תיק חמור של אלימות במשפחה הוכרע היום (ראשון) כששופט השלום בבאר שבע רון סולקין הרשיע את אבי כהן, עבריין מדימונה בן 38, בשורת עבירות של תקיפה ואיומים כלפי בת זוגו. התיק חשף מסכת התעללות נפשית שנמשכה שנים, ובמסגרתה הוא שלט בכל היבט בחייה, בודד אותה מסביבתה, השתלט על מקורות ההכנסה שלה, הביא אותה לסגור את כל חשבונותיה ברשתות החברתיות, והציב אותה תחת משטר פיקוח ומעקב שחייב אותה לדווח לו על כל צעד שעשתה ולקבל אישור בכל פעם שיצאה מהבית. גזר הדין יינתן בהמשך.
כהן הכיר את המתלוננת כשזו הייתה חיילת בת 19 והוא היה נשוי לאישה אחרת. לאורך התקופה הוא העביר אותה בין מקומות מגורים כשרוב הזמן היא חיה בתת-תנאים, ללא ציוד בסיסי, ללא די מזון לה ולימים גם לילדיה, וללא תקשורת. בשלבים מסוימים כשלא שילם את חשבון החשמל, היא הייתה נותרת לתקופות ללא אור, ללא מקרר וללא יכולת לחמם או לקרר את הבית. בהכרעת הדין נקבע כי מהראיות עלה שמדובר בקנאה חולנית.
בשלב מסוים הצליחה משפחתה של הצעירה לאתר אותה, לחלצה ולהטיסה לחו"ל. אך כהן יצר עימה קשר והבטיח לה שלא ינקוט עוד אלימות כלפיה – והיא חזרה אליו בניגוד לעמדת בני משפחתה. הוא המשיך להתעלל בה, תקף אותה, ובאחד המקרים היכה אותה בכל חלקי גופה והורה לה ללקק את צמיג המכונית, לדבריו על מנת שהתינוק שנשאה ברחמה ימות מהזיהום. במקרה אחר הוא תקף אותה בכל חלקי גופה וניסה לחנוק אותה באמצעות חגורה של חלוק.
עו"ד ליטל פרץ ניהלה את התיק מטעם התביעה, והשופט סולקין מתח ביקורת קשה על סנגוריו של הנאשם, שהשתלחו במתלוננת במהלך החקירה הנגדית: "בית המשפט הבחין כי לא קל היה למתלוננת במהלך חשיפת האירועים הקשים, בייחוד כאשר נאלצה להתמודד עם חקירה צולבת, לא תמיד עניינת, ופעמים אף תוך השתלחויות פוגעניות, שלא לצורך ובניגוד לכללי הדיון ולהנחיות בית המשפט".
במהלך המשפט ניסו הנאשם ובני משפחתו להשפיל ולבזות את הצעירה, מה שהוביל לא פעם להוצאתם מהאולם. השופט כתב: "היא הפגינה אומץ, ובהביטה אל תמונת ילדיה, שאותה הניחה לנגד עיניה לכל אורך מסירת העדות - עמדה זקופה אל מול כל הנוכחים וצעדה קדימה לחשיפת העוול שחוותה ולפתיחת פרק חדש בחייה ובחיי הילדים, לטובת עתיד טוב יותר".
בהכרעת הדין ציטט השופט סולקין מהשיר "וידוי" של אלכסנדר פן, שלדבריו ניתן למצוא בו השתקפות של מערכת היחסים ההרסנית ושל הלך הרוח של המתלוננת בזמן הקשר עם כהן: "בענינו המר, בעבור אותך זעם / גם למוות אתה קיללתני לא פעם / וכתפי הקרות רעדו משמחה / כי היה לי ברור כמו שתיים ושתיים / שיובילו אותך בגללי בנחושתיים / וגם אז לבבי לא יסוד מעמך... כן היה זה לא טוב, היה רע לתפארת... רק אותה אהבה עניה וסוררת... אם יהיה זה שנית אל יהיה זה אחת / יהיה כך, כך יהיה אות באות".
הוא הוסיף כי "תקוותינו היא כי בעניינה של המתלוננת ייכתב סיום אחר לשיר, כך שאם יהיה זה שנית - דווקא יהיה זה אחרת, וכי המתלוננת וילדיה יזכו להזדמנות נוספת ולחיות את חייהם. כדברי המשוררת לאה גולדברג בשירה את תלכי בשדה: כאחד הדשאים, כאחד האדם".
