יום שבת, 17 ביוני, חמישה ימים לפני שיבגני פריגוז'ין – מפקד כוח וגנר, החבר הכי קרוב של פוטין ומי שנחשב לשותף המרכזי שלו בביצוע של פשעי המלחמה המזוויעים ביותר – הדהים את העולם והכריז נגד הנשיא מרד, פגש אחד מראשי מערכת הביטחון של אוקראינה בקייב את אחד מהמקבילים לו ממדינה מערבית הקרובה לאוקראינה, ומסייעת לה במלחמתה נגד הרוסים.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
איך מתקדמת מתקפת הנגד, שאל אותו הבכיר הזר, לפי שחזור של אחד מהנוכחים בפגישה. האוקראיני, שמעצם בכירותו, דרגתו ותפקידו, חשוף לכל המידע הסודי שנמצא בידי המדינה, נאנח ואמר ש"היא מתקדמת רע, בדיוק כמצופה". הבכיר המערבי ואנשי פמלייתו הופתעו מעט; לא כי הדיווחים על המתקפה שלא מצליחה לשבור את קווי ההגנה של הרוסים טרם הגיעו אליהם, אלא מעצם הנכונות של האיש לומר את הדברים.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"האמת היא", אמר האוקראיני, "שלרוסים אין יכולת לנצח אותנו, ונדמה לי שכעת גם אין להם כל יומרה כזו. אבל מאידך, גם לנו אין אפשרות בחודשים הקרובים לשבור להם את הראש. זה ייקח לנו לפחות שנה וחצי, אם לא יותר, לפצח את הביצורים שהם בנו, ואז לדחוף אותם בחזרה לקווי 1991 (השטח המקורי של אוקראינה לאחר התפרקות בריה"מ ולפני כיבוש השטחים בפלישות השונות של רוסיה – ר"ב).
"וגם אם נצליח", הוסיף הבכיר, "מה השגנו בזה? הרי רוסיה במתכונתה הנוכחית נידונה לחזור על אותם פשעים. הם יבלעו את הנזקים, ישקמו את הצבא, ותוך שלוש-ארבע שנים יתקפו אותנו שוב. אנחנו נצטרך לשמור על גבול של אלפיים ק"מ (הגבול עם רוסיה ובלרוס יחד – ר"ב), משימה בלתי אפשרית שתשאיר אותנו משועבדים למלחמה, ולעולם לא תאפשר לנו לשקם את המדינה ולשוב לחיים נורמליים".
אז מה הפתרון, אם כך, שאלו הבכיר המערבי וצוותו. "הפתרון האפשרי היחיד לסיום קרוב יחסית של המלחמה, אולי אפילו לסיום בכלל, יבוא מתוככי רוסיה", הפתיע האוקראיני את הנוכחים. "העסק שם הולך ומתערער, שלטונו של פוטין עובר סדרה של טלטלות וקריאות תיגר על מנהיגותו, הכול כמובן על רקע הפלישה האומללה לאוקראינה וחילופי ההאשמות בין הבכירים באחריות על מה שקרה ומה שקורה. בסוף, זה תהליך שעשוי להוביל לקריסה, ואף לתוצאה רצויה יותר: חלוקת רוסיה לכמה מדינות, כך שלא תיוותר ישות אחת גדולה, חזקה ואגרסיבית כל כך".
בלשון המעטה, הדברים התקבלו אצל האורחים בספקנות. "האם זה באמת ריאלי? האם יש סיכוי שזה יקרה בקרוב?" תהה איש המודיעין המערבי.
"ברוסיה יש 'ברבורים שחורים' (מושג אקדמי, המציין אירוע או גורם שאינו ידוע – ר"ב)", ענה הבכיר האוקראיני. "אתם אולי לא רואים אותם, אבל תסמכו עליי - הם שם. אלו לא שחקנים שיגיעו יש מאין, אלא אנשים בכירים ומשפיעים, שבשלב מסוים עשויים לחרוג מהקו של העדר ולהתחיל לפעול נגדו".
אנשי הביון המערביים כבר הכירו סוג נוסף של "ברבורים שחורים" שמארחיהם הפעילו: פעולות של כוחות אוקראיניים מיוחדים וכוחות אחרים בתוך רוסיה, שמטרתן לערער את שלטון פוטין. בלשון המעטה, הם לא אהבו את מה ששמעו בשיחה. מבחינת הממשלה שלהם ובנות בריתה במערב – התסריט של רוסיה מתפוררת הוא גרוע לא פחות מתסריט שבו אוקראינה נכבשת. הם אמרו לבכיר האוקראיני בדיפלומטיות כי מדובר ב"פעולות אמיצות, ללא ספק", אבל הדגישו כי האסטרטגיה הזו גם מסוכנת. אחרי הכל, אף ממשלה במערב לא תרצה שרוסיה, המדינה עם ארסנל הגרעין הגדול בעולם, תתפרק.
האוקראיני הגיב בחדות. "אלוהים ממטיר אש וגופרית על הנבלים הללו", הוא אמר בהכחשה שאינה הכחשה. "אבל זה בדיוק העניין, הפעולות הללו הן גם סוג של 'ברבור שחור', וכל 'ברבור' כזה מקרב את קץ אימפריית הרשע הזו". לא במקרה הוא השתמש בכינוי שהדביק בזמנו הנשיא רייגן לבריה"מ.
האורחים מהמערב הביטו באיש המודיעין האוקראיני והנידו ראשם. ממילא דבריו על "ברבורים שחורים" בתוך רוסיה נשמעו להם כמשהו על הרצף שבין משאלת לב לפנטזיה פרועה, ובוודאי לא הערכת מודיעין מבוססת עובדות בשטח. הם נפרדו בחמימות.
חמישה ימים אחר כך, כשפריגוז'ין דהר לעבר מוסקבה ולראשונה מאז פוטין הפך לשליט הכל-יכול של רוסיה, כיסאו רעד, הדברים שנאמרו בפגישה באוקראינה על "ברבורים שחורים" נראו פתאום מעט יותר מציאותיים. אחד מאנשי הצוות של הבכיר המערבי אף תהה בקול האם כל השיחה הזו, על ברבורים שחורים, הייתה מקרית. לא הייתה לו תשובה. אולי משאלת ליבו של איש המודיעין האוקראיני התממשה; ואולי הוא ידע על משהו שעומד להתרחש.
אומנם פריגוז'ין החליט, מסיבות מסתוריות, לעצור כ-200 ק"מ ממוסקבה, אבל עצם ההסתערות לעבר הבירה והביצוע המהיר והאגרסיבי, חידדו אצל שורה של ראשי ארגוני ביון במערב את ההכרה שאולי המלחמה המרכזית מתנהלת כרגע באוקראינה, אבל האוקראינים פתחו חזית נוספת – בלב רחובות ערי רוסיה, ובתוך מסדרונות השלטון המוזהבים של הקרמלין. זו החזית של "הברבורים השחורים".
יומיים מאוחר יותר פגשתי בקייב בכיר אוקראיני אחר, גם הוא מראשי מערכת הביטחון וקהילת המודיעין במדינתו. זו פגישתנו השנייה. הראשונה התרחשה באמצע מרץ אשתקד, שלושה שבועות אחרי תחילת הפלישה הרוסית למדינה, כמה ימים אחרי שהצלם זיו קורן ואני הגענו לקייב המופגזת. באחד הרחובות החרבים הוכנסנו לרכב – לאחר שהתבקשנו להשאיר את מכשירי טלפון הניידים, מחשש לאיכון רוסי – והוסענו לבניין לא מסומן בפאתי העיר. שם, אחרי שצעדנו לאור פנסים במסדרונות ארוכים שחלונותיהם הואפלו ביריעות כבדות, הגענו לחמ"ל הסודי של הבכיר. פגשנו שילוב מעניין של אדם נוח לשיחה עם הומר מקאברי, אבל גם פסימיות לגבי המצב. "אני אדם פסימי, גם אשתי אומרת", אישר בעצמו הבכיר. "הסכנה הגדולה שאנחנו רואים בהמשך הלחימה היא סוריזציה של המצב".
"למה הכוונה", שאלנו. "שיהיה כאן משהו כמו סוריה", השיב: "חלקים נשלטים בידי כוח כזה וחלקים בידי כוח אחר, והם כותשים האחד את השני שנים ארוכות. זה מצב שאולי יהיה נוח לפוטין, אבל המחיר משולם בסופו של דבר בידי העם הסורי שם, והעם היקר והאהוב שלנו כאן".
כמעט שנה וחצי מאוחר יותר אני מזכיר לו את השיחה אז, ונאלץ לומר לו שלצערי הוא צדק. "ודאי נותרת פסימי, עכשיו כשהתברר שהתחזיות שלך התגשמו", אמרתי לו.
"לאמיתו של דבר, אני היום בסך הכל הרבה יותר אופטימי", הפתיע האיש. ראשית, למרות האכזבה מכך שפריגוז'ין לא מימש את ההפיכה, "ברור לנו כי מדובר על אירוע שגם אם לא הפך למהלך שלם, הוא החליש מאוד את הכוח של פוטין. יש בידינו לא מעט ידיעות על כך שבמסעדות של העשירון העליון במוסקבה, אנשים הרימו כוסית לכבודו של פריגוז'ין ואיחלו לניצחונו.
"ובעיקר, לרוסים יש מספיק משאבים להמשיך את המלחמה במשך שנים ארוכות, אבל יש לנו גם מספיק מודיעין שמראה כי האירועים האחרונים – חוסר היכולת להכריע בקרב, האבידות העצומות והמלחמות הפנימיות בשלטון שהולידו מתוכם את ניסיון המרד הזה – גרמו לפוטין למצות את המשאבים הפוליטיים והפסיכולוגיים של המשטר. במילים אחרות, הם זקוקים להפוגה כדי להתארגן מחדש. מצער לומר, אבל לפי רוב הסקרים שפורסמו והמידע שיש בידנו, רוב העם ברוסיה, שלא לדבר על אנשי הצבא ומערכת הביטחון, לא מתנגדים למלחמה, שמוסברת שם כהשבת אדמה רוסית לרוסיה. אבל הם מתנגדים להפסד, לכישלון, לאוסף של טעויות".
איש הצללים הזה בילה את סוף שנות ה-80 כקצין ב-GRU, המודיעין הצבאי הסובייטי בטרם התפרקות בריה"מ, והוא שב למולדתו, שהפכה למדינה עצמאית, והשתלב במערך המודיעין שלה, שזה אך נולד. "ואני זוכר היטב את אותם ימים סוערים במוסקבה, את התחושה שהמשטר ההוא, שעדיין היה רב-כוח, איבד את האנרגיה הפוליטית שלו ואת הציפייה של האנשים, של הצעירים בעיקר, לשינוי. ועכשיו המצב דומה מאוד, כולם מחכים לשינוי".
ואז הוא מחייך חיוך ממזרי. "וכדי לוודא שזה יקרה", הוא אומר, "יש 'ברבורים שחורים', ואנחנו צריכים לעזור להם".
המושג "ברבורים שחורים" מציין, כאמור, גורמים או תופעות שאינם ידועים ושלא ניתן לצפות אותם, כי הם בניגוד למוסכמות. המושג נולד עוד במאה ה-17, כשהמוסכמה הייתה שכל הברבורים בעולם לבנים, אלא שאז התגלו באוסטרליה ברבורים שחורים. משתמשים בו בעיקר בכלכלה ובהיסטוריה, אבל גם במודיעין. שם "ברבור שחור" מסמל כוח בלתי ידוע שיכול לחולל מהפכה. לארגוני הביון של תחילת שנות האלפיים, למשל, דאעש היה "ברבור שחור" כזה. מדינה שתדע לייצר "ברבורים שחורים" עבור אויביה, או לעודד גורם מסוים להפוך ל"ברבור שחור", יכולה לשנות את שדה המערכה.
אלא שבינתיים נדמה כי המערכה באוקראינה רחוקה מלהשתנות, וגם התקווה שפריגוז'ין יפורר את מוסקבה התמוססה. "לרגע אחד הייתה לנו תקווה שמדובר במרד אמיתי", אומר בכיר אוקראיני אחר, "שפריגוז'ין ימשיך להילחם עד טיפת הדם האחרונה, או שלו - או של אנשי פוטין, לא אכפת לנו. היה לנו ברור שכוח וגנר לבדו לא יכול לעמוד מול הצבא הרוסי וכוחות הביטחון הנוספים של הקרמלין. אבל קיווינו שעצם המרד יביא לעריקת כוחות נוספים, שפריגוז'ין אולי תיאם מראש, ותתחיל תגובת שרשרת שתפיל את כל המערכת הזו".
ואכן, בשעות בהן פריגוז'ין וצבאו דהרו אל עבר מוסקבה, החלו בעיר להערים בבהילות שקי חול ולחפור בונקרים, טועמים מעט מטעם החיים תחת טרור המלחמה, האש והפחד הבלתי פוסקים שהנחילו לעם האוקראיני. שורת גורמי ביון נדהמו באותן שעות לראות את שמי מוסקבה מתמלאים במטוסים פרטיים: תוך זמן קצר המריא חלק גדול מהקהילה העסקית העשירה שנותרה בבירה, עם המשפחות, האומנות והעוזרות, ליעדים מחוץ לרוסיה. העיקר מבחינת האוליגרכים היה לעזוב מיד, עכשיו, כל עוד אפשר. "הקבוצה הזו ממוסקבה שמעה את דברי פריגוז'ין, שהם אשמים בקשר הון-שלטון באחריות לפלישה הכושלת לאוקראינה בגלל קשרי הון-שלטון", אומר אוליגרך המקורב לאותה קבוצה ומתגורר כיום בישראל, "והם חששו שתכף יבואו אנשי וגנר, יתחילו בטיהורים, והם יהיו הראשונים בתור". אגב, פוטין עצמו, לפי המודיעין האמריקני והאוקראיני, יצא או הוברח אל מחוץ למוסקבה ושהה באתר מבוצר וחסוי כלשהו במשך יומיים-שלושה.
המרד של פריגוז'ין הגיע בטיימינג מצוין לאוקראינים. מתקפת הנגד שלהם מתקדמת בעצלתיים במקרה הטוב, וקפואה במקרה הפחות טוב. הצבא הרוסי למד מהשגיאות הפטאליות שלו מאז הפלישה ומיישם שורת לקחים שעולים לאוקראינים בדם, הרבה דם. כרגע ההערכות הן שאין לרוסים סיכוי אמיתי לפתוח בהתקפה משלהם, אבל מצד שני, החלום האוקראיני להניס בקרוב את הרוסים חזרה נראה פחות ופחות ריאלי.
וכאן נכנסים "הברבורים השחורים" לתמונה. לפי "אסטרגיית הברבורים השחורים", כך מסביר בכיר המודיעין האוקראיני, "אם רוצים לסיים את המלחמה הזו במהרה, היא תסתיים בזכות התערערות המשטר הרוסי מבפנים. לפי הדוקטרינה הזו, ההתערערות תתרחש בגלל 'ברבורים שחורים': שילוב של פעולות מיוחדות בלב רוסיה שיפגעו בפקידים בכירים, בסמלים או ביעדים רגישים של המשטר שיראו לציבור ברוסיה כי פוטין איבד שליטה, יחד עם אנשים שייצאו נגד פוטין. הם יהיו שחקנים מוכרים, לא דמויות חדשות. התפקיד של אוקראינה, לפי התפיסה הזו, הוא לעודד אותם, גם אם מדובר בשותפים למלחמה נגדה".
האסטרטגיה הזו לא נולדה מיד עם הפלישה של רוסיה. בתחילה, האוקראינים התרכזו במאבק על הבית, על קייב. בתחילת אפריל שעבר, חודש וחצי אל תוך המלחמה, ואחרי שהאיום מכיבוש קייב הוסר, שאלתי את אולקסיי אריסטוביץ, אז אחד מיועציו הבכירים של הנשיא זלנסקי ולשעבר בכיר במודיעין האוקראיני, מדוע אינם שולחים חוליות לפגוע במטרות ממשל במוסקבה או אפילו בקרמלין עצמו. הוא ענה, "כי תקיפה בתוך מוסקבה עלולה להביא להסלמה נוספת, שאנחנו לא מעוניינים בה. אבל שיהיה ברור", הזהיר אריסטוביץ, "יש לנו אפשרויות רבות ומגוונות לפעול בתוך שטחה של רוסיה, ואם הם ימשיכו לתקוף אזרחים, אנחנו נתחיל לעבוד שם באופן הרבה יותר אינטנסיבי".
ואז מה, שאלתי. "זו תהיה האש המבורכת שתמשיך לרדת מהשמיים על הראש שלהם", ענה.
אלא שכאמור, המלחמה מאז המשיכה להשתולל וגבתה מחיר דמים הולך וגדל, גם מהאזרחים האוקראינים. בנקודה מסוימת האוקראינים החליטו שהם צריכים להתחיל לגבות מחיר דמים גם מעבר לגבול הרוסי.
אז החלו התקיפות של הכוחות המיוחדים האוקראיניים בעומק רוסיה. בתחילה אלו היו מאגרי דלק ותחמושת בקרבת הגבול. אחר כך העמיקו לתוך רוסיה. גם סנט־פטרסבורג ומוסקבה הפכו ליעדים, ואפילו הקרמלין עצמו.
דמות המפתח בתקיפות הללו – ובכל אסטרטגיית "הברבורים השחורים" – הוא לוחם צללים בשם קירילו בודאנוב. בפלישה הקודמת של רוסיה, ב-2014, הוא נפצע פעמיים. אחר כך הצטרף כמפקד ל-GUR, היחידה האוקראינית שמקבילה לסיירת מטכ"ל, שאומנה וחומשה על ידי מפקדת הכוחות המיוחדים של ארה"ב. שם הוא השתתף בשורת מבצעים מסווגים, והחל לבלוט כלוחם מודיעין עז ויצירתי. הוא עבר ל-SVR – המקבילה האוקראינית למוסד – אבל כבר באוגוסט 2020 מונה בידי זלנסקי ל"לראש מינהלת המודיעין הראשית של משרד הביטחון האוקראיני", סוג של "ראש אמ"ן". אגב, הוא היה אז רק בן 34. שמו לא נעלם מעיני הרוסים, כמובן, שניסו לשלוח מתנקשים ב-2019 לחסלו – ונכשלו, ובמאי האחרון, כששהה במפקדה של המודיעין בקרבת קייב, שיגרו למקום מתקפת טילים כבדה. בודאנוב ניצל, אבל כמה קציני מודיעין נהרגו.
המלחמה הפכה את בודאנוב לאחד המקורבים ביותר לנשיא זלנסקי ולאחד ממובילי הקו התקיף, הדוגל כי יהיה קשה מאוד לנצח בשדה הקרב וכי הפתרון יבוא מ"ברבורים שחורים". או כאלה שמתפוצצים ברחובות רוסיה, או כאלה שיפנו נגד פוטין, או שניהם.
והפעולות הללו החלו. כל עוד המבצעים הנקודתיים הללו היו באזורי הגבול ונגד מטרות תשתיות, מחסנים או מפקדות רוסיים, האמריקאים תמכו באוקראינים ואף מסרו להם חלק מהמודיעין שנדרש לביצוע פעולות כאלו. אבל כשבודאנוב ואנשי מודיעין אחרים החלו ללחוץ על פעולות "ברבורים שחורים", שמטרתן לפורר את המשטר של פוטין מבפנים, האמריקאים לחצו על הברקס.
גורם בכיר לשעבר בסי-איי-איי, החבר בכמה ועדות פיקוח על הארגון בממשל, אומר כי בנוגע ל"ברבורים השחורים", בבית הלבן קיים חשש כפול; הראשון, שפוטין יגיב לפעולות כאלו בתקיפה גרעינית או בתקיפה של מדינות נוספות. לשני המקרים הללו יש משמעות אחרת: אופציה למלחמת עולם. החשש השני הוא שהפעולות האוקראיניות הללו יצליחו, ורוסיה תתפורר. ואז, לך תדע בידי מי ייפלו למעלה מ-6,000 ראשי הנפץ הגרעיניים שכיום בידי מוסקבה. האוקראינים, מצידם, החליטו להמשיך, רק בלי אישור של האמריקנים ומבלי לדווח להם.
ב-22 באוגוסט האחרון הטמינו אנשי מבצעים של ה-SBU – המקבילה האוקראינית לשב"כ – מטען רב-עוצמה במכונית של דריה דוגין, בתו של אלכסנדר דוגין, האידיאולוג הקיצוני הלאומן הצמוד לפוטין. גורם אוקראיני בכיר אומר כי באותו יום, האב היה אמור להיות ברכב. מדובר באיש מפתח בשלטון הרוסי, שחיסולו ירעיד את המשטר. אלא שבפיצוץ נהרגה הבת. הגורם האוקראיני מספר כי כמה שעות אחר כך, נציג הסי-איי-איי בקייב כבר התפוצץ מכעס על מארחיו, שמבחינתם שמרו על פני פוקר וטענו שאין להם קשר לאירוע, ואולי מדובר בחיסול על רקע עימות פנימי.
אבל האוקראינים היו נחושים להמשיך. ב-8 באוקטובר 2022 הצליחו אנשים מאותה יחידה להסיע משאית עמוסה בחומרי נפץ ללב הגשר מעל מצר גרץ, המחבר בין האי קרים לחצי האי טאמאן, לפוצץ אותה ולגרום לקריסה חלקית של הגשר. זו פגיעה קשה בציר אספקה מרכזי לכוחות הרוסיים בקרים, אבל הפעולה הזו הייתה יותר סמלית מטקטית: הגשר הזה, אל השטח שפוטין כבש ב-2014, היה גאוותו של הנשיא והסמל הגדול לשלטון הרוסי במקום. אחד הדוברים האוקראינים ציין – מבלי לקחת אחריות על האירוע – כי זוהי מתנה ליום הולדתו של פוטין, שחל ביום שלפני הפיצוץ.
ב-23 באפריל שוב הופעלה אסטרטגיית "הברבורים השחורים". הפעם היעד היה בית קפה בשם Cyber Front Z (האות Z נצבעה על כלי מלחמה רוסיים שפלשו לאוקראינה, והפכה לסמל פרו-מלחמתי). בעיר הליברלית יחסית, הפך המקום, ששייך לחברה בבעלות פריגוז'ין, למעוז של ימין קיצוני שתומך בפלישה, והמנות שהוגשו בו נשאו שמות כמו "האויב של נאט"ו" ו"קנאתו של ביידן". באותו יום, בית הקפה היה אמור לארח מפגש מיוחד עם הבלוגר הצבאי המפורסם ביותר ברוסיה, ולאדלן טטרסקי (שמו האמיתי הוא מקסים פומין). טטרסקי, עם מאות אלפי עוקביו הנאמנים, היה מתומכיה הנלהבים של הפלישה, הצדיק פגיעה באזרחים ודחף לפעולות אגרסיביות, יהיה המחיר אשר יהיה.
בסביבות מאה מעריצים נלהבים התכנסו בבית הקפה כדי לשמוע ולראות את אלילם הנערץ. אחת מהן, תושבת העיר בשם דריה טרפובה, בת 26, אפילו הביאה לו מתנה ראויה: פסל גדול בדמותו. היא ניגשה אליו, נתנה לו את הפסל, טטרסקי הציג אותו בגאווה לקהל הנלהב והתבדח עם טרפובה על כמה הפסל דומה לו. בדיוק בשנייה זו, מטען רב־עוצמה שהוטמן בפסל בידי המודיעין האוקראיני הופעל, כנראה בשלט רחוק, הרג את טטרסקי במקום ופצע עוד כ-30 איש.
אגב, בהלוויה של טטרסקי השתתף פריגוז'ין בכבודו ובעצמו, ובמהלכה הונח בסמוך לארונו פטיש שעליו מוטבע הסמל של כוח וגנר, אות כי לוחמיו עתידים לנקום את מות ההרוג. לא ברור אם פריגוז'ין ידע כבר אז שגם הוא בעצמו יהיה "ברבור שחור".
האמריקנים, כאמור, מאוד לא אהבו את הפעולות הללו, ועוד פחות מזה את מה שילך ויתברר להם בהמשך. ב-26 בספטמבר האחרון זיעזעה שורה של פיצוצים את שני צינורות הגז בין רוסיה לגרמניה, נורד סטרים 1 ונורד סטרים 2. הפיצוצים הוציאו את הצינורות האסטרטגיים מכלל שימוש, ובתחילה החשד נפל על רוסיה: האם זו דרכה להעניש את גרמניה על תמיכתה באוקראינה, ובדרך לטלטל את שוק האנרגיה העולמי?
כמה חודשים אחרי הפיצוץ, הגיעה ליועץ לביטחון לאומי ג'ייק סאליבן משלחת רמת דרג מגרמניה, בראשות ראש הסגל של הקנצלר בעצמו. המשלחת הציגה בפני האמריקנים מסקנות של חקירת צוות מומחים גרמני, לפיהן מי שעמדה מאחורי הפיצוץ היא אוקראינה. מה האוקראינים השיגו? ראשית, המערב זועם על פוטין; שנית, אמנם בעת הפיצוץ פוטין כבר שיתק את הזרמת הגז לגרמניה, אבל עכשיו, גם אם ירצה, לא יוכל לחדשה תמורת, למשל, הקלות בסנקציות הכלכליות שהוטלו על ארצו.
האוקראינים מכחישים את מעורבותם בפיצוץ הצינור בכל תוקף, אבל הגרמנים והאמריקנים משוכנעים שיחידת קומנדו מיוחדת צללה למעמקים והצמידה מטעני נפץ למתקנים, במבצע תת-ימי מורכב.
והפעולות נמשכו. ב-3 במאי השנה תועדו שני מל"טים תוקפים בדרכם לקרמלין. סמוך למתחם הרגיש הרוסים יירטו אותם, ומיהרו להאשים את האוקראינים בפעולת טרור. במערב, הדיווחים הללו התקבלו בחשדנות, בלשון המעטה: פוטין כלל לא שהה בקרמלין באותה עת, ולא נגרם כל נזק. האם רוסיה ביימה תקיפה כדי לייצר לגיטימציה להחרפת המתקפות באוקראינה?
אלא שעל פי מידע שהגיע למודיעין האמריקני, זה דווקא היה מאותם מקרים בודדים שבהם הרוסים כנראה לא שיקרו. החשד הוא שיחידה של המודיעין הצבאי האוקראיני – GUR, או יחידה אחרת – היא שעמדה מאחורי שיגור המל"טים לקרמלין.
האמריקנים גם מתייחסים בחשדנות לדיווחים משטחי רוסיה על כל מיני מליציות והתארגנויות מקומיות, שלפתע מתעוררות ופועלות במחתרת נגד שלטון פוטין. גם הפעם, החשד הוא שאוקראינה מפעילה או מסייעת להם, במסגרת אסטרטגיית "הברבורים השחורים". החשד הוא, כאמור, שגולת הכותרת של המרידות הללו הייתה אמורה להיות ההסתערות של פריגוז'ין, שבאופן כזה או אחר האוקראינים היו מעורבים גם בה.
על מה החשד הזה מתבסס? האמריקנים הגיבו על כל פעולות "הברבורים השחורים" בהידוק המעקב אחר האוקראינים עצמם, לרבות הטמנת האזנה בחדר של זלנסקי, כמו שאפשר להבין מהאופן שבו מוצגות שיחות הנשיא במסמכים שהודלפו לאחרונה מהפנטגון. המסמכים האמריקניים שדלפו מאפשרים הצצה נדירה לא רק ליכולות המודיעין המרשימות של ארה"ב – כאן אין הפתעות גדולות – אלא יותר לדרך שבה זיהו האוקראינים את פריגוז'ין כ"ברבור שחור" פוטנציאלי.
קהילת המודיעין האמריקנית ידעה יום לפני מרד פריגוז'ין על המתרחש, ועידכנה בחשאי את ראשי הממשל וכמה בכירים בקונגרס ובסנאט על הצפוי. כיצד ידעו האמריקנים שזה עומד לקרות? אולי ממעקב אחר קבוצת וגנר, שהם מקיימים בקפדנות, ואולי שמעו את זה בהאזנות ממקור אנושי, אולי מישהו שעומד עם פריגוז’ין בקשר.
מהמסמכים עולה עד כמה כוחות וגנר היו מרכזיים במלחמה על אוקראינה, ובעיקר במערכה שהפכה לאחת החשובות בה – הקרב על באחמוט. בתוך שלל דיווחים על "אבידות גבוהות בקרב מִקֶּרב הכוחות הרוסיים, ושיעורים הולכים ופוחתים של הישגים טריטוריאליים", בולטים אך ורק הישגיו של כוח אחד - כוח וגנר. כל אלה, "מדגישים את הסתמכותה של מוסקבה על הקבוצה והמשך השפעתו של פריגוז'ין על פוטין", כנכתב במסמכים.
פוטין, נאמן למדיניותו לדאוג שאף אחד מאנשיו לא יהיה חזק מדי, ראה בפריגוז'ין משקל נגד לגנרלים שלו, כלי שימושי לשמירת מאזן הכוחות בתוך המשטר. אבל אז משהו השתבש, ופריגוז'ין החל לפרוס כנפיים משלו.
מפקד כוח וגנר החל למתוח ביקורת, לעיתים ארסית, נגד הצבא הרוסי, הרמטכ"ל ומשרד ההגנה, והעלה טענות על כך שדווקא הכוח שלו סובל ממחסור בציוד ובחימוש. "צריך להבין מאיפה פריגוז'ין מגיע", אומר אוליגרך שמתגורר בישראל. "הוא עלה מהשכבות הנמוכות ביותר של החברה ברוסיה, פילס את דרכו במו ידיו, באומץ ובאכזריות המתחרים זה בזה, אבל לא שכח מאיפה הוא בא. הוא רואה ממסד רקוב, שתקציביו הולכים לשחיתות אישית במקום לציוד לחייליו, וחוסר יכולת להכריע את שדה הקרב כתוצאה מהשחיתות הזו. הוא לא לבד. התחושה הזו רווחת מאוד בקרב מעגלים גדולים בציבור ברוסיה, בעיקר בשכבות הנמוכות, ולכן שם זוכה פריגוז'ין לאהדה עצומה. זה כמובן בנוסף לכך שהוא היחיד שהצליח במלחמה".
פריגוז'ין החל מעז יותר ויותר, עד שתקף אפילו את מושל סנט-פטרסבורג, אלכסנדר בגלוב, מקורבו של פוטין. "אנשים כמו מר בגלוב יימחצו על ידי החברה שלנו כמו חרקים, במוקדם או במאוחר", אמר.
אלא שנראה כי גם לחסינות של מישהו כמו פריגוז'ין יש גבול, ולפתע התמלא האוויר המודיעיני בסימנים שפריגוז'ין בסכנה. פוטין הצהיר שלא תהיה ברירה אלא לכנס את כוח וגנר לתוך הצבא הסדיר, וב"ניו יורק טיימס" כתב העיתונאי מיכאיל זיגר, אחד מהבקיאים ביותר במתרחש בקרמלין, כי פוטין "סוף-סוף שם לב שהמלחמה באוקראינה יצרה מתחרה מסוכן לכוחו". באותו מאמר העלה זיגר את הסברה, שנראתה אז מוזרה, לכל הפחות, כי "יותר ויותר אנשים במוסקבה רואים במר פריגוז'ין את הפייבוריט הסביר ביותר לרשת את מר פוטין".
גם פריגוז'ין זיהה, כנראה, את החולשה של פוטין מחד, ואת הסכנה שמרחפת עליו מאידך. וכך, מבחינת האוקראינים, ברבור שחור חדש נולד.
מהמסמכים האמריקניים שדלפו עולה העובדה המדהימה הבאה: פריגוזי'ן וקירילו בודאנוב – הצעיר המוכשר שזלנסקי הציב כ"ראש אמ"ן" שלו – עמדו בקשר במהלך השנה האחרונה. הם דיברו, המודיעין האמריקני האזין.
בערוץ הזה הם סיכמו, למשל, על חילופי שבויים: פריגוז'ין יחזיר לאוקראינה שבויים אוקראינים, וזו תשיב אליו אנשי וגנר. במילים אחרות הוא ניהל ערוץ נפרד, סודי, בו דאג רק לאנשיו, ולא לכלל החיילים הרוסים בחזית.
אבל זו הייתה רק ההתחלה. לפי אחד מהמסמכים שדלפו מהפנטגון, בסוף ינואר, כשהוא סופג אבידות באלפים בניסיון לכבוש את באחמוט, הציע פריגוז'ין בשיחה עם בודאנוב עסקת חליפין: אוקראינה תסיג את כוחותיה מהעיר (ובכך הוא ירשום על שמו הישג סמלי חשוב), ובתמורה הוא ייתן לבודאנוב מידע על עמדות חיילים רוסים באזורים אחרים, שבו תוכל להשתמש כדי לתקוף אותם ביעילות.
כשהמסמכים פורסמו, פריגוז'ין עצמו הכחיש שהציע עסקה כזו וטען כי "זה מצחיק". בקרמלין אמרו שהדיווח "נראה מזויף", למרות שהאותנטיות של המסמכים לא מוטלת בספק.
בשבוע שעבר, בקייב, הצגתי לאולקסיי דנילוב, ראש המועצה לביטחון לאומי של אוקראינה, שאלה בנושא הקשר החשאי בין המודיעין של ארצו ובין פריגוז'ין, ושאלתי גם אם זה הודיע על כוונותיו למרוד בפוטין. דנילוב התפרץ עליי בזעם: "לא באתי לפה כדי שישאלו אותי שאלות כאלה, ולא הבנתי שאתה מתעניין בנושאים של סודות מדינה", אמר, ואז הרים פרק ידו, מוודא שאני רואה היטב את המחווה, הביט בשעון ואמר, "מצטער, אני ממש חייב ללכת, תודה ושלום", למרות שהראיון החל חמש דקות קודם לכן.
"הוא התפוצץ עליך כי הוא חושש מהאמריקנים", הסביר לי בכיר המודיעין האוקראיני הפסימי. שאלתי אותו מה יוצא לפריגוז'ין מהקשר הזה, המסכן אותו מאוד. ואז המקור, נאמן לאסטרטגיית "הברבורים השחורים", הסביר כי בדיונים בין מפקד כוח וגנר לבודאנוב עלתה האפשרות שאוקראינה תתמוך בתפקיד שיקבל פריגוז'ין אחרי הסתלקות פוטין".
ואיזה תפקיד לדעתך מתאים לו, במצב כזה?
"כוח וגנר יכול להיות מתאים להגן על מתקני הגרעין של רוסיה".
מתקני הגרעין של רוסיה? וגנר? פריגוז'ין? הרי זה אדם ששותף בביצוע פשעי המלחמה הקשים ביותר.
"אנחנו חייבים לסיים את המלחמה ובהקדם. וזה יקרה רק באמצעות פעולות מיוחדות ו'ברבורים שחורים'".
