טיפוח ציפורניים, פדיקור, זרי פרחים, סבונים, ספא, יום מפנק במלון, טבילה בים המלח, סדנאות בישול, הצגות משעשעות, בילויים, הרצאות על איך להתלבש נכון וטיפים על הורות וקניות. בעבר הלא רחוק, ככה נראה בישראל יום האישה הבינלאומי שמצוין מדי שנה ב-8 במרץ. עד לפני כעשור זכו נשים במגוון ארגונים בסקטור הפרטי והציבורי ליום כיף מלווה במתנות לטיפוח אישי. או כמו שאחד מבתי העסק שמוכר אירועים ליום זה פרסם: "זה יום שבו האישה מתפנקת וליום אחד מרגישה כמו מלכה. כל מה שמתחשק לך - מתגשם ביום זה".
טורים נוספים בערוץ הדעות ב-ynet:
• מברה"מ עד פוטין, המזה"ת עשה סיבוב של 360 מעלות
• במקום מלחמת שבטים, סוף סוף רבים על אידיאולוגיה
• אולי זו בכלל לא אוקראינה. אולי זה הגרעין
• ההורים שלי, פליטים / נועה לביא
הפעילות היזומה הזאת התבססה על תפיסה שרווחה אז של "מה נשים באמת רוצות" ו"מה חשוב להן". החגיגה הזאת הגדירה לנשים, בו-זמנית, הן שזאת משאת נפשן והן שככה הן ירגישו אהובות ומוערכות. למרבה השמחה, מאז עברנו כברת דרך.
לא כך החל יום האישה הבינלאומי במקור. בראשיתו הוא נקרא "יום הפועלות הבינלאומי" והוא צוין לראשונה ב-1909 בארה"ב כאירוע המסמל אקטיביזם של נשים ומאבק שלהן למען שוויון חברתי. היוזמה באה מהמפלגה הסוציאליסטית האמריקנית לציון שביתת "איגוד נשים פועלות" שהתקיימה שנה קודם. ב-1910 אומץ היום הזה גם באירופה בהובלת כ-100 נשים מ-17 מדינות שונות, שחשבו שזוהי אסטרטגיה טובה למחאה כנגד אפליה בשוק התעסוקה, ולקידום שוויון זכויות לנשים, זכות הצבעה והזכות לכהן במשרות ציבוריות ופוליטיות.
חוקרות מציעות לשנות את השם מ"יום/חודש האישה", ל"יום/חודש הנשים". במקום החלשת נשים ע"י התייחסות אליהן ברמת הפרט, לציין זכויות של נשים כקבוצה חברתית
עד לאחרונה היה עצוב לראות איך קיבלה הזירה הארגונית בישראל את יום האישה הבינלאומי באופן ממגדר ומקטין, ללא זכר לתפיסה הפוליטית שעמדה בייסודו. ולכן, מעודד לראות שבשנים האחרונות מתרחש שינוי משמעותי. בשלב הביניים לאורך העשור האחרון הוא הפך מ"יום כיף וחגיגה של נשיות", ליום שמתמקד בסדנאות ומתן כלים במטרה לאפשר לכל אישה לסגור את הפער; יום שבו יש עיסוק בתכנים משמעותיים כמו פוליטיקה ארגונית, ניהול משא ומתן, איזון חיים ועבודה, ופאנלים של נשים על איך ניתן להצליח בעולם גברי.
כשעקבתי אחר ההזמנות לאירועי חודש האישה הנוכחי ראיתי מגמה של שינוי וחזרה למטרות ההיסטוריות. ראשית, יום האישה התרחב לחודש האישה. שנית, ארגונים שונים מגדירים אותו כ"חודש לשוויון מגדרי", וגם גברים מוזמנים לקחת חלק באירועים שלו.
בנוסף, השנה ישנה הצעה של חוקרות ופעילות לשנות את השם מ"יום/חודש האישה", ל"יום/חודש הנשים". המטרה היא לא לשתף פעולה עם החלשת נשים על ידי התייחסות לכל אחת ברמת הפרט, אלא לאפשר התאגדות וסולידריות - כמו מחאת הפועלות - ולציין זכויות של נשים כקבוצה חברתית.
פרופ' רונית קרקצילום: יורם אלעזריהתכנים שמועלים על הפרק כעת שמים דגש על נשים וכסף, נשים בשוק ההון, ייצוג נשים בפוליטיקה, יצירת סביבת עבודה בטוחה, מאבק ללא פשרות בפגיעה ובהטרדה מינית ושינויים מערכתיים לקידום נשים לכלל תחומי העיסוק ולייצוג בדרגים הבכירים ביותר של קובעי המדיניות.
על רקע התעצמות חוסר השוויון המגדרי בשוק התעסוקה בתקופת הקורונה, השנה יש ליום/חודש זה חשיבות מיוחדת. נותר לקוות שבעתיד הוא יתקיים 365 ימים בשנה, ללא זרי פרחים, מתנות וערכות טיפוח, אלא עם דגש על קידום ההישגים הכלכליים, החברתיים והפוליטיים של נשים כשוות בחברה בישראל.
- פרופ' רונית קרק היא ראשת המגמה החברתית-ארגונית במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר אילן ומייסדת מסלול "מגדר בשטח". חוקרת מנהיגות, שונות ומגדר בהקשר הארגוני
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
