יותר ממיליון ישראלים אותרו החודש כמאומתים לקורונה, מספר החולים קשה בעקבות הידבקות בנגיף מתקרב ל-1,000, וישראלים רבים עדיין לא התחסנו. גל האומיקרון עדיין בשיאו ובבתי החולים העומס מורגש הן בשל הגידול במספר החולים והן בשל המחסור באנשי צוות. שלושה בכירים בבתי החולים מתארים במיוחד עבור ynet את העומס והאתגרים בשיא הגל החמישי.
"באף אחד מהגלים הקודמים לא היה כזה עומס"
ד"ר ביביאנה חזן, מנהלת היחידה למחלות זיהומיות בבית החולים "העמק"
המערכה הזאת לא דומה למערכות הקודמות מבחינת העומסים, אבל יש לנו יותר כלים להתמודד. באף אחד מגלי התחלואה הקודמים המערכת האשפוזית לא הייתה נתונה בעומס חולים כמו זה המאפיין את הגל החמישי. כשמוסיפים לכך את המחסור האמיתי בידיים עובדות בשל בידודים ותחלואה ניכרת גם בקרב אנשי הצוות, האתגר הוא משמעותי.
אם בגלים הקודמים חולי קורונה שהגיעו לאשפוז היו בעיקר חולים שהחמירו בשל הקורונה, היום כשליש ואף יותר מהמבוגרים שאובחנו כמאומתים מגיעים לבית החולים בגלל סיבות רפואיות אחרות, והם זקוקים למענה המיטבי בשל בעייתם הרפואית האחרת.
אצל הילדים התמונה אפילו יותר ברורה. רוב הילדים המאומתים שמאושפזים לא סובלים ממגפת הקורונה, אלא מסיבות אחרות.
אחד הדברים החשובים שהשתנו בגל הזה הוא ההבנה שיש צורך להפריד בין חולי קורונה לחולים עם קורונה, ואכן, משרד הבריאות מאפשר לבתי החולים לאשפז מטופלים חיוביים לקורונה במחלקות שבהן יטפלו בצורה המיטבית בבעיה הרפואית שלשמה הגיעו. כך, חולים עם בעיה כירורגית יהיו באתר המיועד לכך במחלקה הכירורגית, כך בילדים ובתחומים אחרים, תוך בידודם מחולים אחרים.
בגל הזה יש אמנם הרבה יותר חולים, אבל יש לנו יותר כלים להתמודד איתו. האומיקרון מסתמן כווריאנט פחות אלים, האוכלוסייה יותר מחוסנת, ויש לנו תרופות טובות ויעילות למנוע הידרדרות של חולים בסיכון.
הצוותים רכשו ידע וניסיון, שמאפשר להגיע לתוצאות טובות יותר ולראיה, אנחנו אמנם מתמודדים עם הרבה יותר חולים פר יממה, אבל משך האשפוז שלהם התקצר משמעותית, התחלואה שלהם קלה יותר בממוצע, ותחלופת החולים במחלקות גבוהה בהרבה ממה שידענו. מטופלים שבכל זאת נזקקים להנשמה ברובם הגדול אינם מחוסנים.
לכל גל תחלואה יש את המאפיינים הייחודיים שלו, וכדי שלא נמצא את עצמנו מנהלים את המלחמה הקודמת, אלא את המערכה הנוכחית, אנחנו חייבים לשנות את האופן שבו התנהלנו עד עכשיו, גם במערכת האשפוז.
"היכולות שלנו מתוחות עד לקצה"
פרופ' נמרוד מימון, יו"ר החטיבה לרפואה פנימית ומנהל מחלקה פנימית קורונה בבית החולים "סורוקה"
מערכת הבריאות הישראלית עומדת בשנתיים האחרונות בחזית המלחמה בקורונה, כאשר כל גל נראה מעט אחרת. מהצד של הנגיף – הווריאנטים הפכו ליותר אלימים. הגל החמישי אמנם פחות אלים, אך הרבה יותר מדבק. מהצד של האנושות ומערכת הבריאות – ההצטיידות בחיסונים ובתרופות ספציפיות מעלה את היכולת שלנו להתמודד עמו.
הצורך לעמוד באתגר לא רציף, משתנה, מסכן חיים, עם תחושת ניצחון המתחלפת בצורך בגיוס מחודש של הצוות – נראה כמאבק סיזיפי שלא נגמר.
הגל החמישי של נגיף האומיקרון שונה מהגלים הקודמים. שיעורי ההדבקה אמנם גבוהים, אך הווריאנט הנוכחי פוגע יותר בדרכי האוויר העליונות ולכן האלימות נמוכה יותר. שיעורי הכשל הנשימתי נמוכים גם הם בזכות המוגנות שנתן לנו שיעור ההתחסנות הגבוה של האוכלוסייה בישראל.
אבל בשל ההדבקה המהירה והרחבה, וככל שעולים מספר המאומתים בקהילה, כך גם עולים מספר החולים המאובחנים לקורונה בתוך בית החולים. בהתאמה, נרשמת עלייה משמעותית במספר המאושפזים והחולים הקשים, בעיקר בימים האחרונים.
האתגרים העומדים בפנינו כפולים. קודם כל, שיעורי ההדבקה הגבוהים של הצוותים הרפואיים מקטינים את יכולתנו לתת מענה לכמות החולים הגדולה. אתגר נוסף הוא הימצאות חולים מאומתי קורונה בקרב מאושפזים הנדרשים לטיפולים אחרים.
נפגעי טראומה, חולים שעברו אירועים מוחיים או התקפי לב, חולים אונקולוגיים או כאלו הנזקקים לשיקום – נמצאים כחיוביים ומתאשפזים במחלקות הקורונה. זה מחייב אותנו לנהל צוותים רב-מקצועיים שמגיעים לתוך מחלקות הקורונה כדי לעזור בטיפול.
כל זה מתרחש בשיא עונת החורף, שנחשבת לתקופת שיא הפעילות במחלקות הפנימיות שעמוסות כל השנה. זה מותח את היכולות שלנו עד לקצה.
אנחנו נמצאים בסוג של מלחמה רציפה, עם עליות וירידות. פותחים וסוגרים מחלקות קורונה, מסיטים אנשי צוות ממחלקה למחלקה, תוך שמירה על בטיחותם של המטופלים. אנו בטוחים שננצח את הקרב, אך גם יודעים שמערכת הבריאות תזדקק לחיזוק רב כדי להגיע לתנאים שייתנו לאוכלוסיית ישראל את הביטחון הרפואה שהיא כה זקוקה לו גם בימים רגילים.
"נאלצים להעניק טיפול רפואי בתנאים קשים מנשוא"
ד"ר אודי דרוקר, סגן מנהל המחלקה לרפואה דחופה בבית החולים "אסותא" אשדוד
בשבועות האחרונים אנו נמצאים בעיצומה של מגפת הקורונה שבמקביל לזיהומי החורף התאחדה לכדי סופה.
מדי יום אנחנו רואים במחלקה לרפואה דחופה עשרות מטופלים שמציגים בעיות רוטניות כמו התקפי לב, אירועים מוחיים וטראומות, זאת במקביל לתחלואת החורף הגואה.
בשל מחסור בכוח אדם בסיסי במערכת, שהחמיר בעקבות הבידודים של אנשי הצוות הרפואי, אנחנו נאלצים להתמודד בכוח חסר ולהעניק טיפול רפואי בתנאים קשים מנשוא.
אנחנו מוצאים את עצמנו מול מטופלים מבוגרים שמאושפזים בתנאים לא ראויים, ובמקביל סופגים את זעם המשפחות. בין לבין יש גם גילויי תודה לצוות שעובד קשה מסביב לשעון.
אני מקווה ומאמין שגם למגפה הזאת יש סוף ושנזכה לימים יפים יותר. כולי תקווה שנפיק לקחים מהמגפה הנוכחית, מבחינת איוש בתי החולים בצוות ובציוד מתוגבר, למען התושבים שלנו, המשפחות שלנו, למעננו. כל זה כדי שנוכל לעמוד איתן מול סופה כזו או אחרת שתבוא בעתיד.