צה"ל פרסם אתמול (שני) את שמותיהם של שבעה חיילים שנפלו ביממה האחרונה בלבנון וברצועת עזה. ארבעה מהם נפלו באסון בדרום לבנון, שם קרס מבנה ככל הנראה בשל תאונה מבצעית. שלושה נוספים נהרגו מפגיעת טיל נ"ט בג'באליה, כשהתכוננו לעלות למשאית ממוגנת בדרכם הביתה.
8 צפייה בגלריה
רס"ר בנימין דסטאו נגוסה ז"ל, סמל עמרי כהן ז"ל, סמ"ר עידו ז'נו ז"ל, סמ"ר ברק דניאל הלפרן, רס"ל ארז בן אפרים ז"ל, יבגני זינרשיין ז"ל, סרן (במיל') שגיא יעקב רובינשטיין ז"ל
(צילום: דובר צה"ל)
בדרום לבנון נפלו לוחמים מחטיבה 226 של הצנחנים במילואים: רס"ן (מיל') יבגני זינרשיין, בן 43 מזכרון יעקב; סרן (מיל') שגיא יעקב רובינשטיין, בן 31 מלביא; רס"ר (מיל') בנימין דסטאו נגוסה, בן 28 מבית שמש; ורס"ל (מיל') ארז בן אפרים בן 25, מרמת גן. בג'באליה נפלו לוחמי גדוד שקד של גבעתי: סמ"ר עידו ז'נו, בן 20 מיהוד מונוסון; סמ"ר ברק דניאל הלפרן, בן 19 מקריית אונו; וסמל עמרי כהן, בן 19 מאשדוד.
"הכי מצחיק בפלוגה"
בבית העלמין הצבאי בהר הרצל מאות בני אדם ליוו למנוחות את רס"ל במיל' בנימין דסטאו נגוסה, שנפל באסון בדרום לבנון. אביו מהריט ואחיו שי קראו עליו קדיש.
הלווייתו של רס"ר (מיל') בנימין דסטאו נגוסה
מפקד הגדוד שלו, סא"ל מאיר יחיאל ליפשיץ, הספיד אותו: "בנימין, בני, דסטאו כמו שקוראים לך החברים בפלוגה. אני עומד פה יחד עם משפחתך. היום מדינת ישראל נפרדת מטובי בניה. לפני יותר משנה קפצנו למלחמה הקשה הזאת, של ניצחון הטוב על הרע. כל השנה חכינו לרגע שנחזיר את התושבים הביתה. אתמול יצאתם למשימה המשמעותית שתורמת לביטחון מדינת ישראל. בשנה האחרונה הגעת לכל ימי המילואים במסירות אין קץ. דסטאו, שמחה, ככה אנחנו זוכרים אותך. שמח. צוחק ומצחיק את כולם. יש שיגידו שאתה הכי מצחיק בפלוגה. ככה יזכרו אותך".
האח שי ספד גם הוא: "השארת טעם מתוק במשפחה. הילדים שלי שואלים אותי איפה בנימין? ביום חמישי האחרון התקשרת אליי ואמרת לי שאתה מוציא את כל הילדים: 'שלח לי מיקום של כל אחד ואחד, תעדכן את הגננת, אני מוציא את כולם מהמסגרות'. הרכבת את כיסאות הבטיחות באוטו. הבאת לכל ילד מתנה, אני לא יודע למה. לצערי לא הייתי בבית לראות אותך. אשתי אמרה לי שהבאת לכולם יחד נשיקת פרידה. עכשיו אנחנו מבינים שזו באמת הייתה נשיקת פרידה. תסלח לי אם פגעתי בך. אני מודה לך על 28 שנה של אושר ושמחת חיים, באתיופיה ובמרכזי הקליטה. אני אוהב אותך".
אחותו אדיס אמרה: "איזה אסון. חיים שלי. אני לא מאמינה שבשורת האיוב הגיעה אלינו. סליחה מעמקי נשמתי שלא פניתי זמן לראות אותך. כמה שהתגעגעתי אליך. אתה בכל נשימה שלי. תבוא לי בחלומות". האחות רבקה הוסיפה: "סליחה שלא שמרתי עליך. כששאלתי אם סיימת את המילואים אמרת 'לא, כי חברים שלי עדיין שם. אני חייב להיות שם'. חייכת אליי כאילו אתה נפרד. אהבת את החיים כל כך. אהבת להציק לנו ולקרוא לכל אחת בשם אחר. תמיד היית מצחיק את הבית, ועכשיו הוא יהיה חשוך".
נגוסה הוא החלל ה-17 מהעיר בית שמש. גם חבר מועצת העיר משה שטרית הספיד אותו. "התעוררתי הבוקר ולא הבנתי מה קרה בשכונה. איזה אסון כבד. משפחה טובה, משפחה אהובה בעיר. אין הרבה מילים שנוכל לומר לנחמה. אתם יוצאים למסע ארוך וקשה. ההקרבה האדירה שלכם ושל עוד 16 משפחות בעיר, אנחנו אוהבים אתכם ומאחלים שלא תדעו עוד צער", אמר.
"ההבנה שצריך להיפרד לא נופלת"
בבית העלמין קריית שאול בתל אביב הובא למנוחות רס"ל (מיל') ארז בן אפרים, בן 25 מרמת גן. מאות בני אדם ליוו אותו ואת הוריו ושני אחיו במסע ההלוויה.
הלווייתו של רס"ל (מיל') ארז בן אפרים
אביו, ירון, סיפר כי הוא לא מצליח להאמין שאלו המילים שהוא כותב עליו. "איך אפשר לתאר את הכאב, את החלל הגדול שהשארת בלבבות שלנו? היית ילד מיוחד, מלא חיוך, אהבות ותקוות, רק בן עשרים וחמש והחיים שלך היו במסלול המראה, היית בדרך לטרוף את החיים, כל כך הרבה דברים היו לפניך והכל נקטע בחטף".
אביו סיפר לסובבים על אהבתו הגדולה של בנו לעבודתו: "היית כל כך מוכשר, הצלחת בעבודת התכנות, היה לך לב רחב עם רצון לעזור ולהיות שם לכל אחד. שירת בצנחנים שירות קשה ומשמעותי, היית ספורטאי אמיתי, היה לך גוף שרירי וחזק, אהבת לטפס ואהבת את החיים. לא נשכח אותך. הכאב גדול והמילים לא מספיקות לתאר את התחושות, תמיד נזכור אותך בגאווה ובאהבה גדולה, יהיה זכרך ברוך, ארז שלי".
אימו של ארז, גלית, סיפרה שבנה רצה להתגייס לדובדבן, וכשנכשל - היא שמחה בליבה. היא אמרה שבנה לא הסתפק בשירות בצנחנים. "כשהשתחררת זה היה בתקופת הקורונה, למדת תכנות בזום מהבית בחריצות רבה וכבר בסוף הלימודים מצאת עבודה טובה. מאוד נהנית והצלחת. בשנה האחרונה נסעת לדרום אמריקה, נפתחת שם, חזרת מאושר, למדת ליצור קשרים מעניינים עם מגוון אנשים ונשים בגילאים שונים. הספקנו לבלות יחד במקסיקו כל המשפחה, טרפת את העולם, ובקיץ האחרון הכרת את עדן, אהובתך. לא יכולה לכתוב עליך בעבר, לא מעכלת את האסון, את האובדן הנורא".
אהוד, אחיו הבכור, אמר כי הוא לא מבין מדוע אחיו הצעיר מת במלחמה. "אני מקווה שתזכה לגן עדן, ושתדע - אני מודה לך על הפעמים שעזרת לי, גם כשיכולת להגיד שמאוחר או שאתה עסוק". אייל, אחיו השני של ארז, אמר: "אם הייתי שואל אותך איך היית רוצה שאני אדבר פה, היית אומר לי 'זה מצחיק. תיתן איזו בדיחה'. אמרו את זה כבר לפניי. בחמש בבוקר כשקיבלתי את ההודעה שום בדיחה לא הצחיקה אותי. ההבנה שאני צריך להיפרד ממך היום לא נופלת אצלי".
"אמרתי 'לי זה לא יקרה בחיים'"
בבית העלמין הצבאי באשדוד נטמן סמל עמרי כהן, תושב העיר בן 19. הודיה, אחותו, אמרה: "אני לא יודעת איך מסתדרים בלי אח גדול ששומר ואוהב אותי".
לדבריה, "ידעת להגן עליי ולהיות שם בשבילי. תמיד דאגת להראות לי מה הדרך הנכונה באמת, לתמוך בי, לדאוג לי. הרגיש לי לא בסדר שאתה כל כך נקרע בצבא למען המדינה. תמיד הסתכלתי על מקרים שקרו לאנשים שנהרגו ואמרתי 'לי זה לא יקרה בחיים'".
הלוויתו של סמל עמרי כהן
איריס, אימו של עמרי, ספדה אף היא: "אני לא מצליחה לעמוד על הרגליים, אבל בשבילך אעמוד. בפעם האחרונה שבאת אמרת לי 'יאללה, בואי נצא למסעדה'. באתי אליו, ישבנו, דיברנו. עמרי דיבר על אחותו, על אבא שלו, על כולם. אמרתי לו 'מספיק, התעייפתי', והוא אמר לי 'אמא, אם אני אגיד מספיק, מה נעשה?'. מישהו צריך לשמור על כולם, אמא. הוא לא ויתר, אבא שלו לא יכל להגיע. למחרת הוא ישב גם איתו".
פורסם לראשונה: 23:25, 09.12.24
