כשמדברים על תקופת המפכ”ל רוני אלשיך ועל כלים מתקדמים עם פוטנציאל גדול של חדירה לפרטיות, השם הראשון שעולה הוא פגסוס, תוכנת הרוגלה מבית NSO. אלא שבמהלך כהונתו של אלשיך גבר השימוש גם במערכת אחרת, פחות מדוברת, כזו שכבר מעידה על דפוס פעולה בתקופתו כשוטר מספר אחת – מערכת ‘עין הנץ’. המערכת מתבססת על מצלמות חכמות שפרוסות ברחבי הארץ ומסוגלות לזהות לוחיות רישוי של רכבים, וכוללת גם מאגר נתונים שנשמר לאורך זמן. בכך, היא משמשת בפועל ככלי למעקב אחרי מיקומם של אזרחים. המערכת הוכנסה למשטרה כפיילוט במרחב השרון בלבד ב־2013, אך התפשטה במהרה ליתר חלקי הארץ וצברה תאוצה בעידן אלשיך. ב־2017, למשל, הוצבו מצלמות בכל הכניסות והיציאות מירושלים, כך שכל רכב שמגיע לבירה נרשם. גם בתוך העיר נפרסו עשרות מצלמות. “לא יהיה אזרח בעיר שלא יתועד”, הבטיח אז קצין משטרה בכיר.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
בשנים האחרונות פועלת המשטרה על מנת להרחיב את פריסת מצלמות עין הנץ, בעיקר בערים הגדולות. המצלמות הללו מוצבות בדרך כלל בכניסות לערים באישור הרשויות המקומיות, אך לרשויות המקומיות אין גישה למידע שנאגר בהן, אלא למשטרה בלבד. גורם בכיר בעירייה באחת הערים בגוש דן, מספר שבמשטרה פנו כמה פעמים לעירייה, בבקשה להתקין מצלמות כאלה בכניסות לעירו. “אחת לחצי שנה מדברים איתנו מהמשטרה, כולל דרגים בכירים מאוד, שמאוד מבקשים לקדם את הנושא במהירות, כי מאוד קשה להם לפענח אירועים פליליים בהיעדר המערכת הזו”, הוא אומר. אגב, במקרה של איש הנדל”ן אלדד פרי שנרצח ברחובות, טכנולוגיית עין הנץ ככל הנראה לא סייעה למשטרה. הסיבה הייתה פשוטה: לוחית הרישוי של האופנוע ששימש את הרוצח, כוסתה במסקינגטייפ.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
במשטרה טענו בעבר שמאגר המידע הרגיש והענק הזה נועד “למניעת או חקירת פשעים”. הבעיה היא שעד היום, המערכת הזו הופעלה בידי המשטרה ללא שהוסדרה בחוק, ועד לאחרונה אפילו מבלי שגובש נוהל פנימי שיסדיר את עבודתה. באגודה לזכויות האזרח פנו לבג”ץ בדרישה שהשימוש במערכת ייפסק, בין היתר לאחר שגילו במקרה, כתוצאה מדיונים בבית משפט שבהם עלו להעיד שוטרים, כי הגישה למערכת נעשית ללא כל צורך בצו שיפוטי. “הגישה למידע במערכת ‘עין הנץ’ נעשית ללא הגבלה או בקרה, כך שלמעשה לכל שוטר או חוקר, שמעורבים בתיקי חקירה, יש גישה למידע בדבר תנועתם היומיומית של מאות אלפי אזרחים במדינת ישראל”, נכתב בעתירה. “בניגוד לאיכון סלולרי המחייב ככלל צו של בית משפט ופניה לחברת הסלולר, במערכת ‘עין הנץ’ המשטרה מחזיקה בעצמה במאגר האיכונים ואינה תלויה באישור בית משפט”.
הרכב של שלושה שופטי בג”ץ, בראשות הנשיאה אסתר חיות, קיבל את העתירה, ולפני חודש הוציא בית המשפט העליון צו על תנאי למשטרה, המחייב אותה להסביר “מדוע לא תחדל מלעשות שימוש במערכת ‘עין הנץ’ עד אשר יוסדר השימוש בה בחקיקה מתאימה”.
9 צפייה בגלריה
משרדי להב 433. ''ביקשנו מודיעין, לא עניין אותנו במה השתמשו כדי להשיג אותו''
(צילום: אוראל כהן)
וזה לא הכול. עתירה נוספת שהגישה האגודה לזכויות האזרח נגד המשטרה לאחרונה, נוגעת לשימוש של המשטרה בטכנולוגיה לזיהוי פנים. העתירה הוגשה לאחר שהמשטרה סירבה באופן גורף למסור לאגודה כל מידע בנוגע לשימוש שהיא עושה בטכנולוגיה לזיהוי פנים, ואף לא הייתה מוכנה להודות או להכחיש את עצם השימוש בטכנולוגיה. בתשובתה לעתירה הצהירה המשטרה בפני בית המשפט כי נעשות פעולות לאסדרה בחקיקה של השימוש המשטרתי בטכנולוגיה לזיהוי פנים. בהמשך, מחק בית המשפט את העתירה.
למרות זאת, האגודה לזכויות האזרח היא לא הגוף היחיד שסבור שהפעלת עין הנץ ללא פיקוח עלולה לפגוע בפרטיות של אזרחי ישראל. בדו"ח שחיבר מרכז המידע של הכנסת ב־2020 נקבע, כי במקרים בהם טכנולוגיית עין הנץ “מופעלת גם כלפי מי שלא עבר עבירה במהלך הנהיגה שלו, הרי שעל פניו ייתכן כי ניתן להטיל ספק באשר לעילת איסוף המידע”. עוד נכתב בדו”ח ש”נראה כי בהטמעתן של יכולות ניטור וידיאו מתקדמות, מתעוררת שאלה בדבר הפוטנציאל של טכנולוגיות אלו לפגוע בצורה ניכרת בחירויות הפרט תוך יצירת תיעוד מתמיד שלו, הניתן לחיפוש ולאחזור בכל רגע נתון כך שישמש כנגדו... קיים חשש כי מעקב מתמיד אחר אזרחים, ייצור קונפורמיות עם מה שייתפס כנורמות ממסדיות, ויפגע בחירויות אזרחיות שונות”.
“יש פה דפוס של המשטרה”, אומר עו”ד גיל גן-מור, מנהל היחידה לזכויות אזרחיות וחברתיות באגודה לזכויות האזרח. “גם ‘עין הנץ’ הוכנסה למשטרה בצורה חשאית, והמשטרה לא טרחה לפנות למחוקק כדי להסדיר את השימוש בה. גילינו ששוטרים היו נכנסים למערכת הזו ללא צו של שופט”.
הפריצה לטלפון של שלמה פילבר התרחשה לקראת סוף שנת 2017. חוקרים של חטיבת הסיגינט-סייבר באגף החקירות והמודיעין (אח”מ) של המשטרה, הצליחו להשתיל רוגלה בטלפון הסלולרי של מנכ”ל משרד התקשורת לשעבר, שהיה אז חשוד בתיק 4000.
לפילבר, כמובן, לא היה מושג שהנייד הקטן שמונח בכיסו, חשוף עכשיו לחלוטין. "זה מה שנקרא 'מתקפת זירו קליק'", אומר עו"ד רמי תמם, לשעבר חוקר בלהב 433 ומומחה למשברי סייבר ופלילים. "מדובר בקובץ ששוקל כמה קילובייטים בלבד, קטן מאוד ומדויק מאוד, ובעיקר מתוחכם. המותקף שמקבל אותו אפילו לא חייב ללחוץ על משהו כדי שהרוגלה תתחיל לעבוד. יש מי שהגדיר את הקובץ הזה כ'שירה בקוד'".
פילבר לא היה היחיד שלא ידע שקובצי שירה מתרוצצים חופשי במכשיר הכי אינטימי שלו. גם שלושת השופטים בבית המשפט המחוזי בירושלים, שדנים בתיק 4000 שבו פילבר משמש כעד מדינה, לא ידעו. למעשה, אין ולו רמז אחד לשימוש בתוכנות רוגלה, בכל הררי החומרים של תיק 4000. "וזה לא סתם תיק, זה מגה־תיק", אומר גורם שמכיר את חומר החקירה כמו את כף ידו. "מאות אלפי עמודים. ישנם בתיק הזה צווים להאזנות סתר, תוצרים של חיפושים בניידים ובמחשבים שנלקחו מהחשודים בצורה פיזית, זיכרונות דברים של חוקרים שעסקו באמצעים טכנולוגיים בחקירה. אבל אין, בשום מקום, ולו אינדיקציה אחת לשימוש ברוגלות. החשיפה של פרשת NSO והמשטרה הפתיעה את כולם, כולל את השופטים".
לקראת פתיחת המשפט, עורכי הדין של הנאשמים טענו שמוסתרים מהם בניגוד לחוק חומרים חיוניים הנוגעים לחקירה. בין היתר, הם הצביעו על פערים בכל מה שקשור בהפקת מידע שביצעה המשטרה מטלפונים של מעורבים בתיק. "בבית המשפט המחוזי, ואחר כך בעליון, הפרקליטות הכחישה את הטענה הזו", אומר גורם המעורב בתיק. "היא עמדה והצהירה שכל מה שהיה בידה הועבר לסנגורים. אפילו נטען שהסנגורים סתם רואים רוחות ושדים". היום ניתן לומר בוודאות שהטענה הזו של הפרקליטות הייתה שגויה. הסנגורים של נתניהו והאלוביצ'ים לא ראו רוחות ושדים. הם ראו סוסים מעופפים. 'פגסוס'.
"אני מניח שהפרקליטות לא שיקרה ביודעין בבית המשפט", אומר אותו גורם המעורב בתיק. "הם יכולים להיות ראש קטן, הם יכולים להעלים עין, יכול להיות שבדרג מסוים מישהו רמז למישהו משהו ועל זה המשטרה נסמכת היום, כשהיא אומרת שהפרקליטות עודכנה. אבל אני לא מכיר מצב שבו פרקליט יעמוד מול בית המשפט וישקר במצח נחושה. הם לא ידעו".
אז פילבר לא ידע, ובית המשפט לא ידע, והפרקליטות לא ידעה. מי כן ידע?
"המשטרה. והיא לא גילתה, אפילו לפרקליטות, פשוט משום שהיא עשתה משהו לא חוקי. יותר משלוש שנים שהסנגורים בתיק 4000 מתריעים שהמשטרה נקטה בחקירה הזו כל מיני שיטות אגרסיביות, שנלקחו מהשב"כ. היום אנחנו באמת מבינים שאם כל חטאת היא אדון רוני אלשיך (מפכ"ל המשטרה דאז וסגן ראש השב"כ בעבר), שאמר לחוקרים שלו, 'תתפרעו, יש לכם את הגב שלי'. הרי למה מקימים את אותו חדר אטום, שממנו מנהלים את המעקב אחרי הטלפון של פילבר, וככל הנראה גם טלפונים של אחרים? כדי שאלשיך יישב בפנים ויכין אוריגמי? לא. הצורך בהקמת חדר כזה הוא קודם כל כדי להשיג מידע".
לטענת המשטרה, בדיקה שנערכה בארגון העלתה כי באירועים שעלו בתחקיר היא פעלה כחוק, ורק לאחר קבלת צו משופט. אלא שלפי הפרסום השבוע ב"כלכליסט", בתקופת אלשיך כמפכ"ל נוהל מתוך חדרי חטיבת הסיגינט־סייבר של המשטרה מבצע חשאי ורחב היקף לכריית מידע באמצעות תוכנות רוגלה. סוסים מעופפים הושתלו לכאורה בטלפונים של כולם – ממנכ"לים מכהנים של משרדי ממשלה (שי באב"ד, קרן טרנר ואמי פלמור), דרך ראשי ערים (מרים פיירברג, מוטי ששון, יעקב פרץ ויורם שמעון), ועד למפגינים (מנהיגי מחאת יוצאי אתיופיה, מחאת הנכים ומחאת בלפור) ועיתונאים (אבירם אלעד, לשעבר עורך "וואלה"). בנוסף, נטען שאפילו בסביבתו של נתניהו היו מי שנכנסו למיטה, כשעל שידת הלילה לידם מונחת אוזנה הכרויה של משטרת ישראל (אבנר נתניהו, טופז לוק ויונתן אוריך).
על פי הפרסום, פרט לפילבר הודבקו ברוגלות גם טלפונים של מעורבים אחרים בתיק 4000 (איריס אלוביץ', אילן ישועה, סטלה הנדלר ואבי ברגר). בעקבות כך נדחה משפט נתניהו עד ליום ראשון, אז אמורה הפרקליטות לדווח על ממצאי הבדיקה שעשתה בעניין. במקביל, צוות בראשות המשנה ליועמ"ש עמית מררי מבצע בדיקה משלו בפרשה. ביום שלישי השבוע טען הצוות כי מתוך 26 השמות שפורסמו ב''כלכליסט'', המשטרה עקבה רק אחרי שלושה, וכי רק במקרה אחד הצליחה להחדיר לטלפון רוגלה.
9 צפייה בגלריה
''קו פרשת המים זה אלשיך''. קבלת הדרגות מבנימין נתניהו וגלעד ארדן
(צילום: אוהד צויגנברג)
כך או אחרת, הגילוי על פרקטיקות המעקב הסודיות של משטרת ישראל גרם לזעזוע ציבורי אדיר, וגם להפניית אצבע מאשימה כלפי אדם אחד. "קו פרשת המים הוא אלשיך", טוען גורם לשעבר בלהב 433. "כשאתה איש משטרה אוכלוסיית היעד שלך היא אזרחים, אתה יודע מה המגבלות שלך מבחינת החוק. בשב"כ, שממנו הגיע אלשיך ישירות לראשות המשטרה, פועלים בצורה אחרת, עם פיקוח אחר. לכן הגישה של אלשיך בכל מה שנוגע לשיטות חקירה הייתה שונה, הרבה יותר מתירנית".
אלשיך הגיב השבוע לפרסומים ואמר כי, “למרות שכבר למעלה משלוש שנים אני מחוץ למשטרת ישראל, כמי שהכיר את המערכת מקרוב, לא היה לי ספק שהתמונה שפורסמה - אין לה אחיזה במציאות”. לדבריו, הוא נמנע עד כה מלהתייחס לפרשה כדי להשאיר את הטיפול לגופים האמונים על כך, וכן בשל “הקושי להתמודד מול טענות כלליות שהן בגדר עננה ללא ראיות אך גם ללא קצה חוט לבדיקה”.
ניצב בדימוס זהר דביר, סגן המפכ"ל בתקופת אלשיך: "רוני הוא למדן גדול והוא מבין את הניואנסים בין שב"כ למשטרה. להגיד שהוא הגיע למשטרה כסוס דוהר שלא רואה בעיניים, זה לעשות לו עוול"
"צריך לזכור שיש פה מרוץ חימוש", מוסיף ניצב בדימוס זהר דביר, סגן מפכ"ל המשטרה בתקופת אלשיך. "העבריינים לא צריכים אישור מאף אחד, הם רצים קדימה, ובסופו של דבר אתה לא יכול לרדוף אחרי מכונית מרוץ עם סוס ועגלה. ולכן הנושא של טכנולוגיה, שמאוד קרוב לליבו של רוני, הוא פתרון נכון שעמד לנגד עיניהם של רבים וטובים. הרצון להתקדם ולהיות טכנולוג הוא בסך הכול חיובי".
לטענות על כך שהמפכ"ל לשעבר הביא עימו למשטרה שיטות שנהוגות בשב"כ, אומר דביר כי אלשיך, "עשה מטמורפוזה מאוד מרשימה למקצוע השיטור. רוני למדן גדל והוא מבין את הניואנסים בין שב"כ למשטרה. להגיד שהוא הגיע למשטרה כסוס דוהר שלא רואה בעיניים, זה לעשות לו עוול".
"הפרקטיקה של שימוש בתוכנות כמו פגסוס החלה עוד לפני תקופתו של אלשיך", אומר עו"ד מאיר ארנפלד, רב־פקד בדימוס ולשעבר ראש מחלק חקירות ביחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה). "לפי הפרסומים, נראה שבתקופתו של אלשיך, שמעולם לא עסק בשיטור לפני שמונה למפכ"ל, המשטרה איבדה את כל הבלמים והאיזונים בשימוש שעשתה בפגסוס או ברוגלות אחרות כלפי אזרחים תמימים, והחלה להפעיל כלים שבהם משתמשים בשב"כ למלחמה בטרור, או כלפי אזרחים – במשטרים אפלים".
"בשב"כ מוגדר לך יעד ואתה צריך להפשיט אותו, להביא כל מה שאתה יכול כדי לסכל טרור", מצטרף איש שב"כ לשעבר. "חשוב מאוד שבעידן הזה למשטרה יהיו כלים כמו פגסוס בהתמודדות מול פדופילים, רוצחים ומשפחות פשע, אבל הדבר מחייב אסדרה בחקיקה ופיקוח משפטי צמוד. פה, לעומת זאת, התפתחה שיטה שמתאימה למשטרים אפלים. אם הפרסומים נכונים, זו רעידת אדמה".
גלי ההדף של החשיפה המהדהדת של תומר גנון ב''כלכליסט'', משתרעים הרחק מעבר לאובדן האמון במערכת אכיפת החוק, ואפילו מעבר למשפט נתניהו. שכן התופעה המדאיגה של שימוש מופרז וחסר פיקוח בתוכנות רוגלה, שהלכה ותפחה בתקופתו של אלשיך כמפכ"ל, משפיעה על כל אחד ואחת מאיתנו, על כל נגיעה שלנו מעתה ואילך בטלפון. זו פרשה שלא מפשיטה רק את המשטרה. היא מפשיטה את כולנו.
אם יש נחמה, היא בכך שאנחנו לא לבד. לטענת גורמי הפיקוח על משטרת ישראל, גם הם לא ידעו. היועץ המשפטי לממשלה, המשרד לביטחון הפנים, ועדת החוקה ובמקרים רבים אפילו בתי המשפט – לא היו מודעים לכך שלמשטרה יש יכולת להיכנס מרחוק לטלפונים ניידים ולעשות בהם כשלה.
אפילו בכירים במשטרה לא היו חשופים ליכולות הללו, ואולי פשוט העדיפו לא לשאול שאלות וליהנות בנחת מפרי העץ המורעל שסיפקה להם תוכנת פגסוס, או כפי שהשוטרים קוראים לה, "סייפן". "את המילה 'סייפן' היה אסור לנו להגיד בחוץ", מודה חוקר לשעבר בלהב 433, שהשתמש לא פעם בתוצרים שהופקו כתוצאה משימוש בתוכנה. "אבל גם בתוך יחידות החקירה, לא נכנסנו לשאלה מה זה בדיוק ה'סייפן' הזה. זה לא עניין אותנו. היית פונה לחטיבת הסייבר, מבקש מהם מודיעין, והם היו חוזרים אליך עם תוצרים. לא ידענו במה הם השתמשו ומה הם עשו בדרך".
אפילו המפכ"ל הנוכחי, רב־ניצב קובי שבתאי, התוודע לכל יכולות המשטרה בתחום הרוגלות רק עם כניסתו לתפקיד. גורמים המקורבים אליו אומרים השבוע ש"המפכ"ל יודע שיש ברשות המשטרה מערכות טכנולוגיות מאוד מתקדמות שנעשה בהן שימוש כחוק. מדובר ביכולות שמתי מעט במשטרת ישראל נחשפו אליהן ויודעים כיצד הן פועלות בדיוק. זה ממודר מאוד, ולמפעילים נדרשות מיומנויות טכנולוגיות ברמה המדויקת ביותר".
אם זה ממודר, איך המפכ"ל מתעדכן מה קורה?
"על כל האמצעים יש בקרה יתרה והמפכ"ל מקבל סקירה שוטפת מראש אח"מ ובכירי האגף שמגיעים אליו אחת לכמה שבועות ומציגים בפניו את הפעילות שנעשתה בדיעבד על פי חוק ובכפוף לאישורים המשפטיים, והוא חותם עליהם ומאשר אותם בדיעבד, כחלק מנוהל שבשגרה".
ומה קורה כשמדובר בתיקים רגישים?
"על המקרים הרגישים והחריגים דנים באופן ספציפי ומפרטים בפניו את הפעילות שנעשתה".
לשאלה מתי נודע למפכ"ל על חריגות בשימוש בתוכנה, משיבים בסביבתו כי מהרגע שעלו בתקשורת סימני שאלה והיועמ"ש הורה על בדיקת הטענות, התגלה חשש לכשל טכני בתיק אחד חשוב, שלדבריהם לא ניתן להרחיב על אודותיו, מלפני כמה שנים. "ברגע שהאירוע הזה התגלה, המפכ"ל עידכן מיד את כל הגורמים הרלוונטיים, לרבות השר".
בתקשורת נחשפו עוד כמה מקרים.
"בעקבות הפרסומים האחרונים, המפכ"ל הוא זה שקרא להקמת ועדת בדיקה חיצונית בלתי תלויה בראשות שופט כדי שתבדוק את כל המקרים שבהם בוצע שימוש ביכולות האלה, כשהמטרה המרכזית היא כמובן לתקן במידת הצורך ולהשיב את אמון הציבור במשטרה. המפכ"ל מבין שמדובר לכאורה במקרים או באירועים מלפני כמה שנים, עוד בטרם כניסתו לתפקיד".
אם המפכ"ל בעצמו התוודע ליכולות חטיבת הסיגינט במלואן רק לאחרונה, מה הפלא שאחרים במשטרה נתפסו לא מוכנים כשהפרסומים על תוכנת פגסוס יצאו. "קצינים בכירים במשטרה נמצאים בשוק. הם אומרים, 'לא הכרנו, לא ידענו'", אומר גורם במשרד לביטחון הפנים. "הפעילות הזו נעשתה בתוך יחידה קטנה, שנמצאת בתוך חטיבה מאוד מסווגת של המשטרה, שרק אנשים בודדים ידעו מה קורה בתוכה. וגם מי שהכיר את היכולות האלה, לא ידע שזה בעוצמות כאלה".
"אני באופן אישי לא ידעתי שיש למשטרה יכולות כאלה", מצטרף בכיר מאוד במשטרה, שפרש ממנה לא מזמן. "בכל פעם שמישהו מאגף המודיעין היה נכנס לעדכן את המפכ"ל בדברים שקשורים לחקירות, אני עצמאית הייתי יוצא מהחדר".
"נכון", אומר גורם ששירת עד לא מזמן ביחידה הקטנה והמסווגת הזו. "היכולות שלנו סופר־ממודרות. מעטים מאוד־מאוד יודעים. היו מפקדים בכירים שכעסו עליי כי לא סיפרתי להם מה אנחנו יודעים לעשות".
למה לא סיפרת להם?
"כי אם אני, לצורך הדוגמה, לא יודע לראות הודעות ווטסאפ – אז אם זה ייצא החוצה והעבריינים יידעו, הם פשוט יתחילו להשתמש רק בווטסאפ. ולכן מאוד חשוב לשמור על ערפול מלא. הסוד הכי גדול הוא שלא תדע מה אני יכול לראות אצלך בטלפון. לכן היכולות האלה היו מאוד חשאיות".
ומאחורי חומת החשאיות הזו, ותחת הרוח המנשבת מכיוונו של אלשיך, צמחה ערוגת הפגסוס של משטרת ישראל פרא. "ככה זה", אומר גורם שמכיר את עבודת המשטרה היטב. "ברגע שיש לך צעצוע כמו פגסוס, שנותן לך מודיעין פנטסטי, קשה לך להיגמל ממנו. בראיית המנהרה של השוטרים, כשהם חשבו שבקצה מחכה להם הצל"ש של הפיצוח וברוח המפקד אלשיך, הם הפכו לחסרי כל גבולות".
במשטרת ישראל מצותתים לטלפונים זה עשרות שנים, אך עד לא מזמן תחום האזנות הסתר במשטרה היה שולי למדי ונעשה בתוך מדור שבו שירתו כמה עשרות שוטרים בלבד. בסוף שנות ה־90, כשהטלפונים הניידים נכנסו לחיינו, מצאו עצמם אנשי המדור הקטן הזה חסרי אונים. "למשטרה לא הייתה אז יכולת להאזין לטלפונים ניידים, רק לנייחים", אומר גורם לשעבר בתחום הסייבר במשטרה. "מה עשו העבריינים? עברו לפלאפונים. בעקבות זה המשטרה רכשה ציוד מיוחד שיאפשר לה להאזין גם לסלולרי. אבל זה היה ציוד יקר והשתמשו בו במשורה".
בראשית שנות האלפיים צמח המדור והפך למחלקה, וב־2007 הוקמה יחידת הסיגינט של משטרת ישראל, שבראשה עמד נצ"מ גדי סיסו, לימים ניצב וראש אח"מ. בהמשך כבר רכשה המשטרה תוכנות של החברות הישראליות ורינט ו־NSO, שנועדו להאזנה בלבד לטלפונים ניידים, מה שכונה במשטרה אז "שרטוט". אחד הדוחפים לכך היה ראש השב"כ לשעבר אבי דיכטר, שכיהן אז כשר לביטחון הפנים. "כשדיכטר הגיע התחילו להסתכל על דברים טיפה יותר מתקדמים", אומר גורם ביחידת הסיגינט באותה תקופה. "הוא תמיד אמר, 'חבר'ה, אתם חמישה דורות לאחור, אתם חייבים להיות בחזית'".
במשטרה, לא הסתפקו בהאזנה בלבד לטלפונים ניידים, ובצדק. ככל שהעברת המידע בין אנשים דילגה משיחות טלפון רגילות להודעות סמס, ובהמשך לאפליקציות, ביקשו כחולי המדים לקבל לידיהם כלים שיאפשרו להם גישה מרחוק למערכות ההפעלה של טלפונים ניידים. הם פנו, באופן טבעי, לגופי המודיעין הישראליים - השב”כ והמוסד. אלא שבשב"כ – אם מטעמי אגו, הגנה על אמצעים או דאגה לדמוקרטיה – סירבו לשתף פעולה עם המשטרה, למעט במקרים חריגים. "השב"כ אמר למשטרה, 'אתם לא מטפלים בטרור'", אומר חוקר לשעבר בלהב 433. "ולכן רק היאחב"ל (היחידה הארצית לחקירת פשיעה חמורה ובינלאומית), שעבדה בצמוד עם השב"כ והמוסד, קיבלה גישה לאמצעים שלהם. במשטרה אמרו באותם ימים, 'אין בעיה. אם בשב"כ לא נותנים לנו גישה, אנחנו נלך לשוק הפרטי ונקנה את האמצעים האלה בעצמנו'".
בד בבד עם השאיפה להגדיל את יכולות המעקב של המשטרה, גדלה גם יחידת הסיגינט שלה והפכה לחטיבה. "הרעיון היה של יואב סגלוביץ (אז ראש אח"מ ולימים ח"כ)", אומר תנ"צ (בדימוס) עו"ד חיים איפרגן, אז סגנו של סגלוביץ. "בהכנות להקמת החטיבה בשנים 2012־2013, פנינו לחברות שהציעו שירותים למשטרה. הן הראו לנו את היכולות והמצגות שלהן, והרכישה נעשתה על פי הכללים, עם מכרז והסכם חתום".
יכול להיות שהיו חריגות מהכללים לאורך הדרך?
"לגנוב סוסים אפשר אחד או שניים, אבל אי־אפשר לגנוב עדר שלם".
לדברי איפרגן, תוכנת פגסוס הייתה אחת היכולות שנרכשו עם הקמת חטיבת הסיגינט. גם משיחות עם גורמים אחרים במשטרה באותה תקופה, עולה כי התוכנה נרכשה לראשונה סביב שנת 2013. במקביל, הגיעו ליחידת הסיגינט במשטרה עוד ועוד יוצאי יחידת 8200 של אגף המודיעין בצה"ל, לצד גורמים שעבדו עם גופי הביון הישראליים, שהתמחו בפריצות למכשירים ניידים.
אחד מהם הוא ניצב משנה יוסף כחלון, ראש מחלקת הטכנולוגיות בתקופת אלשיך, האיש שהופקד על הטמעת המערכת של NSO בחטיבת הסיגינט. דוגמה נוספת הוא תת־ניצב יואב חסן, שהיה סגן מפקד יחידת 8200 ומונה עוד לפני עידן אלשיך למפקד חטיבת הסיגינט. שניהם היו קצינים מוערכים ב־8200, אבל גם כאלה שבית הגידול שלהם רחוק שנות אור מהמשטרה, ולא עסק בחקירות של אזרחים ישראלים. לרוב, הם התמודדו מול איומים ביטחוניים זרים, שבהם זכויות הפרט מקבלות עדיפות נמוכה יותר, אם בכלל.
יוצאי היחידה הצה”לית התקשו לעתים להתמודד עם החוקים המגבילים שתחתיהם פועלת המשטרה. "יום אחד בא אליי אחד היועצים שעבד קודם לכן באחד מגופי הביטחון", אומר קצין משטרה ששירת ביחידה באותם ימים. "ואמר לי, 'תקשיב, אני לא יכול לעבוד כאן. אתם פשוט קושרים לי את הידיים ואת הרגליים בגלל החוק'".
לדברי אותו קצין, אכן הייתה הקפדה על החוקים באותה תקופה. "פעם אחת, למשל, ניסינו למנוע הברחות סמים מאוד גדולות לישראל, ולא יכולנו להפעיל יכולת מסוימת כי היא לא הייתה במסגרת הסמכויות שניתנו לנו", הוא מספר. "ההברחות האלה לא סוכלו, ועד היום אני מתעצבן כשאני נזכר בזה. היו עוד הרבה מקרים כאלה לצערי".
בתקופתך חדרתם לטלפונים של מנכ"לים של משרדי ממשלה או מנהיגי מחאות?
"לא. אבל בתקופתי פגסוס רק נכנסה לפעולה. בשנים האחרונות יכולות החדירה מרחוק התחילו להיות יותר פשוטות להפעלה, והוכשרו יותר אנשים שיודעים להפעיל אותן".
הרוח שהביאו איתם אנשי 8200 ויוצאי גופי הביון, הגדלת כוח האדם והמשאבים של תחום הסייבר והעובדה שכעת היה ניתן להחדיר רוגלות בקלות רבה יותר לחשודים, שינו את הדנ"א של חטיבת הסיגינט. השינוי לא נעלם מעיניהם של כמה מהגורמים הבכירים ביותר בתחום החקירות במשטרה. בדצמבר 2014 פנה תנ"צ גיא ניר, אז ראש חטיבת המודיעין, למפקדו ניצב מני יצחקי, ראש אח"מ. "הסיגינט מבקשים תוספות מרחיקות לכת של הרשאות", כתב לו. "הבקשות שלהם משקפות שינוי, שמבחינתי לא בא בחשבון! אני מתנגד למהלכים החד־צדדיים הללו. הם באו עם חזון צה"לי ומוסדי, והם רצים בלי להסתכל ימינה ושמאלה. צריך לעצור ולקיים דיון אצלך".
יצחקי השיב: "חשוב ביותר שיש חזון ורצים!!!" ובהמשך הסביר לניר: "אני אישית חושב אחרת (ממך) ב־180 מעלות".
בדיוק שנה אחר כך מונה אלשיך למפכ"ל המשטרה. הוא השאיר את יצחקי בתפקיד ראש אח"מ, ובהמשך מינה למחליפו בתפקיד את גדי סיסו, מייסד יחידת הסיגינט במשטרה. כך הפך הקצין שתוכנות כמו פגסוס זורמות בדמו, לגורם הבכיר ביותר במשטרה בכל הנוגע לתחום החקירות והמודיעין. "וזה ממש לא מפתיע", אומר גורם במשרד לביטחון הפנים בתקופת אלשיך. "השימוש בטכנולוגיה להשגת מודיעין, היה הטיקט המובהק של אלשיך".
ולטיקט הזה נלוו לא פעם גם הצהרות בומבסטיות. בראיון ל־"7 ימים" באוגוסט 2020, כשנתיים אחרי שעזב את המשטרה, אמר אלשיך: “אם באמת הייתי נגד נתניהו, הייתי יכול להפעיל הרבה כלים. וגם הייתי עושה את זה יותר מקצועי ממנו, יש לי מספיק ניסיון”. היום, בדיעבד, המלים “הייתי יכול להפעיל הרבה כלים”, יכולות לקבל משמעות אחרת.
בכל מקרה, גורם בכיר בחטיבת הסיגינט באותם ימים טוען בתוקף, כי מלשכת המפכ"ל אלשיך לא נשבה רוח מתירנית שאיפשרה לחוקרי הסייבר של המשטרה להשתולל. "כשאלשיך נכנס לתפקיד הוא כינס את כל הקצינים, ואמר בכנס סגור: 'חבר'ה, ריסון הכוח'. המורשת שלו הייתה להביא את היכולות הכי מתקדמות, אבל תוך ריסון". ע', שמכיר את אלשיך היטב ועבד בצמוד אליו בעת שהיה בשב"כ, מספר שמדובר במפקד ישר וערכי. "לא תמיד הסכמנו, וזה בסדר, אבל אני יכול להגיד בביטחון גמור ומוחלט – האיש הזה ישר. לא הייתה קריצת עין לעובדים שלו, שממנה הם היו יכולים להבין שמותר להם להפר את החוק".
ייתכן שאלשיך הורה לפקודיו לרסן את כוחם, אבל מאחורי הדלתות הנעולות של חטיבת הסיגינט־סייבר, הסוסים הטרויאניים של המשטרה דהרו. אחת הסיבות לכך הייתה, שדלתות האורווה היו פתוחות לרווחה. ליתר דיוק, איש מחוץ למשטרה לא ידע שבכלל יש אורווה.
גורם בלשכת היועץ היועץ המשפטי לממשלה דאז יהודה וינשטיין, שכיהן במקביל לאלשיך, טוען כי מעולם לא נדרש לאשר שימוש בתוכנות רוגלה, מהטעם הפשוט שהוא מעולם לא נחשף לכך שלמשטרה יש יכולת כזו. "ידענו שיש תוכנות כאלה במקומות כמו השב"כ או 8200, אבל לא ידענו שזה קיים במשטרה", הוא אומר. גם גורם בכיר במשרד לביטחון הפנים, ששירת בתפקיד במקביל לכהונת אלשיך, מספר שבלשכת השר לא תיארו לעצמם שלמשטרה יש פגסוס.
אחד הגופים הנוספים שאמור לפקח על עבודת המשטרה הוא ועדת החוקה של הכנסת, שלאורך כל הקדנציה של אלשיך עמד בראשה ח"כ לשעבר ניסן סלומינסקי. "במשטרה היו מקפידים להיפגש איתי פעם בשנה ולדווח לי על תחום האזנות הסתר", מספר השבוע סלומינסקי. "היום כולנו חכמים, אבל בפגישות האלה, כשאמרו לי 'האזנת סתר', חשבתי שמאזינים לקו הטלפון לזמן מסוים, בנושא מסוים, שעבורו קיבלו אישור משופט. מי ידע אז בכלל שיש תוכנות כמו פגסוס?"
אם היית יודע שיש תוכנות רוגלה למשטרה, איך היית מגיב?
"כל צורת הפעילות שלי כלפי זה הייתה אחרת לחלוטין. אם יש תוכנה שיכולה להיכנס ולשאוב את כל מה שיש לך בטלפון, זו פגיעה אדירה בזכויות הפרט. בוועדה לא היינו מודעים לעניין הזה".
איש במשטרה לא טרח כמובן לספר לסלומינסקי, שכשהמשטרה אומרת "האזנות סתר" היא מתכוונת גם לתוכנות רוגלה. למעשה המשטרה ניצלה בדיוק את הבלבול הסמנטי הזה, כדי להמשיך ולהטמין בסתר פגסוסים מבלי מפריע. "בגלל שלא היו מודעים לעצם השימוש בכלי, היכולת לבקר את הפעולות בפגסוס הייתה פחותה", אומר החוקר לשעבר עו"ד רמי תמם. "גם החוק לא ברור בהיבט הזה. המצב הזה נותן למשטרה המון כוח ללא בקרה, וכוח ללא בקרה מוביל להשחתה".
כדי להבין כיצד ניצלה המשטרה את הכוח שלה באופן בעייתי, צריך להבין כיצד מתבצעת חקירה משטרתית - תוך הפרדה כמעט מוחלטת בין יחידות החקירה השונות ליחידות המודיעין. "במשטרה, פגסוס היא כלי מודיעיני ולא חקירתי", מסביר תמם. "החוקרים לכל היותר מקבלים מאנשי המודיעין ידיעה מודיעינית, מה שנקרא במשטרה 'פרפרזה', שמגיעה ממקור שהחוקר לא יודע מהו. יש חומה בין המודיעין לחוקר".
"הפרקטיקה שהייתה נהוגה בתקופתי בלהב 433 הייתה הורדת מסך מוחלטת בין החוקרים לזהות המקורות, והאופן שבו הושג המידע", אומר החוקר לשעבר מאיר ארנפלד. קיבלנו לבקשתנו סקירה מודיעינית על אודות האובייקט שעניין אותנו, ויכול מאוד להיות שאותו מידע הוא תוצר של אותה רוגלה. לנו כחוקרים לא הייתה יכולת לדעת מה מקורו של המידע ואת האופן שבו הושג”.
גורם לשעבר ביחידת הסיגינט של המשטרה, מאשר שכך פועלת השיטה: "אתן לך דוגמה. מגיע חוקר מיאל"כ (היחידה הארצית למאבק בפשיעה הכלכלית) לסיגינט, ואומר, 'אני רוצה הודעות טלגרם של חשוד בסחר בסמים'. בסיגינט לא אומרים לו אם זה אפשרי או לא, וגם לא איך יעשו את זה. הם מקבלים ממנו את הבקשה ומנסים. אם טלגרם זה בצ'ק־ליסט שלהם - פגסוס, אגב, יודעת לעשות את זה - מכינים צו, הולכים לשופט, שופט מאשר את זה, ואז עושים מבצע והיחידה החוקרת מקבלת דיווחים. הם לא יודעים ששמנו פגסוס. אתה חייב להיות אידיוט כדי לא להבין שעשינו משהו לטלפון, אבל מה אכפת לך בתור חוקר איך עשינו את זה? בסוף מעניין אותך התוצרים".
חוקר לשעבר בלהב 433: "אין סיכוי שהפרקליטות לא ידעה. פרקליט מלווה נמצא בישיבות סוף יום, בסטטוסים, בהכנת תיק מבצע. הייתי מעורב בשני תיקים של ראשי ממשלה, ואני אומר לכם שהפרקליטים ידעו הכול"
חוקרי המשטרה הם לא היחידים שטומנים את הראש בחול. בפרקליטות אמנם הכחישו שידעו כי המשטרה השתמשה בתוכנת פגסוס בתיק 4000 ומבצעים בימים אלה "בדיקה מעמיקה" של הנושא, אבל חוקרים במשטרה משוכנעים שמדובר בהיתממות, במקרה הטוב. "נכון שרק מעטים יודעים על הטכניקה", אומר הגורם לשעבר ביחידת הסיגינט. "אבל את התוצרים שהפקנו הפרקליטים מן הסתם ראו".
"כל תיק בסדר גודל של תיק 4000, מלווה בזמן החקירה במשטרה על ידי נציג מהפרקליטות", אומר אדם שהיה מעורב בחקירת כמה אנשי ציבור. "כשמדובר בפוליטיקאי בכיר כמו נתניהו, גם היועמ"ש רוצה לדעת כל דבר. בזמן החקירה של שרה נתניהו בתיק המעונות, למשל, וינשטיין רצה לדעת הכול, ברמה של מה עומדים לשאול אותה בחקירה. במשטרה התרעמו על ההתערבות וטענו שמדובר בחקירה עם ידיים קשורות מאחורי הגב".
"אין סיכוי שהפרקליטות לא ידעה", מצטרף חוקר לשעבר בלהב 433. "הפרקליט המלווה יושב בישיבות סוף יום, בסטטוסים, בהכנת תיק מבצע. אני הייתי מעורב בשני תיקים של ראש ממשלה, ואני אומר לכם שהפרקליטים ידעו הכול".
"חארטה", מנסח זאת בבוטות גורם אחר שמכיר את עבודת הפרקליטות היטב. "אם הפרקליטים מקבלים תוכן של התכתבות ווטסאפ בעקבות צו להאזנות סתר, ברור להם איך מקבלים את תוכן ההתכתבות הזו. שלא יהיו תמימים".
השימוש הבעייתי בתוכנות רוגלה בידי המשטרה מחריף, והופך אפילו לבלתי חוקי, כאשר ההיתממות הופכת לניסיון אקטיבי לעקוף את מגבלות החוק. מספר חוקרים לשעבר עימם שוחחנו, מסבירים כיצד דבר כזה יכול לקרות, ואיך בדיוק נכנסות לתמונה המכוערת הזו תוכנות כמו פגסוס. "שיטות הפעולה הן כאלה, שהרבה פעמים עושים פעולות לא חוקיות ומכשירים אותן בדיעבד", אומר סנ"צ (בדימוס) עו"ד ירון לונדון, לשעבר ראש מפלג חקירות בלהב 433. "זאת תרבות שקיימת במשטרה".
תסביר.
"לא תמיד החוקרים משיגים את הראיות בצורה כשרה. נתנו בידיהם תוכנה די דרמטית, וברגע שהם קיבלו את צו ההאזנה משופט, הם התלבשו על הטלפון. יש מקרים שבהם בכסות הצו הם נכנסים לדברים שלא ניתן אישור מהשופט לחדור אליהם, או שבטעות הם נתקלים במידע מודיעיני. ואז אתה יכול ללכת עם המידע הזה לשופט מבלי שאתה חושף את מקור המידע, ולקבל ממנו צו חדש, תפור בדיוק למידות שרצית. אתה מכשיר את השרץ בדיעבד".
שיטה אחרת שנהוגה במשטרה, כך לדברי גורם שבקיא בעבודת המשטרה, היא להעביר את המידע המודיעיני שהתקבל מהחדירה לטלפון ב"שיחת מסדרון". "אנשי הסייבר יוצאים מחדר ההאזנה ואומרים לחוקר, 'יש פה נקודת תורפה, תלחצו עליה'. למשל, שהחשוד בוגד באשתו או משוטט באפליקציית היכרויות של גברים בהיותו בארון", הוא מסביר. "ואז, בסיבוב במסדרון עם הנחקר, אומרים לו 'אנחנו יודעים שככה וככה', והוא מבין את הרמז. הוא גם לא יספר שככה לחצו עליו, כי הוא רוצה לשמור על הסוד. העניין הוא שהשיחות האלה גם לא מופיעות בחומר החקירה".
"זה נורא ואיום, כי הנחקר חשוף בצורה מזוויעה, ואפשר להפעיל עליו מנופים מטורפים שלא קשורים לעבירה שעשה", אומר עו"ד לונדון. "החוקר יושב מולך זחוח ואתה תהיה מוכן להודות בפניו בהכול, רק שלא יחשוף את המידע שהשיג עליך".
מה המידע הכי מטורף שקיבלת דרך האזנה?
"היה לי תיק של ארגון פשע. קיבלנו צו והאזנו לאדם הכי בכיר בארגון, ואז התברר שיש לו מערכת יחסים מאוד לא מקובלת - גילוי עריות. באו אליי כחוקר ואמרו לי, 'אם כלום לא עוזר, תלחץ אותו דרך זה, זה משהו חולני'. לא הסכמתי בשום פנים ואופן, כי היא בגירה וזו זכותה. להגיד שכולם כאלה? נותנים לילדים במשטרה את הכלי המשמעותי הזה, והכול ידוע על הנחקר והמטרה מקדשת את האמצעים. פגסוס היא חרב פיפיות וזה מאוד מסוכן".
לכאורה, מי שאמור לאשר את השימוש בחרב הפיפיות הזו הוא בית המשפט. בפועל, הוא עובד בהתאם לתפיסות עולם מיושנות, מה שמאפשר למשטרה מנעד רחב של עצמאות.
חוק האזנות סתר חוקק לראשונה ב־1979, כאשר כל התקשורת בישראל התקיימה בטכנולוגיה אנלוגית ונשלטה בידי חברה אחת בלבד, בזק. החוק אמנם תוקן ב־1995, אבל גם זה נעשה הרבה לפני שנולדו הסמארטפונים. למרות זאת, מאז ועד היום כאשר המשטרה מבקשת לחדור מרחוק לטלפון של חשוד, היא פועלת על בסיס החוק האנכרוניסטי, שמגדיר "שיחה" כדיאלוג באמצעות דיבור בטלפון או שליחת מסמך ב"פקסימיליה".
הניסוח המיושן של החוק הוא לא הבעיה היחידה. "בכל המדינות המערביות בעולם, האזנת סתר זה נשק יום הדין", אומר תנ"צ (בדימוס) חזי לדר, לשעבר ראש מחלקת החקירות במשטרה. "כדי לקבל היתר אתה צריך לבוא עם ראיות, והבקשה להאזנת סתר היא רק כדי לחזק את הראיות שכבר אספת. לעומת זאת, במשטרת ישראל אפשר להתחיל את החקירה עם האזנת סתר. היד קלה על ההדק".
לא רק היד של החוקרים קלה על הדק הפגסוס. על פי החוק, רק קצין משטרה בדרגת ניצב משנה ומעלה יכול לבקש היתר להאזנת סתר, ומי שמאשר זאת הוא נשיא בית משפט מחוזי או סגנו. בשנת 2020 הוגשו לבית המשפט 3,692 בקשות לקבלת היתר להאזנת סתר, מתוכן אושרו 3,666. ובמילים אחרות: פחות מאחוז מהבקשות הללו נדחו בידי השופט. הנתונים הללו אופייניים גם לשנים עברו.
"הוצאתי מאות היתרים להאזנת סתר, ומעולם לא נשאלתי על ידי שופט באמצעות איזה כלי תבוצע ההאזנה ומה יכולותיו", אומר חוקר לשעבר בלהב 433. "לקחו כלי שהשופט לא מכיר, ושאבו את כל המידע שהצו לא מכסה. זה צריך לזעזע את כולם. השופטים מתבססים על אמירות של החוקר, ומאשרים".
"השופט הוא כנראה לא שיא הטכנולוג", אומר הגורם לשעבר בחטיבת הסיגינט. "אבל הוא כן אזרח, והוא כן חרד לפרטיות של האנשים. הוא שואל מה בדיוק אנחנו יכולים לראות, ובוודאי שהוא מבין שיש פריצה לטלפון כי הוא יודע מה התוצרים שיתקבלו. שום דבר לא נעשה במחשכים".
ובכל זאת, כשאתה מבקש משופט היתר להאזנת סתר, הטרמינולוגיה מטעה.
"יכול להיות. אבל מי שטיפה מכיר את החוק, מבין מה זה צו האזנת סתר. רוב הסיכויים שהם לא ידעו למשל שאנחנו שולחים לחשוד תמונה, ובתוכה מסתתרת פגסוס. אבל הם ידעו במפורש מה יהיו התוצרים כשאנחנו מבצעים פעולה מסוימת על טלפון מסוים".
לפי תחקיר "כלכליסט", בחלק מהמקרים שבהם הפעילה המשטרה תוכנות רוגלה, היא עשתה זאת ללא צו בכלל. הבדיקה שנערכה במשרד המשפטים שללה את הטענה הזו, וגם חוקרים שעימם שוחחנו טוענים בתוקף שמצב כזה אינו אפשרי. "זה לא שמישהו בא ולוחץ על כפתור", מסביר אותו גורם לשעבר בחטיבת הסיגינט. "מדובר במבצע מורכב, לא בשני שוטרים שמתלחששים ביניהם".
מוזר שאתה אומר את זה, כי השבוע נחשפו הקלטות של שני שוטרים בתיקי נתניהו שמתלחששים בדיוק על זה.
"הם מתלבטים האם להשתמש ביכולות של המשטרה, אבל זה לא שאחרי רגע הם הולכים ולוחצים על כפתור. מדובר בתהליך שלם שמעורבים בו הרבה אנשים".
"המשטרה לא זזה בלי אישורים משפטיים מתאימים", מוסיף בכיר לשעבר בארגון. "אם יבדקו, אני מניח שימצאו חריגה פה או חריגונת שם, אבל המשטרה צמודה לאישורים משפטיים, ובתי המשפט לא עושים לה הנחות. העסק הזה רחוק מלהיות ברדק".
"אני לא מכיר שעובדים בלי צו", מצטרף גורם לשעבר ביאח"ה. "איש גם לא מרוויח מזה, כי משטרה זה לא עסק פרטי".
אולי אתה כחוקר כן מרוויח, כי ככה אתה יכול להביא הישגים?
"נראה לכם שחוקר ילך בלי צו? מה הוא, אידיוט? אתה יודע כמה אנשים מעורבים בלנהל עמדת מעקב? זה עובר חתימות, מטה ארצי, אישורים. רבים כל היום על המשאב הזה כי הוא יקר. צריך אחרי זה לעבד את המודיעין, להקשיב, לתמלל. היחידות שמפעילות את המכשור לא פועלות בלי צווים של שופט. אין מצב שמישהו מחליט בלי צו, מתוך מוטיבציה, לפרוץ למישהו לטלפון".
משטרת ישראל ופרקליטות המדינה בחרו שלא להגיב לכתבה.
