נשחק רוצה הפסקה. הוא לא ידע מה קורה לו. פתאום רצה להפסיק".
לדבריה, "אנשים שפגשו אותו בדרך וליוו אותו חשפו שאלו דברים שקרו בצבא, גם אני חשבתי האמת, אבל אני לא רציתי לראות. בערך ארבע שנים אחרי הצבא הוא חזר מהים נסער, התעצבן וקיבל התקפי זעם. היה איזשהו טריגר. הוא בן אדם שרוצה להמשיך הלאה, הוא לא כזה שירצה להתמסכן".
ערבה סיפרה כי בנה לא אמר שייפגע בעצמו, "אבל הוא היה מיואש ולא הצליח לקבל עזרה. הוא הגיש בקשה למשרד הביטחון להכרה. הלכנו לשיקום ולפסיכיאטר והוא אמר שהחברה שהתעמתו עם אוכלוסייה אזרחית נפגעו. הוא רשם שיש לו חרדות אבל אמר את זה לי. הוא היה צריך לחקור יותר מה קרה לבר, הוא לא היה חולה".
האם סיפרה כי בנה עבר אבחון נוירו פסיכולוגי. "אבל הוא היה צריך להיות באשפוז וניסינו לקחת אותו למחלקה פתוחה והוא יצא משם. באתי אמא תמימה עם הבן שבקושי מתפקד, איך אני יכולה להסביר שארבע שנים וחצי שהוא מסתובב ומנסים לעזור לו ולוקחים אותו מפה ומשם. ילד עצמאי שלאט לאט כמו תולעת שבעץ".
באפריל 2021 הצית את עצמו נכה צה"ל איציק סעידיאן, אז בן 26, מול משרדי אגף השיקום של משרד הביטחון בפתח תקווה - יממה לפני יום הזיכרון. סעידיאן, ששירת כלוחם בחטיבת גולני, לחם במבצע צוק איתן והשתתף בקרב הקשה בסג'עייה, שבו נהרגו שבעה חיילים. הוא הוכר כסובל מפוסט-טראומה וקיבל 25 אחוזי נכות. בשנים שחלפו מאז נאבק כדי להגדיל את אחוזי הנכות, אך בקשותיו נדחו.
ערבה אמרה כי היא לא משווה בין המקרה של בנה לזה של סעידיאן. "אני כל כך ניסיתי להציל את בר, שיתפתי כל כך הרבה אנשים שמכירים אותי. מפקירים מלא פצועים בשטח, צריך לעשות ביקורי בית, אני בטוחה שהבן שלי הוא לא היחיד. קצינת הנפגעים של כפיר הגיעה פעם אחת וזהו, זונחים אותם ככה". האם הדגישה: "יש בי כעס מאוד גדול שלא הקשיבו למצוקה של הבן שלי ולא הקשיבו לי כאמא ששלחה את הבן שלה ליחידה קרבית, לא הייתי חייבת להסכים לזה. אני אם חד הורית, הייתי יכולה להגיד לו 'סליחה בר, לא'.
"שלא יהיו אדישים, אף אחד, לא המוסדות, לא המשפחה, לא השכנים. שלא יהיו אדישים לאמא שזועקת לעזרה ולא מצליחה לקבל את זה", ביקשה ערבה. "ניסו לעזור אבל צריך היה שמישהו יהיה איתו. הרגשתי שהבן שלי הוזנח ואני לא מצליחה לתת לו עזרה. זה היה גדול עליי. הייתי גם בקבוצות תמיכה".
