נתונים מעודדים לכאורה שהתפרסמו לאחרונה מטעם משרד החינוך והמועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) מצביעים על היקף הערבים אזרחי ישראל שמצליחים להשתלב במוסדות אקדמיים בארץ בשנים האחרונות. המל"ג ציינה שמספר הסטודנטים הערבים הלומדים במוסדות אקדמיים בישראל השנה כמעט זהה לשיעורם באוכלוסייה (כ-17%). הנתונים שפורסמו משקפים מגמת עלייה בתהליכי ההשתלבות באקדמיה כצעד ראשון לקראת השתלבות בחברה ובכלכלה הישראלית.
יחד עם זאת, המל"ג לא מציינת כי בשנתונים הרלוונטיים לצעירים, יחסם של הערבים בפועל גבוה יותר מזה של היהודים, ושרבים מהם פשוט לומדים מחוץ לגבולות המדינה. אלפי סטודנטים ערבים ישראלים בוחרים בשנים האחרונות ללמוד דווקא ברשות הפלסטינית, בין השאר באוניברסיטה האמריקנית של ג'נין, "אל-נג'אח" בשכם, "ביר זית" ברמאללה, "אלקודס" בעיירה אבו דיס, אוניברסיטת בית לחם ושתי אוניברסיטאות בחברון ("האסלאמית" וה"פוליטכניק").
מספרם של הצעירים הערבים הישראלים הלומדים באוניברסיטאות פלסטיניות ובירדן נאמד השנה בין 9,000 ל-15 אלף - כרבע מכלל אזרחי ישראל הערבים הלומדים באקדמיה. באוניברסיטת ג'נין לבדה לומדים יותר מ-6,000 ישראלים – יותר ממספר הסטודנטים הערבים באוניברסיטת חיפה – שהיא המוסד האקדמי עם מספר הסטודנטים הערבים הגבוה ביותר במדינה.
המל"ג נרדמה בשמירה נוכח המגמה, ובפועל אף מעודדת אותה. כיצד? על ידי כך שהיא מעניקה הכרה למרבית המסלולים הנלמדים באוניברסיטאות הפלסטיניות, שחלקם אינם נגישים בישראל, בעיקר בתחום הרפואה והפרה-רפואה. בנוסף מעניקות האוניברסיטאות הפלסטיניות "הקלות" לסטודנטים הערבים-ישראלים, דוגמת פטור מהמבחן הפסיכומטרי, לימודים מרוכזים בסופי שבוע, לימודים בשפה הערבית או האנגלית ועוד. סיבה נוספת היא השאיפה של משפחות מוסלמיות לשלוח את בנותיהן ללימודים בסביבה שמרנית יותר וסמוכה יותר גיאוגרפית למקום מגוריהן.
אף לא אחת מתוך 31 המכללות האקדמיות המוכרות ו-11 האוניברסיטאות בישראל פועלת בעיר ערבית. הקמת מוסד ראשון כזה יכולה להיות צעד ראשון ומחויב המציאות
באופן פרדוקסלי, דווקא רצונם של הצעירים הערבים להשתלב בחברה ובמשק הישראלי מובילה אותם לבחור ללמוד ברשות, כחלק מהמאמץ לרכוש השכלה אקדמית הנתפסת כצעד מפתח למטרה זאת. אולם העלייה הדרמטית בנתונים בעשור האחרון גורמת לנזק כפול: ראשית היא דווקא תקשה עליהם להשתלב בישראל – בגלל הפגיעה בכישורי השפה העברית ובסוציאליזציה שלהם בחברה, ושנית היא עלולה להאיץ תהליכים של דה-ישראליזציה תוך אימוץ נרטיב ההתנגדות והגברת האיבה למדינה.
ההנהגה הפלסטינית מבינה את מה שהמל"ג עדיין לא תופסת: לתקופת הלימודים באקדמיה ישנה השפעה מרחיקת לכת על עתיד הסטודנטים, השקפת עולמם וסיכויי השתלבותם בחברה. לכן גורמים ברשות משקיעים מאמצים וכסף רב בעידוד הנהירה למוסדות האקדמיים שלה.
אבי שלוהמל"ג צריכה להתעורר מהתרדמת שבה היא מצויה, לגבש מדיניות קונקרטית וליצר חלופות אטרקטיביות במוסדות אקדמיים במדינת ישראל. לאור העובדה שאף לא אחת מתוך 31 המכללות האקדמיות המוכרות ו-11 האוניברסיטאות בישראל פועלת בעיר ערבית, נראה שהקמת מוסד ראשון כזה יכולה להיות צעד ראשון ומחויב המציאות.
בהקשר זה צריך לציין את מכללת "באקה" שפתחה את שעריה השנה בבקה אל-גרבייה (שבה למד הח"מ) בניסיון למלא את החלל האקדמי בחברה הערבית. באתר המל"ג מצוין שהיא "אינה מוסד להשכלה גבוהה ואין לה היתר, הכרה או רישיון מטעם המועצה להשכלה גבוהה". אלא שדווקא המודל הזה יכול לשמש ספינת דגל בכל הנוגע במהלכים הנדרשים להחזרת הסטודנטים הערבים למוסדות האקדמיים בישראל.
- אבי שלו, קצין מודיעין במילואים, הוא מחבר הספר "יומן אלקאסמי" המתעד את חוויית הלימוד שלו במכללה ערבית אסלאמית בבאקה אל-גרבייה, ועוסק בין השאר במשבר השפתי בחברה הערבית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
פורסם לראשונה: 08:07, 17.04.22
