4 צפייה בגלריה
"כאן קיבלתי את החיים שלי במתנה". לוי ואוירינג במקום שבו התרחש הפיגוע
(צילום: אלכס קולומויסקי)
עמוד התאורה השרוף עומד עדיין בפינת הרחובות בית ישראל וחיים עוזר בירושלים, ועשרות סיכות של מודעות שהוצמדו אליו במהלך השנים עדיין בולטות ממנו. על מודעה אחת שתלויה על העמוד כתוב משפט שמקבל משמעות מצמררת עבור כל מי שמכיר את המקום: "כאן לא הורסים משפחות". המודעה מתייחסת לשימוש באינטרנט בקרב האוכלוסייה החרדית, אבל לפני 20 שנה, בדיוק באותו מקום נרצחו עשרה בני אדם, בהם ילדים ותינוקות.
זה קרה בצאת השבת, בתחילת מרץ 2002, בגל הפיגועים שהבעיר את ירושלים ואת ישראל כולה. מחבל בלבוש חרדי המתין ביציאה מישיבת "מחנה ישראל" בשכונת בית ישראל עם תום תפילת ערבית, כשהרחובות היו הומי אדם. הוא פוצץ את עצמו בסמוך לקבוצת נשים שעמדו עם עגלות תינוקות והמתינו לבעליהן שייצאו מהתפילה.
שמעון לוי היה אז תינוק כבן חצי שנה. הוא נמצא מוטל על המדרכה ליד עמוד התאורה, בסמוך לרכב בוער. מי שהגיע אליו ראשון הוא בנציון אוירינג (58), כיום אחראי מרחב ירושלים של זק"א ואז מתנדב בארגון ובמד"א, ששמע את הפיצוץ הגדול וראה ממרפסת ביתו את האש האדירה.
"הגעתי הביתה אחרי ערבית, הילדים שלי ישבו במרפסת ויצאתי אליהם", שחזר אוירינג בזירת האירוע. "פתאום שמעתי פיצוץ עז. אחד הילדים שלי אמר לי ביידיש: 'טאטע פיגוע'. ישר ירדתי לרחוב והגעתי לפה. ראיתי אש גדולה, אנשים שוכבים מכל הצדדים, מלא צעקות. פתאום הבחנתי בתוך הלהבות בתינוק זז".
כוחות הכיבוי הזהירו את אוירינג לא להיכנס לזירה מחשש לפיצוצים נוספים, אבל הוא התעלם מהאזהרות וידע שעליו להציל את התינוק. "הספקתי לשים רק כפפה אחת ונכנסתי, למרות שאמרו לי לא לעשות את זה. תפסתי את התינוק, הוצאתי אותו החוצה וחצי דקה אחרי זה היה פיצוץ נוסף. לקחתי את התינוק, שדימם מהרגל וסבל מקוצר נשימה, על הידיים לאמבולנס".
שנה לאחר הפיגוע אוירינג טיפל בפצועים מתאונת דרכים בעיר, כשניגש אליו אדם ושאל אותו האם הוא בנצי אוירינג. כשהשיב בחיוב, אותו אדם הזדהה כאביו של התינוק וחיבק את אוירינג בחוזקה. הוא שלף מכיסו את העמוד הראשון של "ידיעות אחרונות", שבו הופיעה תמונתו של אוירינג ובידיו שמעון התינוק, הראה לו את התמונה והודה לו על כך שהציל את חייו של בנו. מאז הם בני משפחה לכל דבר, ואפילו מוזמנים לשמחות האחד של השני.
"זה אבא שני שלי. פשוט ככה", אמר שמעון לוי, היום בן 20. "מהרגע שגילינו מי הציל אותי, כשאבא שלי פגש את בנצי והם התחבקו, הפכנו להיות משפחה. אתה הולך בעולם בידיעה שיש מישהו שהציל אותך ואתה חייב לו את חייך. המחשבה הזאת מהדהדת לי כל יום בראש. כשאני עובר כאן אני אומר 'ברוך שעשה לי נס במקום הזה'. כאן קיבלתי את החיים שלי במתנה ומאז אני חי את חיי הנס האלה. 20 שנה אחרי הפיגוע אני יכול להגיד שהחיים שלי זה דבר שהוא לא מובן מאליו. את הקשר המיוחד שיש לי עם בנצי אי אפשר להסביר במילים. אני לא יודע איך אפשר להודות לבן אדם שהציל לי את החיים".
