לי מנחם, בת זוגו של אור אשכר שנפצע בפיגוע ברחוב דיזנגוף ונפטר היום בבית החולים איכילוב בתל אביב, ספדה לו אחר הצהריים (יום שני) באינסטגרם. "נכנסת לחיים שלי כשאיבדתי תקווה באהבה, כשאמון בזוגיות היה נשמע לי כמו פנטזיה רחוקה", אמרה. "הראית לי שאני יודעת לאהוב עד שהעצמות כואבות. שיש דבר כזה אהבת אמת שהכול מסתדר בדיוק כמו פאזל. אמרת לי שכל פעם שאני כותבת לך שאני אוהבת אותך זה מרגש אותך, אז אני צורחת את זה לעולם שתשמע את זה איפה שלא תהיה".
"תודה על הזכות להיות איתך", הוסיפה. "אני מתנחמת בזה שאני יודעת איזה אושר חווינו בחודשים האחרונים. הלכת מפה עם לב שיודע אהבת אמת. אני מבטיחה לחיות כמו שאתה היית רוצה שאחיה באורך ולא בצילך. תשמור על גאיה ועליי אהובי, ותבוא לי בחלומות בלילה בבקשה - אני צריכה". לי היא בלוגרית, שבבוקר הפיגוע פרסמה באינסטגרם סטורי שבו הציגה חבילת שוקולדים שקיבלה מאור בזמן חופשת סקי שבה שהתה.
מיכאל אוסדון שנפצע לצד אור סופד לו
לזירת הפיגוע הגיעו היום עשרות אנשים שהדליקו נרות לזכר אשכר. ריאותיו ייתרמו למטופל בשנות החמישים לחייו בבית החולים שיבא. המטופל, שסובל מפיברוזיס ריאתי, המתין יותר שנה להשתלה. ד"ר לירן לוי, מנהל שירות השתלות ריאה במרכז הרפואי שיבא, מסר כי "אני רוצה לפנות למשפחתו של אור אשכר ולהודות להם על בחירתם האצילית לתרום את איבריו. אנו בשיבא נערכים הלילה להשתלת ריאות בזכות תרומתם הנדיבה".
מיכאל אוסדון שנפצע לצידו של אור בפיגוע, הודה לכולם על התפילות ב-11 הימים שעברו מאז הפיגוע, ועל האמונה שאשכר יתעורר בסופו של דבר. "אנחנו מסיימים את האירוע בצורה טראגית אבל יוצאים ממנו מאוד מחוזקים", אמר. "אור בחר בחיים והיה רוצה שנמשיך לחיות. הוא טייל בכל נקודה בעולם ותמיד שם לעצמו יעדים לא הגיוניים. לפני ארבע שנים החליט שהוא רוצה להתחרות באיירון מן ולקח את האתגר המטורף הזה על עצמו, התחרה שלוש פעמים. כשאבא שלו שדחף אותו לזה נפטר, הוא החליט לא לנוח עד שיתקבל לאליפות העולם - ובתחרות הבאה שלו הוא עמד בקריטריון העולמי. זה היה תהליך סיזיפי מאוד של שני אימונים ביום ותזונה הכי קפדנית שיש, והוא התמסר לזה ברמה הכי גבוהה".
"זה רק חלק קטן מהאופי שלו ומכל הדברים שהוא ייצג", הוסיף אוסדון. "נחישות, צניעות, ענווה ואמונה במטרה. ב-11 הימים האלה אור נתן לכולם פה הבנה שאנחנו רוצים לבחור בחיים ולהמשיך את דרכו, שהייתה דרך של נתינה ואהבה. יש כמות בלתי נתפסת של אנשים שהוא היה מרכז כובד מאוד רציני עבורם, שייצר עבורם חיוביות ואנרגיה. נמשיך את הרוח שלו ונעשה הכול כדי להנציח אותו, כדי להישאר קרובים אחד לשני, כי זה מה שהוא היה רוצה - אפילו ברגעיו האחרונים".
נמרוד כהן, חברו הטוב של אור, ספד לו: "אור שלנו. כל מי שנחשף אליו התאהב בו מהרגע הראשון. הוא היה החבר הכי טוב של כל אחד של הסובבים שלו. הוא שם את הסביבה שלו לפניו, לא משנה איפה הוא בעולם, באיזה שעה ובאיזה יום. כואב הלב שטובי בנינו כבר לא איתנו. הוא נלחם עד הרגע האחרון כמו שרק מתאים לו וליעדים הבלתי אפשריים שהציב לעצמו כל פעם, וכל פעם הצליח להשיג. אנחנו אוהבים את המשפחה ואת לי בת הזוג, זה מאוד כואב ובאמת אין מילים לתאר את הקושי שהוא לא איתנו. הוא באמת נלחם והתמודד עד עכשיו, אנחנו אוהבים אותו. אין אנשים כאלה בעולם. הדברים שהוא הספיק, אנשים לא יוכלו להספיק לעולם. כואב לנו עדיין ואנחנו רוצים שרק יזכרו כמה הוא אדם מדהים וטוב, ולכבד את המשפחה וכל הסובבים. אני מקווה שעכשיו הוא במקום יותר טוב, עם אבא. יהיה זכרו ברוך".
אשכר (32) נפטר היום כשבוע וחצי לאחר שנפצע אנושות באותו פיגוע. מלבדו נפצעו בפיגוע גם חבריו רותם מנסנו ומיכאל אוסדון. מאיכילוב נמסר כי משפחתו של אור תרמה את איבריו להצלת חיים. נאטאלי אשכר, אימו של אור, אמרה לאחר ההודעה על מותו: "כבה לנו היום אור נדיר באיכותו, שהרעיף רק טוב, אהבה ונתינה על כל מי שנקרה בדרכו. תודות בשמנו לכל הצוות בבית החולים איכילוב, שעשה במשך ימים כלילות כל שביכולתו במקצועיות, מסירות ורגישות. לעשרות החברים המדהימים שעטפו אותנו יום ולילה, חיבקו ובכו יחד איתנו במהלך כל השבוע שייחקק בליבנו לעולמים. לכל עם ישראל שהיה איתנו, חיזק, תמך והתפלל - כל אחד בדרכו ועל פי אמונתו".
פרופ׳ רוני גמזו, מנהל המרכז הרפואי איכילוב, אמר כי "אור הגיע אלינו לאחר החייאה ממושכת בשטח שהמשיכה בבית החולים, ומיד הורד לחדר ניתוח. שם, נגד כל הסיכויים, הצליחו הרופאים לייצב את מצבו. לצערנו, עוצמת הפגיעות הייתה קטלנית ולאחר מאבק הירואי של ימים ארוכים, בהם ראינו מלחמה של איש ברזל על חייו, נאלצנו היום לקבוע את מותו".
פרופ' גמזו ביקש להודות "למשפחתו האצילית של אור על בקשתה לתרום את איבריו ולהציל חיים". הוא הוסיף: "לצערנו, תחת נסיבות טרגיות, זכינו כולנו באיכילוב להיחשף למשפחה מדהימה וערכית ואנו מודים להם ששיתפו אותנו בחייו של בנם ומקווים שהצלחנו לעמוד לצדם בשעה קשה זו. כשבחוץ הרוחות סוערות, נדהמנו לראות כאן במסדרון קומה 3 ליד מחלקת טיפול נמרץ כללי את הכמויות יוצאות הדופן של אלפי ישראלים, שבאו לתמוך, לחזק ולהתפלל עם המשפחה. צר לנו לבשר לעם ישראל כי לאחר 12 יום, אור הלך לעולמו".
פרופ' גמזו: "ראינו מלחמה של איש ברזל על חייו"
(צילום: המרכז הרפואי איכילוב)
באיכילוב אמרו כי בשעות הקרובות יחל מבצע השתלות של איבריו של אור אשכר להצלת חיים בהובלת המרכז הלאומי להשתלות. הלווייתו תתקיים בחיק המשפחה והחברים.
אור נולד ב-15 באוגוסט 1990 בירושלים, וכשהיה בן שנה עברה משפחתו ליישוב צור הדסה. הוא למד בבית הספר היסודי עין הרים ולאחר מכן בחטיבת הביניים בחוות הנוער הציוני, שם למד בכיתת ספורטאים מצטיינים בשחייה תחרותית. בתיכון הוא למד ליד האוניברסיטה בירושלים, ובצבא שירת בפלח"ן גבעתי. עם שחרורו עבר אור לגור בתל אביב והשלים תואר ראשון ושני במנהל עסקים.
בשנים האחרונות עבד במספר חברות הייטק. אור אהב לטייל בעולם והתחרה במרתונים ותחרויות איש ברזל רבות - כולל באליפות העולם האחרונה שהתקיימה בהוואי. בחודש אוקטובר האחרון אשכר השתתף בתחרות אליפות העולם ב"איש הברזל", וכתב: "זו חוויה של פעם בחיים. אני בספורט הזה ארבע שנים וחצי, והוא מוכיח לי כל פעם מחדש כמה שאין גבול לחלומות ושאין מטרה שהיא לא אפשרית".
חברו של רותם מנסנו, שנפצע גם כן בפיגוע ומאושפז באיכילוב, אמר בשיחה עם ynet: "איך מספרים לו שחבר שלו כבר לא איתנו? הוא מתחיל לדבר ולאט-לאט מורידים לו צינורות. ירדה לו הנפיחות ובסך הכול הוא נראה ממש טוב לעומת מה שהיה. הוא חזר לדבר, ער יותר, מבין, ויצא מכלל סכנה. צפוי לו שיקום מאוד ארוך".
ב-9 במרץ הגיע המחבל מועתז חוואג'ה מהכפר הפלסטיני נעלין לרחוב דיזנגוף בתל אביב אחרי השעה 20:30 בערב, ופתח באש לעבר המבלים סמוך למסעדה. מנסנו, אשכר ואוסדון, שהיו בדרכם לחתונה, נפגעו. המפגע חוסל על-ידי מתנדב במשטרה, לוחם ביחידת הגדעונים של המשטרה ולוחם ומפקד צוות ביחידת מגלן. המחבל ריצה פעמיים מאסר בכלא הישראלי בגין החזקת נשק ואמל"ח ומעורבות באירוע ירי.
