צריכים להיות הוגנים עם אביגדור ליברמן: הוא אינו שר האוצר הראשון שמנסה לפתוח את השווקים לייבוא לטובת הורדת יוקר המחיה. אבל השיח שמתמקד ביוקר המחיה ובשאלה מי אשם בפערים העצומים בין התשלום שגובה החקלאי למחיר ברשתות השיווק מתעלם משאלות אחרות, כבדות משקל.
מי שמטייל ברחבי הארץ לא יכול להתעלם מהשטחים החקלאיים שצובעים את ארצנו בצבעים ומספקים מרחבי נפש, לעומת תחושת המחנק שאנו חווים בצילם של מגדלים אינסופיים הנבנים בכל פינה. השדות, התלמים והגידולים המרהיבים בצבעיהם ובעושרם נוגעים בעצב רגיש, שכמעט נשכח, של ציונות ואהבת הארץ. רק ערלי לב יכולים להישאר אדישים לכך.
כאשר עוסקים בערכים, אין ערך חד-ערכי. לרוב נמצא את עצמנו דנים בערכים סותרים ומנוגדים, המחייבים אותנו לשקלל ביניהם ולקבוע בהתאם סדרי עדיפויות. הורדת יוקר המחיה היא ערך משמעותי וחשוב, ומחירים שאינם שווים לכל נפש עבור פירות וירקות פוגעים בערך השוויון. הבעיה אינה טמונה בדרישה להוזיל את עלות המוצר, אלא בהתעלמות מהערך ומהמשמעות של עבודת האדמה, וזו תופעה שממעטים לעסוק בה. האם ישנם ערכי יסוד וחזון העומדים לנגד עיניהם של מקבלי ההחלטות, או שהשיקול הכלכלי והחיים הקיומיים הם חזות הכל?
רוב אזרחי המדינה מבינים שעל ערכים משלמים מחיר, ולכן לא יעלה על הדעת שערך ההתיישבות ועבודת האדמה יימדד בעיקר דרך המשעול הצר של תפוקות ותשואות בלבד
על פניו, המנגינה הנשמעת ממשרדי הממשלה - ובעיקר ממשרד האוצר - אינה כוללת מקצבים הנוגעים במיתרים של משמעות קיומנו כאן ועכשיו. אימוץ הגישה הקפיטליסטית באופן כה גורף, כפי שהוא בא לידי ביטוי בפתיחת שוק הירקות והפירות ליבוא מחו"ל, יזלוג בהכרח גם למחוזות נוספים.
על פי גישה זו, הרואה בריצוי האזרח כדבר העיקרי, ניתן לשאול מדוע לא לייצר מנועי צמיחה כלכליים רבים אחרים לטובת האזרח, כמו הפיכת צה"ל מצבא העם לצבא שכיר - הרי מהלך שכזה עשוי להביא רווחה כלכלית. ניתן גם להפסיק את תקציבי העתק שמדינת ישראל מקצה למוסדות תרבות, חינוך והשכלה ולבססם על כלכלת שוק של ביקוש והיצע.
לשמחתנו, למרות קולות כאלה ואחרים הדוגלים אך ורק בכלכלת שוק, מדינת ישראל - לפחות בשלב זה - אימצה גישה הרואה בערכים של ציונות וחברה תנאי הכרחי לקיומה של חברה אזרחית ולאומית. ההבנה שרוב בני האדם מחפשים משמעות לקיומם ואינם מסתפקים בעצם הקיום הפרטי והאזרחי צריכה להיות נר לרגלי מקבלי ההחלטות.
מוטי שקלאראלכס קולומויסקירוב אזרחי המדינה מבינים שעל ערכים משלמים מחיר, ולכן לא יעלה על הדעת שערך ההתיישבות ועבודת האדמה יימדד בעיקר דרך המשעול הצר של תפוקות ותשואות בלבד. אסור לחברה החפצה חיים עם משמעות להקריב ערך זה: עם קצת מאמץ ושכל ניתן להוריד את מחירי סל המזון באמצעים אחרים.
אנחנו מאוד אוהבים לדבר על ארץ ישראל הישנה והטובה. הגיע הזמן להיזכר באחד ממייצגיה, א"ד גורדון, שאמר: "אין קניין בקרקע אלא בעבודה. לא רק מבחינה סוציאלית, אלא גם מן הבחינה הלאומית" (מתוך המאמר "עם אדם" משנת 1920). אולי אם נאמץ גישה זו גם בתחומים אחרים, נוכל לדבר לא רק על הארץ הישנה אלא גם על ארץ ישראל המתחדשת והטובה.
- מוטי שקלאר הוא איש תקשורת, לשעבר מנכ"ל רשות השידור
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
