תחקיר חדש של המוסד מעלה כי את שני פיגועי הטרור בקהילה היהודית ובשגרירות ישראל בבואנוס איירס בשנות ה-90' ביצעה יחידה סודית של חיזבאללה, שאנשיה, בניגוד לנטען עד היום, לא זכו לסיוע בשטח מצד אזרחים מקומיים או מצד איראן. כך דיווח אמש (שישי) ה"ניו יורק טיימס". מהתחקיר עולים פרטים חדשים על תכנון הפיגועים, ועל האופן שבו הוברחו לארגנטינה חומרי הנפץ – בין היתר בבקבוקי שמפו ובקופסאות שוקולד. חלק מאנשי היחידה שאחראים לפיגועים, כך דווח, עדיין חיים בלבנון.
6 צפייה בגלריה
הפיגוע בקהילה היהודית ב-94' והפיגוע בשגרירות ב-92'. לאיראן לא היה חלק בשטח
(צילום: AP)
בכתבה, שעליה חתום עיתונאי "ידיעות אחרונות" רונן ברגמן, נכתב כי המוסד עדיין מאמין שאיראן אישרה ומימנה את הפיגועים, וגם עומדת מאחורי ציוד האחראים ואימונם. ובכל זאת, התחקיר סותר את הטענות הישראליות, הארגנטיניות והאמריקניות לפיהן לאיראן היה חלק במעורבות בפיגועים בשטח. במסגרת אותן טענות, הואשמו גורמים בשגרירות האיראנית בסיוע בארגון הפיגועים ובחומרים. בטהרן דחו את הטענות הללו לאורך השנים.
תחקיר המוסד, שמסקנותיו לפי ה"ניו יורק טיימס" מבוססות על מידע של סוכני מוסד, מתחקור חשודים ומפעולות מעקב וציתות, נוגע לשני הפיגועים שטלטלו את הקהילה היהודית בארגנטינה, את ישראל ואת העולם היהודי בכלל: הראשון אירע ב-17 במרץ 1992 בשגרירות ישראל בארגנטינה, שם נרצחו 29 בני אדם, בהם ארבעה שליחי משרד החוץ. השני התרחש ב-18 ביולי 1994 בבניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס, ושם נרצחו 86 בני אדם.
התחקיר פורסם בעיתון שנחשב לאחד החשובים בעולם קרוב ליום השנה ה-28 לפיגוע בבניין הקהילה היהודית, ובזמן שישראל מנסה לשכנע את המערב לא לחתום מחדש על הסכם גרעין עם איראן, שאותו מכנים בצמרת הביטחונית "הסכם רע".
לאורך השנים ניסתה ארגנטינה לחקור את הפיגועים, אבל חלק מאלה שמונו לעשות זאת, הועמדו לדין לאחר מכן בגין טיוח, שיבוש או עבירות אחרות הנוגעות לפגיעה בחקירה. אחת המכות המשמעותיות לחקירת הפיגוע בבניין הקהילה היהודית הייתה מציאתו בשלולית דם של התובע המיוחד אלברטו ניסמן, שהאשים את הנשיאה לשעבר כריסטינה קירשנר-פרננדס בטיוח הפיגוע. ניסמן טען בין השאר שקירשנר פרננדס, שמכהנת כיום כסגנית נשיא ארגנטינה, ניהלה משא ומתן חשאי עם איראן במטרה להימנע מהענשת האחראים לפיגוע.
תחקיר המוסד, כך דווח ב"ניו יורק טיימס", מעלה שחיזבאללה עסק במשך שנים בהקמת תשתית סודית בבואנוס איירס ובמדינות אחרות בדרום אמריקה, וביצע את הפיגועים כנקמה על פעילות ישראל נגד הארגון בלבנון. חומרי הנפץ שבהם עשו שימוש אנשי הארגון בפיגועים הוברחו לארגנטינה בטיסות מסחריות ממדינות אירופיות, בתוך בקבוקי שמפו וקופסאות שוקולד, ואוחסנו בפארק בבואנוס איירס.
בחולייה של חיזבאללה, לפי תחקיר המוסד, היו חברים ארבעה: לשניים מהם הוצאו צווים של האינטרפול, השלישי מבוקש בארה"ב, והרביעי, מפקד החוליה – עימאד מורנייה – חוסל על ידי ישראל ב-2008.
המפנה: חיסול מוסאווי
התחקיר העלה עוד כי למוסד לא היו אזהרות מקדימות על הפיגועים, שהתבצעו באופן דומה אחד לשני, על ידי אותה יחידה, ללא שום מודיעין ישראלי מקדים. גורמים במוסד בהווה ובעבר ששוחחו עם ה"ניו יורק טיימס" אמרו כי חיזבאללה החל ב-1988 להקים יחידות חשאיות ברחבי העולם כדי להרחיב את האפשרות שלו לפגוע בישראלים או ביהודים. היחידות, כך לפי התחקיר, נשלחו לכמה מדינות בדרום אמריקה כדי להקים עסקים ולייצר פרופיל עסקי שיאפשר להם לנוע ממקום למקום. אותן יחידות, שאנשיהן השתמשו בדרכונים ומסמכים מזויפים, אספו מודיעין על האבטחה בגבולות, על האפשרות להקים חברות כיסוי, וגם על מטרות אפשריות – כולל השגרירות בבואנוס איירס.
6 צפייה בגלריה
בניין הקהילה היהודית ב-94'. קצת לפני כן, כמעט התרחש פיגוע בבנגקוק
(צילום: Julio Menajovsky / רויטרס)
חיסולו של מנהיג חיזבאללה לשעבר, עבאס מוסאווי, כך עולה מהתחקיר, היה נקודת המפנה שהביאה את חיזבאללה לממש את תוכניתו. לאחר החיסול, שלח הארגון לבואנוס איירס פעיל בכיר בשם חסן קראקי תחת דרכון מזויף ברזילאי, שם רכש טנדר ששימש את החוליה בפיגוע. סגן מפקד היחידה, טלאל חמיה, הגיע גם הוא לבואנוס איירס – שם פגש את מוחמד נור א-דין, צעיר לבנוני שהיגר לברזיל והסכים לשמש מחבל מתאבד בפיגוע. חמיה, כך עולה מתחקיר המוסד, עזב את ארגנטינה יממה לפני הפיגוע. גם שאר אנשי היחידה, למעט נור א-דין שפוצץ עצמו, עזבו את ארגנטינה.
במרץ 1994, כך לפי התחקיר, תכנן חיזבאללה פיגוע נוסף בבנגקוק, אולם המחבל חזר בו. בהמשך הוסיפה ישראל לפגוע בחיזבאללה בלבנון, וב-18 ביולי אירע הפיגוע השני בבואנוס איירס. לפי תחקיר המוסד, אותם אנשי חיזבאללה היו אחראים גם לפיצוץ מטוס פנמי למחרת. בתקרית הזו נהרגו 12 מאנשי הקהילה היהודית בפנמה.
ארבעה גורמים ישראלים ששוחחו עם ה"ניו יורק טיימס" אמרו כי הפיגועים בארגנטינה גרמו לישראל לוותר על התנקשויות בבכירי חיזבאללה. גורמים ששירתו בעבר במוסד אמרו לעיתון כי הוויתורים הללו ערערו את מעמדה של ישראל מול חיזבאללה בסוף שנות ה-90', דבר שגם הוביל לנסיגתה מלבנון במאי 2000. הגורמים הוסיפו כי החשש מפעולות תגמול היה גם אחת הסיבות העיקריות לכך שישראל בחרה שלא לתקוף את מתקני הגרעין של איראן ב-2012.
פורסם לראשונה: 20:15, 22.07.22
