אי אפשר לשאת את החדשות האלה. אפילו אחרי כמעט שנה של כאב, זוועות ואובדן דרך מוחלט, הבוקר הזה הוא מנה גדושה מדי של ייסורים. מנת יתר. הראש לא מפסיק לדמיין מה שאירע שם במנהרה. את צה"ל שמתקרב אל המקום שבו מוחזקים ששת החטופים, את קולות החיילים שאולי כבר נשמעים מרחוק, את הטלטלה הגדולה שעוברת על השישה, תערובת נוראה של חרדה ותקווה שאוחזת בהם. כמה שעוצמים את העיניים ומנסים להדחיק את המחשבות הרעות, אי אפשר שלא לצייר את רוצחי חמאס האכזרים שמתחילים להרוג את השישה אחד אחרי השני. האם הם ראו איך יורים בחבריהם? הבינו מה מחכה להם? מה עושים כדי לעצור את המחשבות הקשות?
1 צפייה בגלריה
אלמוג סרוסי, כרמל גת, הרש גולדברג פולין, אלכס לובנוב, עדן ירושלמי, אורי דנינו
(צילום: באדיבות משפחת גולדברג-פולין)
הלב נשבר. מתרסק. נקשרנו לשמות האלו. אנחנו מכירים את הפרצופים שלהם היטב. שולטים בסיפורים האישיים של כל אחד. רק בשבוע שעבר שמענו את הוריו של הרש גולדברג פולין בוועידת הדמוקרטים בארה"ב. איך הקהל עטף אותם בדאגה. ואת כרמל גת, ואת עדן ירושלמי, ואלמוג סרוסי, ואלכס לובנוב שנולד לו בן שלא יזכה להכיר את אביו, ואורי דנינו. כל שם דוקר בלב. נכשלנו בלהציל אותם. לא נלחמנו מספיק על חייהם כדי להחזיר אותם. סליחה שלא עשינו יותר.
והלב בבוקר הנורא הזה יוצא גם אל בני משפחות החטופים האחרים שרואים מה קרה לשישה, והלב שלהם מתכווץ מאימה. המחשבות שלהם, על אבא, או בת או בן או נכד שעדיין נמצאים שם, ושכל רגע שעובר מסכן את חייהם, חמאס הרצחני יהרוג אותם בלי היסוס אם רק יצטרך וממשלת ישראל, הממשלה שלנו, תעמוד מנגד לא תעשה מעשה.
כי בצד הכאב הנורא צריך להגיד את האמת: האקדח שירה היה של רוצחי חמאס, אבל מי שאיפשר את הרצח היה ראש ממשלה ישראל. זו כבר עובדה שאי אפשר ליפות, ותישאר לדיראון עולם: בנימין נתניהו הפקיר את החטופים למותם. הם הרי היו בחיים עד לשבוע שעבר, לפי הערכת דובר צה"ל. כמעט שנה שהו במנהרות המוות, הצליחו לשרוד את האימה, הרעב, הפחד, עד שהמוות הגיע אליהם.
ראש הממשלה שלהם העדיף מטרות אחרות על פני חייהם. סיפר לנו סיפורים על הניצחון שנמצא כבר הישג יד, הבטיח שרק צה"ל ישחרר את החטופים, הסביר שאסור להתפשר עם חמאס. המציא ספין שקוראים לו ציר פילדלפי, רק כדי לא להגיע לפשרה. הוא, שמתקפל כל יום מול הקיצוניים וההזויים בממשלתו, ומתפשר על עתידנו, סרב להתפשר על חיי האנשים האלו.
אמנון לוינועה גרייבסקיאיזה מן אדם יכול להיות כל כך מנוכר לחיים של אחרים? ועוד מנהיג שהחיים האלו הופקדו בידיו. ועוד אחד שהאנשים האלו כבר הופקרו על ידיו פעם אחת. מה הוא מספר לעצמו כשהוא הולך לישון בלילה? איך הוא מתרץ את המוות הנורא והמיותר הזה? בשלטי חוצות כבר קוראים לו "מר הפקרה", אבל האמת היא שכל הכינויים שבעולם לא יספיקו מול מה שקרה.
לך הביתה נתניהו. לפחות זה. תן לנו לבכות בשקט. אל תזהם את אבלנו בעוד הופעה טלוויזיונית מבריקה, עוד נאום מלוטש. פשוט לך.
