לפני מספר ימים נזכרתי בדברים שכתב קלמן ליבסקינד על כך שהחלוקה האמיתית החוצה את החברה הישראלית אינה בין דתיים לחילונים, שמאל וימין, אלא היא בין אלו שישנים טוב בלילה (שהם הרוב) לבין אלו שבמשך חודשים ארוכים בשנה מוטרפים מדאגה ליקיריהם.
חלוקה זו עושה חסד עם החרדים. חלק מטיעוני ההגנה שלהם נסמך על כך שרוב החברה הישראלית ישנה טוב בלילות החורף החמים והעובדה שרק שישה אחוזים משרתים במילואים ועוד הרבה פחות מכך בדרג הלוחם מצביעה על כך שהדרישה לגייסם נובעת משנאת החרדים בלבד. מדובר בטענה מופרכת.
את העובדה שהאחוז הקטן של המשרתים בקרב הציבור הכללי ניתן לתלות במחדלי הצבא. בקרב הציבור החרדי מדובר בסיפור אחר לגמרי של סרבנות אידיאולוגית פרופר. מי שהיטיב להגדיר זאת הוא חבר הכנסת יצחק פינדרוס בדבריו המקוממים ביחס למחיר שמשלמת הציונות הדתית: "אין לי איך להסתכל להם בעיניים ... אבל אני רואה את המחיר ביציאה מהדת שהם משלמים - וזו התשובה לשאלה למה אני לא נמצא שם".
מעבר לאמירה מקוממת ומכעיסה הפוגעת בזכר הנופלים ובמשפחות היקרות, דבריו שופכים אור על עומק הפער בין ציבור זה לחברה הישראלית. היא מספרת לנו שכל העיסוק בחוק הוא עבודה בעיניים. דבריו מבטאים השקפת עולם כיצד הם תופסים את עולם היהדות. הרי חבר הכנסת הנכבד יודע שהנופלים נשארו ברובם שומרי מצוות, הרי כולנו נחשפנו לחיוכם המקסים ולאורח חייהם. אבל בעיניו מי שאינו מאמץ את תפיסתם כפי שהם מבינים יצא מהדת. נכון לקרוא לילד בשמו יש כאן תפיסה מתנשאת שעיצבה סרגל הקובע מהי יהדות ומה משמעותה של הדתיות. גישה הרואה אמת אחת מוחלטת, ומי שאינו מתיישר עימה הוא מחוץ למחנה.
פשר היהדות
יותר מזה אמירתו המקוממת משקפת את הפער בין הציונות הדתית והציונות לחברה החרדית על פשר היהדות .לדידם, היהדות היא רק עולם הלכתי הרואה בקיומו של הפרט את חזות הכול ולכן הדאגה לקהילה שלי בעלת מאפיינים מסוימים היא ערך נעלה. נניח לרגע שאכן המשרתים בצבא רמתם הדתית יורדת וחלקם מאמצים אורח חיים חילוני. מה משקף יותר את היהדות - שמירת מצוות או ערכים של ערבות הדדית ומסירות נפש להבטחת קיומו של עם ישראל.
נדמה לעצמנו את הסיטואציה הבאה. אישה טובעת לנגד בחורי ישיבה חרדית האם הם יעמדו מנגד שמא יעברו על הלכה של שמירת נגיעה או שהם יקפצו למים הסוערים בלי היסוס. במה אם כן זה שונה מסוגיית הגיוס לצה"ל?
נדמה לעצמנו את הסיטואציה הבאה. אישה טובעת לנגד בחורי ישיבה חרדית האם הם יעמדו מנגד שמא יעברו על הלכה של שמירת נגיעה או שהם יקפצו למים הסוערים בלי היסוס. במה אם כן זה שונה מסוגיית הגיוס לצה"ל?
ישנו פער פרדוקסלי בין האמירות על ערך לימוד תורה שמציל לשיטתם את עם ישראל לבין האמת המרה שהתגלתה בדבריו של חבר הכנסת. הערך החשוב ביותר מבחינתם הוא לשמור על הקהילה והיחידים שבה. כל עוד יש פראיירים המוכנים לשאת על גבם את קיומה של המדינה, אנו יכולים להיות אגוצנטריים ולא לשרת. לא בכדי לא מעט ממנהיגי הציבור החרדי מתנגדים לגיוס של כל חרדי באשר הוא.
הגיע אם כן הזמן להתפכח ולומר את האמת. הניסיונות של הממשלה לגבש חוק זה ישראבלוף. צריך לומר בבהירות לכל חברי הכנסת מהליכוד והציונות הדתית כי מדובר בהתנגשות ערכית שהיא הרבה יותר משמעותית מאשר סוגיות של מערכת המשפט ויהודה ושומרון. שמירה על הסיפור המשותף שלנו חשובה לאין ערוך מאשר כל ערך של קבוצה כזו או אחרת. מי שלא משרת אינו חלק מהסיפור.
מוטי שקלאראלכס קולומויסקיצריך לנצל משבר זה להקמת מחנה רעיוני חדש שייסד מחדש ברית ייעוד ויכיל דתיים, חילונים, שמאל וימין וגם חרדים שרואים את היהדות כתורת חיים. מחנה זה חיוני לעצם קיומנו, תנועה זו צריכה לקרום עור וגידים שתפעל ותצא בקריאה לא להצביע למפלגות שיתמכו ב"חוק הגיוס" שינציח עוול מוסרי התוקע סכין בגב של כולנו.
