בבוקר יום שישי, 20 באוקטובר, בשעה 12:03, הופעלו אזעקות באשדוד. בני משפחת טורפיאשוילי רצו למרחב המוגן. בתור תושבי עיר שמרוחקת פחות מ-40 קילומטרים מרצועת עזה, הם כבר מורגלים להגיע לממ"ד תוך 40 שניות. אבל אותה התרעה מפני ירי רקטי הובילה לאסון משפחתי: תמר בת ה-9 איבדה את הכרתה, קיבלה דום לב ונפטרה שבוע לאחר מכן.
ביום ראשון הקרוב תיערך אזכרתה של תמר - שם, לצד תמונותיה, יוצב ספר הילדים "מי כמוני לא מפחד מהאזעקה?", שנכתב בהשראת סיפור מותה הטרגי. מטרת הספר, שהוקדש לזכרה, היא לסייע לילדים להתמודד עם מצבי המתח והחרדה בזמן המלחמה.
את הרגעים המבעיתים של אותו יום במלחמה, מננה - אמא של תמר - זוכרת היטב. "נכנסנו בזריזות לממ״ד, תמר עוד הספיקה לקרוא לאחיה איציק (12) ועדן (20) – ׳מהר, מהר׳ ולוודא שגם אני מגיעה", אמרה. "יחד עם סבתא דלי (74) והכלבה ליידי הסתגרנו כתמיד, עד שהאיום יחלוף. באזור שאנחנו גרים בו היו הרבה נפילות, והפיצוצים והיירוטים נשמעו היטב. הכול היה מאוד מלחיץ".
הימים היו ימי ראשית המלחמה, כשמטחי הרקטות שוגרו ללא הפסקה וממדי זוועות טבח 7/10 הלכו והתבהרו. מננה זוכרת את הדיווחים הבלתי פוסקים בחדשות באותו היום, ואת שיחת הטלפון שעשתה לבעלה אברהם, שבדיוק יצא לעבודה והיא חששה לשלומו. אבל, כעבור כמה רגעים בממ"ד, בין רעש הסירנה ליירוטים של כיפת ברזל - נשמעו קולות חרחור.
"בהתחלה בכלל לא הבנתי מה אני שומעת, אבל זיהיתי שזה מגיע מהכיוון של תמר שהסתתרה מתחת למיטה", היא אומרת. "משכתי אותה מהרגליים וראיתי אותה כמו מפרכסת, עם שיניים נעולות. בדיעבד מסתבר שהייתה בפרפור לבבי. זה היה פחד מוות, נקלענו לסרט אימה. חייגנו למד״א שהגיעו אחרי שתמר הייתה ללא נשימה ודופק. רצתי בין השכנים וצרחתי, התחננתי לעזרה".
כשמננה משחזרת את הרגעים הללו, באותו יום ארור, תחושות המצוקה וחוסר האונים מורגשות בקולה. בתה הקטנה פונתה לבית החולים אסותא באשדוד, וכעבור שבוע שבו הייתה מורדמת ומונשמת, היא נפטרה. "מאותו רגע נורא בממ"ד, תמר לא חזרה להכרה, למרות שצוות מד"א הצליח להחזיר לה את הדופק תוך כדי הפינוי שלה לבית החולים", מספרת האם. "הסיפור שלה נכנס לכל-כך הרבה לבבות, כולם התפללו עליה. אבל אחרי שבוע היא עזבה אותנו".
לדברי האם, "הרופאים הסבירו לנו שכתוצאה מהחרדה, תמר סבלה מעודף אדרנלין שאליו מסתבר הייתה רגישה, וגרם לה לאירוע לבבי. אני מתנחמת בעובדה שהייתה לנו ההזדמנות להיפרד ממנה".
הלווייתה של תמר
(צילום: תומר שונם הלוי)
הדמעות ממלאות את עיניה של מננה, שמספרת כי לאורך כל חייה הקצרים של תמר, היא חיה בצל אזעקות ואיום ירי רקטי. מאז 7 באוקטובר היא נחשפה לתיעודים קשים, ולאיומי חדירות המחבלים לעיר. "פעם אחת היא אפילו לקחה איתה סכין לממ"ד, ובמקרה אחר מקל מטאטא - שבאמצעותו קיוותה שתוכל 'לעכב את המחבלים אם הם יגיעו', לדבריה. היא רצתה לדעת שהיא מוגנת".
"אני תמיד חיבקתי וליטפתי אותה, הבטחתי לה שהיא שמורה", נזכרת מננה. "אבל הלב שלה היה בעומס, הוא כבר לא עמד בזה. איבדנו ילדה מקסימה עם לב ענק, יפה מבפנים ומבחוץ. רגישה כלפי הסביבה, מקבלת את האחר והשונה. ילדה שאהבה לאהוב ולהיות נאהבת - פשוט ילדה של אהבת חינם".
"בזכות הספר תמר מגינה על לבבות הילדים"
חודשיים אחרי הפרידה הכואבת, פנתה למננה לירז יוסף, מורה לספרות ומתמטיקה עם התמחות בחינוך מיוחד. לירז ביקשה להקדיש ספר לזכרה של תמר. "רעיון הספר התגלגל אצלי בראש משנת 2017, אבל המקרה של תמר נגע לליבי והחלטתי לקדם אותו", היא מספרת.
מתוקף היותה אשת חינוך, נחשפה לירז לילדים בגיל יסודי, שהתמודדו עם חששות ופחדים בעקבות המלחמה. "אני זוכרת שיעור זום שבו לימדתי, שנקטע בגלל אזעקה. הילדים היו מבוהלים", היא אומרת. "החרדה שליוותה אותם הקשתה עליהם לתפקד. ידעתי שבעזרת ספר שידבר אליהם בגובה העיניים – אני יכולה לסייע להם להתמודד טוב יותר עם מצבים כאלו בעתיד".
עלילת הספר "מי לא מפחד כמוני מהאזעקה?" נכתבה מנקודת מבטו של דני, ילד בן 6, שמשתף בחשש שלו מאזעקות ואופן ההתמודדות שהוא מסגל לעצמו. "בכל פעם שדני לוקח את צבצב למרחב המוגן הם שרים שירים וכך הם נרגעים", אומרת לירז. "בספר האזעקה מוצגת כסימן המוסכם על כולם להגעה למרחב מוגן. אלמנט ששומר עלינו, שניכנס למרחב המוגן ונהיה בטוחים".
הספר כולל גם הסבר מותאם לילדים על הסיבות לפרוץ המלחמה, ושיטות ייחודיות שיסייעו להם להתמודד עם המציאות הביטחונית המתוחה. "הספר פונה לילדים מגיל 3, דרך איורים צבעוניים, ועד גיל 10, עם הסיפור עצמו שמלווה גם בסרטוני הסברה ייחודיים", אומרת לירז. "נוסף אליו – ניתן לרכוש גם את בובת הצב, שאיתה יוכל הילד ללכת לממ"ד ולזכור את המסר החשוב של הסיפור באופן מוחשי".
היא מוסיפה: "חשבתי לעצמי שאם תמר הייתה קוראת את הספר שלי – אולי היא הייתה פוחדת פחות, וכך הייתי יכולה להציל אותה. אבל לצערנו עכשיו, כשתמר כבר לא איתנו, נוכל רק לקוות שבזכות הספר שיצא בעקבות האובדן של תמר – יינצלו ילדים אחרים. השאיפה היא שהספר יעזור לילדים להתמודד עם הפחדים, במיוחד מאזעקות. שיגביר את הביטחון האישי שלהם, יפיג את החששות ויביא אותם לרגיעה ושלווה".
הספר נחתם עם תמונתה של תמר ז"ל והקדשה אישית לזכרה. על המחווה המרגשת מננה אומרת: "התרגשתי מאוד מעצם הרעיון. לירז ראתה את החשיבות בתיווך המלחמה לילדים והצליחה לכתוב ספר שמרגיש כאילו נכתב מעיניה של תמר. אני כולי תקווה שבזכותו יינצלו חייהם של ילדים אחרים, שיחוו את אותן תחושות קשות שתמר התמודדה איתן. שההורים יבינו שהפחד שהילדים חווים יכול להוביל לסכנת חיים, שלאימה ולחרדה יכולות להיות תוצאות הרסניות. בזכות הספר תמר מגינה על הלבבות של כל הילדים".
