חברי קיבוץ כפר עזה קיבלו בהתרגשות את הבשורה על חזרתם מהשבי של חלק מהחטופים שנלקחו באכזריות מבתיהם בקיבוץ ב-7 באוקטובר. בני משפחת גולדשטיין-אלמוג - האם חן וילדיה אגם, טל וגל - נמנים בין המשוחררים הערב (ראשון), אחרי 51 ימים בשבי. רון פיחוביץ בן ה-11, חברו הטוב של גל גולדשטיין-אלמוג בן גילו, אמר בעקבות החדשות: "אני ממש מתרגש! שמעתי שהוא בידי צה"ל. אני ממש מחכה לראות אותו בימים הקרובים. אני חושב שאגיד לו משהו, ואני אתן לו חיבוק גדול. אגיד לו שהוא פספס את העונה הכי טובה שהייתה בפורטנייט, אבל אם הוא ישיג אקסבוקס עד ה-2 בדצמבר יהיה בסדר".
"אני יודע את זה מהבוקר, המורה החדשה שלנו הוציאה אותי מהשיעור וסיפרה לי שהוא ישוחרר", הוא סיפר. "לא עיכלתי בהתחלה, רק אחרי שכולם התחילו לדבר על זה הבנתי שזה קורה. אנחנו לא יודעים מתי נוכל לעשות לו משהו, החברים, אבל אנחנו נעשה ונחזור לשחק ביחד".
הכותרת
איך מטפלים בחטופים ששוחררו?
29:04
רוני עשור, חברתה הטובה של אגם גולדשטיין-אלמוג בת ה-17 ששוחררה, אמרה: "כולנו חיכינו שישחררו כבר גם אנשים מהקהילה שלנו. אגם חברתי הטובה נחטפה, ואני דומעת ומודה לאלוהים שהתפילות שלי נענו והיא חזרה. כל ערב התפללתי שאגם חברתי הטובה תשוב. אני רוצה כבר לחבק אותה, לדבר איתה, ומקווה שלא פגעו בה. התגעגעתי כל כך לחברה הטובה שלי".
גיורא אלמוג, אביה של חן וסבא של אגם, טל וגל, אמר הערב: "כמו שאמר שייקה אופיר ז"ל – 'עין אחת צוכה ועין אחת בוחקת'. ככה אני מרגיש. יש מתח גדול, מורט עצבים. יש גם הרבה אושר. אנחנו מחכים להם בבית החולים. ראינו אותם אבל עוד לא במציאות, ויש הקלה. מדווחים לנו כל רגע איפה הם. אנחנו מתרגשים ומחכים".
2 צפייה בגלריה
החטופות והחטופים באמבולנסים של הצלב האדום בדרך לישראל
(צילום: רויטרס / Ibraheem Abu Mustafa)
איתן גליקמן בריאיון עם זהר שפק מכפר עזה במלון המפונים בשפיים
(צילום: גיל נחושתן)
גיל יעקובי, חבר קיבוץ כפר עזה ומנהל מטה החטופים, אמר: "כולנו נרגשים לקבל את החברים שלנו, אבל לא ננוח ולא נפסיק ללחוץ, כולל מחאה גדולה שנעשה כבר בחמישי הקרוב, כדי שעוד אנשים שלנו מכפר עזה שעדיין חטופים ישובו אלינו בהקדם. לראות אותם כאן איתנו זו שמחה מהולה בעצב, יש אנשים שנרצחו ויש כאלה שעדיין בשבי. אנחנו לא ננוח עד שכולם ישובו".
זהר שפק, חבר הקיבוץ, אמר בשיחה עם ynet: "אנחנו בוכים ומתרגשים, אבל יש אנשים שחיים עדיין תחת הידיים - אני אשתדל לא להיות בוטה מדי - של האשפה הגנטית שם מעבר לגדר. הם נמצאים בידיים שלהם, ואנחנו רוצים אותם בידיים שלנו. על זה ניאבק, ונמשיך לשמוח על כל מי שישוחרר. זה ערבוב בלתי אפשרי, אבל הוא קיים, זו לא קלישאה. אנחנו שמחים עם כל מי שהגיע והצלנו אותו, אבל יש עוד חטופים שעדיין שם, וזה כואב".
