4 צפייה בגלריה
"נתניהו מכחיש וממחיש שיריב לוין מנהל אותו"
(צילום: אלכס קולומויסקי, AP Photo/Oded Balilty)
ההיסטוריונית ברברה טוכמן כתבה ספר שמצוטט שוב ושוב בישראל בימים אלה, "מצעד האיוולת". עוד לפני כתבה ספר חשוב יותר, שזיכה אותה בפרס הפוליצר. הוא תורגם לעברית כ"אוגוסט 1914", ועוסק בדרך שבה מנהיגים, ממשלות וגנרלים התקדמו אל האסון הראשון הגדול של המאה ה-20, מלחמת העולם הראשונה. טוכמן סוקרת את העיוורון שבו לקו, ההנחות המוטעות, הקיפאון הבלתי נתפס שהוביל לטבח שלא היה כדוגמתו קודם לכן. נזכרתי בספר הזה כאשר חשבתי על הדרך שבה הממשלה והעומד בראשה בנימין נתניהו צועדים במשעול מסוכן, בלתי נתפס, אל משבר חוקתי.
במשך שבועות ניהל צוות מטעמו של נתניהו משא ומתן בבית הנשיא. לאחר עבודה רבה, הוא הנפיק הסכמה עם נציגי בית הנשיא. היא כללה ויתור על שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, תיקון של חוק הסבירות המזעזע שהקואליציה העבירה, הבטחת רוב מיוחד לאפשרות של פיטורי היועץ המשפטי לממשלה (בניגוד למצב כעת) והבטחת סמכויות היועצת, הקפאת החקיקה בכנסת באמצעות יצירת מנגנון חוקי הדורש 80 ח"כים לשינוי חוקי היסוד (להבדיל מ"התחייבות" של נתניהו לכך), ועוד.
ראש הממשלה היה צריך לעשות רק דבר אחד: לעמוד מאחורי הצוות שלו. הוא ידע שהמחנה הממלכתי מוכן להיכנס למשא ומתן על בסיס המסמך; הוא העריך שהממשלה תתייצב מאחוריו (לבד מיריב לוין, איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ'), והבין שבכך אפשר להתחיל לחלץ את ישראל מהבור העמוק שחפר לה. זו הייתה בחירה בינארית, פשוטה: להתרחק מהאסון הפוליטי, המדיני, הכלכלי שמכונה בטעות "הרפורמה", או להישאר באותו נתיב - כמו הגנרלים של מלחמת העולם הראשונה.
נתניהו, לפחות בשבוע שעבר, בחר בחירה נוראה. במקום להתייצב מאחורי הצעת הצוות שלו, הוא בחר להיעלם. חולשתו הייתה ברורה, והכרישים למיניהם הריחו את הדם במים. שר המשפטים לוין יצא לסיבוב ראיונות כדי לוודא הריגה של כל פשרה. איך אמורים אנשי המחנה הממלכתי או יש עתיד להביע תמיכה בנייר שאנשי נתניהו הציעו - אם נתניהו מכחיש וממחיש שיריב לוין מנהל אותו? אוטומטית עלו הנחות, כאלה שאי-אפשר לשלול אותן, שכל העניין הוא מעשה רמייה מלכתחילה. תכף מתכנס בג"ץ, ונתניהו רוצה לשחק בכל המגרשים - מגרש ההפיכה המשפטית, וגם "פשרה", שהיא למעשה רק הטעיה.
יש תשובה ברורה, של היגיון בריא: ביבי, זה כבר מת. תפטור את כולנו מהאסון הזה, ותנפיק תעודת פטירה. תאמץ את נייר הנשיא ותודיע לבג"ץ שחוק הסבירות יבוטל, וכל שינוי ייעשה רק בהסכמה. תודיע שהוועדה לבחירת שופטים תכונס. אתה יכול לקרוא לזה "דחייה", אתה יכול לתרץ במצב הביטחון. אתה יכול לפתוח במשא ומתן על הצעת הנשיא, ובינתיים להקפיא חקיקה, ללא הגבלת זמן (ובעצם להרוג את ההפיכה כולה). אבל אתה חייב להפסיק את המהלך המטורף והאווילי הזה.
אמש פנו אליי נציגים מטעם קבוצה יוצאת דופן של אנשי ציבור ישראליים, המכונה "בראשית". חברים בה, בין היתר, ראש השב"כ לשעבר יורם כהן, ראש המוסד לשעבר תמיר פרדו, ראש מועצת יש"ע פנחס ולרשטיין, האלוף במיל' גרשון הכהן, היועץ לביטחון לאומי לשעבר יעקב עמידרור, שופט העליון לשעבר אליקים רובינשטיין, הפובליציסטית יעל שבח, חברות הכנסת לשעבר איילת נחמיאס ורבין ורחל עזריה, הרבנים יעקב מידן, יצחק שילת ומשה ליכטנשטיין, החוקרת והמרצה חמוטל גורי, אחת ממובילות גוש אמונים בעבר שרה אליאש, ורבים אחרים.
הם חתמו על קריאה להגעה להסכמה רחבה על כל שינוי משפטי חוקתי. וכך הם כותבים: "כדי למנוע משבר חוקתי שאחריתו מי ישורנה, אנו קוראים למחוקקים מכל חלקי הבית לחתור להסכמות רחבות בכל הקשור לשינויים חוקתיים ואיזונים בין רשויות השלטון. אנו קוראים לתמוך בעיקרון ההכרעה על פי הרוב, תוך שמירת זכויות המיעוט, ובצורך לשמור על סמכויות כל אחת מרשויות השלטון, תוך שמירה קפדנית על האיזונים והכבוד ההדדי ביניהן, ובקריאה לקיומה של מערכת משפט עצמאית המוסמכת להפעיל ביקורת שיפוטית, במקרים ראויים, בגבולות שיוסכמו ויעוגנו בחוקה, תוך איזון ראוי בין העקרונות האלה כולם".
יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר, אמר לי אמש כי "הקריאה של קבוצת 'בראשית' משקפת את הקונצנזוס הישראלי. דרישה מחברי הכנסת ושרי ממשלת ישראל להפנים את צו השעה, למנוע משבר חוקתי, ולחתור מתוך שיקול עיקרי של אחריות לאומית, להסכמות רחבות בכל הקשור לשינויים במערכת המשפט".
בהמשך המסמך, כותבים החותמים כך: "הקיטוב המעמיק פוגע בחוסן הלאומי, בלכידות החברתית, מערער את הביטחון, הכלכלה ואת מעמדה של ישראל בעולם. צו השעה הוא אימוץ מתווה שייתן מענה מידי וראוי לשאלות החוקתיות והערכיות העומדות על הפרק בימים אלו, ויאפשר המשך של דיון מעמיק ומושכל ביסודות חיינו המשותפים במדינת ישראל".
מילים כדורבנות, ואם הייתי החותמים הללו, הייתי מתעקש על משפט נוסף: "לא תהיה, ואסור שתהיה, פשרה על הדמוקרטיה. ומדוע? כי הדמוקרטיה היא האמצעי שבאמצעותו מתאפשרים החיים המשותפים כאן, על המאבקים והפשרות כולם".
