במרחק של פחות מ-100 מטר מהכוח הקדמי של צה"ל, בלב רצועת עזה, נחשפת תמונה שונה כל כך מהתוהו ובוהו של המלחמה. על כביש סלאח א-דין, המחבר את צפון הרצועה עם דרומה, נראים לפתע העזתים שנעים על הציר ההומניטרי, נתיב שהפך לקו החיים של מאות אלפי אנשים.
"אם יש ילד או ילדה שמבינים עברית שיבוא אלינו עכשיו בריצה. לא לפחד. לא לפחד", קוראים לוחמים. הקריאות הללו נועדו להגיע לאוזני אחד או יותר מ-38 הילדים החטופים. בכל פעם שהן נשמעו, התפתחה תקווה מחודשת. אבל ללא תוצאות.
המסע דרך הציר ההומניטרי הוא כמו מסע בתמונת עולם אחרת. יד אחת מניפה תעודת זהות, יד שנייה מחזיקה ילד קטן או צרור חפצים בשקיות. נשים וגברים, ילדים ומבוגרים, כולם נעים בשקט. לדבר איתם אי אפשר, אבל מבט קצר מספיק כדי לראות את התסכול של הילדים, התשישות של הנשים, והמציאות הקשה שממנה הגיעו.
הכתבה המלאה - בשעה 20:00
פורסם לראשונה: 18:59, 20.11.23
