13 ביוני 2021 היה יום היסטורי בתולדות מדינת ישראל. אחרי 4,457 ימים ברציפות, בנימין נתניהו נאלץ לפנות את מקומו כראש הממשלה לנפתלי בנט. אבל כבר באותו יום, עם אישורה בכנסת של ממשלת בנט-לפיד, אפשר היה להבין שהיא חיה על זמן שאול. היום (שני) תם זמנה. אז מה היו התחנות בדרך להכרזה של בנט על בחירות ועל יאיר לפיד כראש ממשלת המעבר? הנה הסקירה.
3 ביוני 2021: עלה בידיהם
בחודש מאי, אז התנהל מבצע "שומר החומות", נראה היה שישראל בדרך למערכת בחירות חמישית תוך מעט יותר משנתיים. אבל בניגוד לציפיות - וגם בניגוד להבטחת הבחירות שלו – יו"ר ימינה בנט הצטרף לקואליציה ביחד עם יו"ר יש עתיד לפיד ושש סיעות אחרות, בהן לראשונה מפלגה ערבית, רע"מ. זה קרה לאחר שניסיונות נתניהו להקים ממשלה עלו בתוהו, לאחר שיו"ר הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ' מנע הקמת ממשלת ימין עם רע"מ ומנסור עבאס.
לפיד הודיע באותו יום לנשיא המדינה דאז ראובן (רובי) ריבלין "עלה בידי", אבל כבר אז היה ברור שפשוט זה לא יהיה. עמיחי שיקלי מימינה הודיע עוד לפני כן שהוא מתנגד לממשלה שכזו, חברו למפלגה ניר אורבך התנדנד, ועד הרגע האחרון לא היה בטוח שיושג רוב בכנסת.
13 ביוני: יש ממשלה
עידן נתניהו כראש ממשלה הגיע לסיומו על חודו של קול. 60 ח"כים תמכו בממשלה החדשה, הממשלה ה-36, מול 59 שהתנגדו. הקואליציה, שמנתה בתחילתה 61 חברי כנסת, איבדה באותו ערב קול אחד כאשר סעיד אלחרומי מרע"מ נמנע, כמחאה על הרס בתים בנגב. חודשיים לאחר מכן אלחרומי הלך לעולמו.
הערב, במסיבת העיתונאים המיוחדת שערך, הודיע בנט כי יעביר חפיפה מסודרת ויסודית ללפיד. לעומת זאת, לפגישת החפיפה שלו - שהתקיימה יום לאחר ההצבעה בכנסת - נתניהו הקציב 30 דקות בלבד, ואף לא התקיים טקס חילופים כפי שערך אהוד אולמרט לנתניהו ב-2009.
6 ביולי: מורד, סופית
בהצבעה על הקמת הממשלה הצביע ח"כ עמיחי שיקלי נגד, אבל בראשית דרכה של הקואליציה האמינו שם כי בחלק מההצבעות יצביע שיקלי איתם. המציאות טפחה על פניהם. בהצבעה על חוק האזרחות לקואליציה לא היה רוב כי שניים מחברי רע"מ – ובהם מאזן גנאים - התנגדו. לחברי ימינה אמר שיקלי כי יתמוך בהוראת השעה - שנועדה למנוע איחוד פלסטינים עם בני משפחה בישראל - אך לבסוף הפנה את גבו.
"ברור שלא ניתן להסתמך עליו עכשיו", אמרו בימינה לאחר אותה הצבעה, ובמאות הצבעות אחרות שיקלי הצביע נגד עמדת הקואליציה. ב-25 באפריל הכריזה ועדת הכנסת על שיקלי כ"פורש" מימינה, לבקשתו של בנט ובניסיון למנוע עריקות נוספות. זה לא עזר לממשלה לשרוד בסופו של דבר.
6 באפריל 2022: איבדו את הרוב
ממשלת ה-61 הפכה לממשלת 60, ולמעשה איבדה את הרוב, בעקבות הודעה של מי שעד אותו יום עמדה בראש הקואליציה. יו"ר הקואליציה עידית סילמן, חברת סיעתו של בנט, החליטה לפרוש מהקואליציה, ומאותו רגע החלה הספירה לאחור לסיום דרכה של הממשלה, שהגיע הערב.
סילמן לא הודיעה מראש לאף גורם בקואליציה על החלטתה, שאירעה לאחר התנצחות עם שר הבריאות ניצן הורוביץ על סוגיית הכנסת חמץ לבתי החולים. "צריך להודות על האמת, ניסינו", כתבה לבנט במכתב הפרישה שלה. "הגיעה העת לחשב מסלול מחדש, לנסות ולהקים ממשלה לאומית, יהודית, ציונית". ממשלה חלופית לא קמה, וכנראה שגם לא תקום.
19 במאי: פורשת-חוזרת-מורדת
גם הצד השמאלי של הקואליציה לא עשה חיים קלים לראשיה. לפני חודש הדהימה ג'ידא רינאווי זועבי ממרצ את הקואליציה הרעועה ועל רקע מהומות בהר הבית הודיעה על הפסקת חברותה בקואליציה, שמספר החברים בה ירד זמנית בעקבות זאת ל-59. זה קרה שלושה חודשים לאחר שרינאווי זועבי הפילה את חוק הגיוס.
במכתב לבנט ולפיד כתבה הח"כית כי "ראשי הקואליציה העדיפו לנקוט בעמדות ניציות, נוקשות וימניות בסוגיות יסוד חשובות מאין כמותן לכלל החברה הערבית: אל-אקצא והר הבית, שייח ג'ראח, מפעל ההתנחלויות והכיבוש, הרס הבית והפקעת הקרקעות ביישובים הערביים בנגב, וכמובן חוק האזרחות". שלושה ימים אחר כך היא חזרה לקואליציה, אבל בהצבעות מרכזיות שהתקיימו לאחר מכן היא שוב מרדה.
7 ביוני: "הניסוי איתכם נכשל"
ההצבעה שהייתה אולי הקש ששבר את גב הגמל הייתה זו שהתקיימה על הארכת תקנות יו"ש. הקואליציה החליטה לקדם אותה ללא רוב מוצק, והאופוזיציה הצביעה נגד. בנט, שהתבשר מהיועצת המשפטית לממשלה כי צפוי בעקבות זאת כאוס, העלה זאת כאחד מנימוקיו להליכה לבחירות. כעת התקנות יוארכו אוטומטית.
58 ח"כים הצביעו נגד הארכת התקנות, בהם גנאים, רינאווי זועבי ושיקלי, ו-52 תמכו. חברי הקואליציה התנפלו על גנאים בצעקות לאחר הצבעתו, ואורבך קרא לעבר חברי רע"מ: "אתם לא רוצים להיות שותפים, הניסוי איתכם נכשל". מאותה עת הופעל לחץ כבד על גנאים ועל רינאווי זועבי כדי שאלו יתפטרו מהכנסת, אך הם לא שעו לאותן קריאות.
13 ביוני: לקחת פסק זמן, ולא לחזור
לפני שבוע בדיוק הודיע ניר אורבך מימינה, האחרון שהצטרף לקואליציה וזה שעליו הופעלו הלחצים הכבדים ביותר מימין במהלך השנה האחרונה, כי אינו רואה את עצמו יותר כחבר בקואליציה. עם זאת, בהודעה שציין הדגיש כי "זהו מצב הדברים כפי שהוא כיום". אורבך נתן בכך פתח להמשך קיומה של הממשלה, אך דרש לשם כך את הארכת תקנות יו"ש, שתוקפן היה אמור לפוג בעוד שבוע.
"לפני כשנה, חבריי ואני האמנו שאפשר וצריך להוציא את ישראל מהסחרור, והקמנו קואליציה על בסיס קווי יסוד מאוד ברורים. לצערי הקואליציה כיום – איננה ממלאת את ייעודה", כתב אורבך. הוא התחייב לספק לקואליציה שבוע או יותר, אבל אחרי שבוע בנט החליט לא לחכות לאורבך, ולשים סוף לממשלת השינוי.
אורבך, כנראה, יצא קירח מכאן ומכאן. בנט? הוא ישמש כראש הממשלה החליפי וכמחזיק תיק איראן, אבל עדיין לא ברור לאן מועדות פניו בהמשך. והבחירות? הדבר הכי בטוח בפוליטיקה הישראלית יתקיים בעוד מעט יותר משלושה חודשים, בפעם החמישית בתוך פחות משלוש שנים וחצי.