"וואו, הולכת להיות פה אלימות"
26 ביוני 2021: הודעה בקבוצת הוואטסאפ "שינוי 2" שבה חברים למעלה ממאה רופאים, חוקרים ופעילים המתבטאים נגד מדיניות הממשלה במשבר הקורונה
"אני מצטער ומתנצל על ההתקפות האישיות נגד רופאי משרד הבריאות", אומר רואה החשבון אודי קוגלר, "כואב לי שהגענו למצב הזה. הוא באמת מסוכן. חשוב לי שתכניס את זה". ישבנו לפני כמה שבועות בקניון בהוד-השרון בשעות הבוקר. תנועת הקונים דלילה, ועם מסכות.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
קוגלר הוא לא דמות מוכרת לציבור, אבל מוכרת לפעילים בתוככי ההתארגנויות שצמחו פה בשנתיים האחרונות: נגד הסגרים, נגד בידודי ילדים בבתי הספר, ובהמשך – נגד תווים ירוקים ומדיניות החיסונים של משרד הבריאות. עד השבוע הוא היה בעל תפקיד בעמוד הפייסבוק של התארגנות "היגיון בריא". הוא חבר בשורה של קבוצות וואטסאפ שעוסקות באורח יומיומי במאבק, וכתב דברים חריפים נגד מדיניות הממשלה ונגד הסיקור התקשורתי של המשבר. איך זה התחיל? "אני הייתי קצת ספקן לגבי חומרת המגפה והצעדים החמורים שעשו. כתבתי קצת בפייסבוק. לאט-לאט ראיתי שיש עוד כמה אנשים שחושבים ככה". הוא הוזמן לקבוצת וואטסאפ, ואחר כך לעוד אחת, ולעוד אחת.
ככה התחיל הסיפור של קוגלר, שהיום הוא מצטער עליו, מאוד. בשלב מסוים החל להשתכנע בספקנות כלפי חיסונים, לפחות של ילדים. לפני חצי שנה הופיע בטלוויזיה בכתבתו של אילן לוקאץ' שם הסתייג מחיסון ילדיו, וטען שאין לקורונה תופעות לוואי מסוכנות אצל ילדים. "בעצם זרמתי עם התפיסה שלהם לגבי חיסוני ילדים... עם כל הכעס גם על הדבר הזה שלכאורה סתם עושים ניסוי על הילדים שלנו", אומר קוגלר.
היום הוא נשמע אחרת. הוא לא חוזר מעמדותיו נגד הסגרים והבידודים, ובכלל מהביקורת שלו על מדיניות משרד הבריאות. אך כבר אין לו ספק בחיסונים, והוא אומר שילדיו יחוסנו, "בוודאי. שלושה מיליארד בני אדם כבר קיבלו את החיסון. עבר זמן. זה בטוח". הדרך שעבר גרמה לו לחשוב מחדש על הקבוצות שנטל בהן חלק בשנה וחצי האחרונות, ועל הקפיצה הזו – מהתנגדות לצעדי הממשלה לריחוק חברתי, אל התנגדות לחיסונים, שהוא איננו חלק ממנה יותר. "אני מרגיש לגמרי מרומה. חשבתי שזה נמצא בשליטה של הרופאים ושל המומחים שנמצאים שם, ואני מקבל את הרושם שזה לא המצב. אני מרגיש שיש מי שמוביל את הדבר הזה למקום של המאבק נגד החיסונים. הם התחילו בדצמבר והם ממשיכים עכשיו. הם יכלו להיאבק נגד בידודי ילדים או מסכות. אבל הם רק בזה. ופשוט מאוד: יש פה רופאים שהם לא מתנגדי חיסונים – והם מתחילים לדבר כמו מתנגדי חיסונים".
בטור שלפניכם, אנחנו מביאים פרטים על מאחורי הקלעים של המיזמים שהחלו את דרכם בהתנגדות לסגר, והמשיכו אל אפיקים אחרים. מיזם אחד כזה הוא "מועצת החירום הציבורית למשבר הקורונה" (מח"צ), שנשען על מיזם אחר בשם "היגיון בריא" והחל את דרכו, שוב, במחלוקת עם הממשלה ובהצעת מודל חלופי למדיניות ציבורית בעת המגפה – להגן בעיקר על מי שיש להם סיכון מוגבר להתאשפז מהמחלה, בשעה שהמדינה חוזרת לשגרה. ברחבי העולם, כמעט בכל מקום לבד משוודיה ומפלורידה, הגישה הזו נדחתה. לפחות מבחינה חוקית, היגיון בריא ומח"צ הם גברת דומה בשינוי אדרת: עמותת היגיון בריא שינתה את שמה, החליפה ועד ומורשי חתימה והפכה להיות עמותת תומכי מח"צ. רבים מהמומחים והחוקרים שהיו בהיגיון בריא השתלבו במח"צ.
פרופ' איתן פרידמן: "מישהו הראה לי מודעה שכביכול פורסמה מטעם המועצה, 'להשהות את חיסוני הילדים', וזה משהו שאני לא מוכן להיות קשור אליו. אני לא רוצה להשהות את חיסוני הילדים"
אנחנו מביאים את קולותיהם של מי שהיו חלק מההתארגנויות האלה ופרשו או הופרשו. נביא גם התכתבויות פנימיות בקבוצת וואטסאפ שבה משתתפות דמויות מזוהות עם מח"צ והיגיון בריא לצד פעילים רבים נוספים שלא קשורים לכל התארגנות פורמלית. זהו חדר הדהוד יוצא דופן, שמעיד על הלך רוח פנימי, ובו מוזהרים המשתתפים מפני הדלפות. חשוב להדגיש, שזו איננה קבוצת ווטסאפ "רשמית" של המועצה הציבורית, אך רבים מהבולטים באנשיה חברים או היו חברים בה.
קו המתאר, להתרשמותנו, הוא מרתק: כיצד התארגנות של אקדמאים ואנשי מקצוע רציניים בתחומי הרפואה, עם טענות שראויות להישמע גם אם חולקים עליהן, הולכת ומקצינה, מאמצת גישה נגד מבצעי חיסון הילדים של משרד הבריאות, לעיתים מציגה פקפוק בבטיחות חיסונים, מושפעת מפעילי השטח, מהתגובות בקבוצות הוואטסאפ ובאינטרנט. חוסר השקיפות העקבי, או לחלופין העיכוב הבירוקרטי, של משרד הבריאות ביחס לנתונים, גורם לאנשי המועצה להיות חשדניים יותר ויותר. הם טוענים שמשרד הבריאות מתנכל אליהם ומתעלם ממקרים, תופעות לוואי ומחקרים. האמת צריכה להיאמר: כשני עיתונאים שמסקרים את משבר הקורונה, אין ספק שמשרד הבריאות או מתקשה מאוד לספק נתונים רלוונטיים במהירות, או אינו חושף אותם במידה הראויה. חוסר האמון במערכת הפוליטית והפקידותית תורם לחוסר אמון, וזה מוליד חשדות לזדון. בהתארגנויות השונות, הפורמליות והאחרות, אפשר לחוש את הדרך הזו. זו מנהרת ארנב מפותלת. ידיעות רלוונטיות, כמו גם ביקורת עניינית, מתערבבות בקונספירציות הזויות ממש. פרופסורים ננזפים בידי מורים לפילאטיס. ניכר מאבק ברור, מתמשך, של חלק מהאקדמאים המכובדים ואנשי מח"צ בפייק ניוז; חלקם עוזבים במחאה. אחרים נשארים, בלי שום בעיה.
חברה בקבוצה: "יאללה, נתחיל להעביר את המעשים הקרימינליים האלה לעולם". חבר אחר: "משפטי נירנברג 2!"
(התכתבות בקבוצת "שינוי 2", לפני כחודש)
בעוד כמה ימים יתחילו חיסוני ילדים בגילי 5 עד 11. משרד הבריאות אישר והמליץ, כמו גם רשויות הבריאות האמריקאיות לפניו. ההורים מתלבטים. במקביל, מתנהל קמפיין בולט בציבוריות הישראלית כבר חודשים ארוכים; כזה שמטיל ספק בצורך ובבטיחות של חיסוני קטינים לקורונה. הולדתו במועצת החירום הציבורית למשבר הקורונה. בדצמבר 2020 היא הוצגה לציבור בתרועה רמה, עם רשימה ארוכה של אנשי אקדמיה ורפואה, מהמכובדים בישראל. היא החלה את דרכה בהתנגדות נחרצת לסגרים, בידודים של ילדים בבתי הספר וריחוק חברתי בכלל. זו, בלי ספק, מחלוקת ידועה בישראל ובכלל בעולם; היא הוצגה בידי חלק מהשמות הוותיקים ביותר במערכת הרפואה הישראלית, מפרופ' צבי בנטואיץ' ועד לפרופ' מרדכי שני, ועם דמויות מכובדות כגון ראש המחלקה למיקרוביולוגיה ואימונולוגיה באוניברסיטת תל־אביב, פרופ' אודי קימרון והפרופ' אסא כשר.
ואז החל לקרות משהו. ראשית, הסגרים עברו מהמציאות הישראלית. ההגבלות הוסרו אחת אחרי השנייה. החיסונים, וגם מספר המחלימים המתנפח, הביאו עימם ירידה דרמטית בתחלואה. למעשה, גם בגל האחרון – שבו מתו למעלה מ־1,700 בני אדם – לא הציע אף מומחה במפורש לממשלה להטיל סגר. ממשלות נתניהו ובנט-לפיד הפעילו תו ירוק, כמו כמעט בכל המדינות המתועשות. אך במקביל, במח"צ הפעילות גברה. הסגרים נעלמו, ואחריהם גם התמעטו בידודים בבתי הספר, אך מרכז הכובד נע מבחינת חלק מפעיליה אל חיסונים והגבלות התו הירוק, שהם רואים בהן אמצעי כפייה של חיסונים.
בעמוד הפייסבוק של ההתארגנות, הפעיל מאוד, הופיעו לאחרונה פוסטים עם ניחוח מזימתי: "זו לא הגנה, זו דיקטטורה" על הצעת חוק של הממשלה שמאפשרת להאריך את מצב החירום בשל התמשכות המגפה. או איור של אדם תלוי על חוט והכותרת "זו לא בריאות הציבור, זו שליטה בציבור". יש אלפי לייקים ומאות שיתופים לפוסטים הללו ואחרים, שביקשו תרומות – והשיגו אותן. המועצה מפנה מעמוד הבית לאתר אינטרנט אחר ("חיסון אינפו"), שבו רופאים חברי המועצה ממליצים להורים לילדים מגיל חמש ועד 15 "להמתין עם החיסון" – ניסוח שמשמעו בפשטות לא להתחסן כעת – בניגוד להמלצות ה־FDA ומשרד הבריאות. באופן כללי, המועצה מדגישה תמיד שהיא בעד התחסנות. אבל חלק מפעיליה חושבים אחרת. אחד משני מורשי החתימה של העמותה, ומי שתואר כ"רוח חיה" בהתארגנות הוא אלון בר, שבחשבון הטוויטר שלו הופיע רק השבוע ציוץ תוקפני נגד חיסוני הקורונה בכלל: "איך ייתכן שיש פה יותר מתים למרות החיסון ולמרות הבוסטר. הם לא עוצרים לחשוב שהסיכון עולה בכל מנה נוספת". בר מסר בתגובה שציוציו בטוויטר "משקפים את דעתי האישית. עמדותיה של מח"צ מפורסמות באתר האינטרנט של המועצה ובדף הפייסבוק שלה".
אנשי המועצה מוכרים היטב לעורכים ולכתבים בכלי התקשורת. ב"פגוש את העיתונות" בערוץ 12 בשבוע שעבר ישבו שניים מנציגיהם, פרופ' רבקה כרמי וצביקה גרנות – כדי לדון, ובעצם להזהיר, מחיסון הילדים בגילי חמש עד 11. הם מופיעים בקביעות בדיונים בוועדות הכנסת. בקרוב יעלו קמפיין לגבי חיסוני הילדים במודעות על אוטובוסים, במימון תומכיהם. באינטרנט מופץ החל בחודש מאי סרטון של פרופ' כרמי עם נכדתה, שבו אמירות על כך ש"הקורונה אינה מסוכנת לילדים", ומבוגרים שהתחסנו "מוגנים" ומשום כך "אין סיבה לחסן ילדים". הוועדה לבדיקת הטעיית הציבור במשרד הבריאות שיגרה לפרופ' כרמי מכתב חריף בעקבות הסרטון בכיכובה, ובו נכתב לה, בין היתר: "את מטעה באופן שבו את מציגה את דעתך הפרטית והבלתי מבוססת ותורמת ליצירת הפחדה ומצג שווא". היא נדרשה להסיר את הסרטון. הוא עודנו נמצא באתר של מח"צ.
במקביל, נפתח "חודש שידורים מיוחד" של העיתונאים אורלי וילנאי וגיא מרוז "בשיתוף מח"צ". אלה תוכניות אונליין המציעות "מידע אמין, שקוף וללא הפחדות". שאלנו את גיא מרוז האם השניים מקבלים כסף מהמועצה, והוא השיב לנו: "מח"צ מממנים חלק מעלויות השידור של חודש השידורים, עלויות שלא כוללות אותנו. אנחנו לא מרוויחים כסף מזה, ולעיתים תורמים לשידורים כסף ואמצעים משלנו". העיתונאי לשעבר עמנואל רוזן משמש כיועץ תקשורת. יש הרבה תרומות מהציבור, עושה רושם. בעמותה שהתחילה כ"היגיון בריא" והמשיכה כמח"צ אספו מאות אלפי שקלים בקמפיינים שונים; הכותרת של גיוס אחד, שאסף לפי אתר Bactive לא פחות מ־280 אלף שקל, היא "מתלבט/ת האם לחסן את הילדים שלך נגד קורונה". כותרת המכתב שמוצג באתר גיוס הכספים מרמזת על אסון נורא אפשרי: "על מנת שלא יגיד אדם בעוד חודש, שנה או עשור – 'לא ידעתי'".
ד"ר דן ימין: "ראיתי שהדברים שלי במידה מסוימת מסולפים, וגם ראיתי שבטוקבקים מגיעים כל מיני אנשים – וזה באמת נהיה כר פורה לכל מיני מתנגדי חיסונים. מאוד הופתעתי"
יחד עם הפרסום הגובר, הספקנות כלפי חיסונים לקטינים, והמחאות החריפות על התו הירוק, התרחשה עוד תופעה מעניינת: השמות המוכרים ביותר בהתארגנות החלו עוזבים. חתן פרס נובל פרופ' אהרון צ'חנובר עזב. פרופ' איתן פרידמן, אחד המוכרים מבין דובריה, עזב. אחרי כשבוע, עזב גם פרופ' עמוס אדלר מבית החולים איכילוב, וכך גם פרופ' זהבה סולומון.
איתן פרידמן הוא מייסד היחידה לאונקוגנטיקה במרכז הרפואי שיבא בתל השומר ואחד הקולות הבולטים שמתחו ביקורת על משרד הבריאות כמעט מתחילת המגפה בישראל. הוא מדבר כאן בפירוט ולראשונה על עזיבתו את מח"צ. "עזבתי משום שהקו שאני רציתי להוביל במועצה אמר 'מספיק להתנגח עם משרד הבריאות'", מסביר פרידמן לראשונה את נסיבות עזיבתו.
"הם (מח"צ) קצת נכנסו לפינה של להראות כמה אנחנו צודקים וכמה אתם לא צודקים, וזו מבחינתי טעות". הוא בעד חיסוני ילדים. "אמרתי כבר שלו היה לי ילד בגיל המתאים הייתי מחסן אותו", הוא אומר. "עם קצת חשש, אך מתוך תקווה שמי שעוסק בקידום החיסונים יסביר למי שמתחסן את מה שיודעים ואת המגבלות. בהערכה של עלות מול תועלת ברור לגמרי שכדאי לחסן, אבל עם ציפיות ריאליות. האם נגיע לחיסון עדר תודות לחיסון הזה? לא נגיע, כי אי-פשר להגיע לחיסון עדר עם הסוג הזה של הווירוס". אפשר להבין שהוא לא אוהב את הקו של חבריו במועצה. "מבחינתי הדבר הנכון לעשות, וזו הסיבה העיקרית שפרשתי, הוא בואו נעשה הפסקה. נשים את ההתנגחות בצד, גם משרד הבריאות וגם המועצה, ונשב יחד". אין לו חרטות. "אני חושב שכשהתחלנו את הסיפור הזה של המועצה לפני כשנה זה היה גוף טוב ונקי ונהדר. איפשהו לאורך הדרך, עכשיו כשהכל תחת שליטה מבחינה רפואית ואפידמיולוגית, חשבתי ואמרתי להם את זה כבר לפני חודשיים: 'מספיק להשתלח, בואו נשים את הכל בצד ונבנה תוכנית ונגיש אותה לאנשים המתאימים וננהל איתם שיחה. זה כל מה שאמרתי. עד שקרה משהו שאמרתי 'כאן אני לא רוצה להיות'".
מה קרה?
"מישהו הראה לי מודעה שכביכול פורסמה מטעם המועצה, 'להשהות את חיסוני הילדים', וזה משהו שאני לא מוכן להיות קשור אליו. אני לא רוצה להשהות את חיסוני הילדים. לחיסונים הללו נקשרו כתרים מעבר ליכולתם – אבל אני לא רואה בזה שום סכנה. היום, אחרי שיש ניסיון קליני מצטבר, מיליארדים של מנות של פייזר, ברור לי שיש תופעות לוואי כמו מיוקרדיטיס וזו סכנה פוטנציאלית שצריכה להיות מועברת להורים אבל לא צריך לעשות מזה קמפיין ועל זה להשית את כל יהבנו. צריך לנהל רב שיח מכבד, והרגשתי שרוב השיח הופך להיות מתנגח מדי. לאו דווקא בנושא חיסוני הילדים".
משיחות שלא לייחוס, מתבררת תמונה ברורה למדי: ממש מתחילת הדרך, עוד כאשר עמותת תומכי מח"צ נקראה עמותת תומכי היגיון בריא, רחשה התנגדות או ספקנות כלפי חיסונים בין חלק מפעיליה – להבדיל מהמוחות האקדמיים, שלא ניהלו את האקטיביזם היומיומי. "זו תמיד הייתה הבעיה", אומר אקדמאי בכיר אחד שלא לציטוט, "כולנו בעד חיסונים. אבל היינו כנראה גם אבן שואבת לקונספירטורים, והם ניסו ולעיתים הצליחו להשפיע".
זהו בדיוק הסיפור שמספר ד"ר דן ימין מאוניברסיטת תל-אביב, אקדמאי מבריק שעשה את הפוסט-דוקטורט שלו באוניברסיטת ייל, ופיתח מודלים לחיזוי התפשטות מגפות. אנחנו יושבים בקפיטריה של בניין החוג להנדסה באוניברסיטת תל־אביב, שם לד"ר ימין יש מעבדה. לימין הייתה ויש עדיין ביקורת נוקבת, מנומקת, על נזקי הסגרים בישראל. "הסגרים האלה הם נזקים עצומים שאנחנו לא מבינים את משמעותם. והשיח כל כך קיצוני שהפוליטיקאים מסונדלים; מדברים רק על מתי הקורונה ושוכחים בעצם את כל היתר, ושם מתים הרבה יותר. ומשרד הבריאות נשאב לזה. בריאות הציבור זה לא רק הקורונה, חוסר המידתיות המשווע הזה גרם לי לומר – אני לא יכול, אני חייב לדבר". הוא מספר על ניסיונו בהתמודדות עם מגפת האבולה בליבריה כדי להדגים, את הטעויות שלדבריו מבצעת ישראל בגישתה לעידוד חיסונים; שם מה שעבד הוא שיתוף פעולה פעיל, ללא כל כוחנות עם הציבור. לדעתו זה חסר בישראל.
ימין הופיע בסרטם של אורלי וילנאי וגיא מרוז "ומה אם כל העולם טועה". הוא היה המום כשפורסמה אמירתה של ראש שירותי בריאות הציבור, ד"ר שרון אלרעי פרייס, על כך שבסרט הופיעו מתנגדי חיסונים. "הרי המילה חיסון לא נאמרה. אני עובד בסביבות 15 שנים על אסטרטגיות של עידוד חיסונים, פירסמתי מאמרים עם אנשי משרד הבריאות על מדיניות חיסונים, נניח שעלת. איך אפשר לשרבב את שמי לדבר הזה? אמרתי – אני נגד חיסונים?". הוא חש שנעשה לו עוול. "זה פגע בי. אני איש מחקר. אז כתבתי פוסט תגובה – שאני לא מתנגד לחיסונים. יש לנו מכתב כזה, שזו עמדת מומחי 'היגיון בריא', שזה שומט את הקרקע למדיניות הסגרים. שהנה, יופי, הגיעו החיסונים... סוף־סוף, זה נפלא". הוא גילה שלא כולם חושבים כמוהו. "מי ששלט בפייסבוק זה לא אותם אנשים (לא האקדמאים ‑ נ"א). הם הורידו את ההצהרה הזו. שמו אותה, ואז הורידו".
מי ניהל את זה בפייסבוק?
"לא המדענים. במקביל קרו כמה דברים. ראיתי שהדברים שלי במידה מסוימת מסולפים, וגם ראיתי שלפחות בתגובות ובטוקבקים מגיעים כל מיני אנשים – וזה באמת נהיה כר פורה לכל מיני מתנגדי חיסונים! ומאוד הופתעתי... פוסטים שאנחנו כמדענים פירסמנו פתאום נמחקו, ואז ביקשתי שישימו אותם. (היו) דברים שלא אהבנו, שהציגו חיסון כעניין בעייתי. זה היה חתול ועכבר".
אחרי שהופיע בסרטם של אורלי וגיא לפני כעשרה חודשים, ימין כתב טקסט לפרסום שבו המשפט הבא: "יש לקוות כי הרוב המכריע של אוכלוסיית הסיכון תתחסן, וכן חלק ניכר של האוכלוסייה שאינה בסיכון – לטובת האוכלוסייה בסיכון". נמסרה לו תגובה מטעם עורך העמוד של היגיון בריא שאי־אפשר להעלות את מאמרו. הסיבה: "זה יקפיץ את התומכים שלנו וייצור שוב תחושת בלבול במסרים". הצנזורה הייתה ברורה: "אני מבקש להוריד את המשפט הזה כדי שנוכל לשתף בדף הפייסבוק", נכתב לו. ד"ר ימין הבהיר בתגובה שהוא תומך בחיסון של אוכלוסיות 16 עד 60, ובדגש על המבוגרים יותר. "גם אם אתה תומך בזה, לא חייבים להדגיש את זה", כותב לו איש הקשר עם דף הפייסבוק, "זו לא הנקודה בגללה אנשים הולכים אחרי המודל".
בשלב הזה כדאי לשאול מי ניהל בעצם את עמוד הפייסבוק של היגיון בריא, עמוד עם למעלה מ־15 אלף עוקבים (אך חסר פעילות למדי בחודשיים האחרונים – מאז שההתארגנות המרכזית היא מח"צ). את התשובה גילה רואה החשבון אודי קוגלר. גם הוא, בדיוק כמו ד"ר ימין, לא התנגד לחיסונים, אלא ראה בהם את האפשרות לסיים את המגפה. הוא גילה שכמה מהפעילים המרכזיים המעורבים גם בניהול עמוד הפייסבוק מתנגדים לחיסונים, ולדבריו פנה לאקדמאי אחד או שניים שהיו קשורים במיזם. ייאמר לזכותם שהם ניסו להיאבק; הם הפכו אותו לבעל תפקיד בעמוד הפייסבוק. כך גילה שלפחות אחד ממפעילי העמוד הוא דמות מוכרת שעסקה מתחילת מגפת הקורונה בהכחשתה או המעטתה, בתיאור חיסונים כ"חיסולים" ובמתן במה למתנגדי חיסונים. עד יום רביעי השבוע, הדמות הנ"ל עדיין הוגדרה בעלת תפקיד בעמוד. רק לאחר שביקשנו תגובה, עזבו היא ואנשיה את ניהול העמוד. קוגלר היה המום. "זה לא עניין מקרי", הוא אמר לנו השבוע. על מח"צ הוא אמר: "בשבועות האחרונים אני מתחיל קצת יותר לשים לב ולקרוא את הפוסטים שלהם ואני מזדעזע".
מדוע?
"כי אני רואה שהם כותבים שם ש"זו דיקטטורה". ממש תכנים קונספירטיביים. אני לא רואה את אסא כשר או מישהו שם חותם על הפוסטים האלה. אני שוב חושב שזה אותו סיפור שכל הנושא הזה של היחס למדיה מנוהל על ידי הפעילים. אני יודע מי זה הפעילים, כבר נתקלתי בהם, זה אנשים באמת אידאולוגים".
חבר בקבוצה: "לכלוא אותם על פשעים נגד האזרחים". גיא מרוז: "אשמח להביא את המנעול". (התכתבות בקבוצת "שינוי 2", אוגוסט 2021)
הפעילים הם אלה שנותנים את הטון, אומר קוגלר, וחלק מהרופאים והמומחים נגררים. קחו לדוגמה את ד"ר יואב יחזקאלי, מהבולטים באנשי מח"צ. לפני כמה חודשים כותבת אלונה אלמן – מהפעילות הקיצוניות בישראל נגד חיסונים – פוסט סנסציוני על פרופ' מבית החולים שיבא תל השומר שלכאורה התוודתה בפניה וידוי נורא. היא "מביאה" מדבריה. "הודיעו לי שיהיה לי תפקיד מוביל בשיווק הזריקות שהם מפתחים. התפקיד כלל לעלות לתקשורת מדי יום ולהפחיד את הציבור... אם אפרסם את האמת על הזריקות, הם יפתחו את כל תיבת הפנדורה שלהם עליי", ובנוסף שהיא זייפה את מחקריה, שהיא שוקלת להתאבד ועוד כהנה וכהנה. מיד אחריו, כתבה אלמן תגובה המפנה למאמריה של פרופ' גליה רהב מביה"ח שיבא, והוסיפה "בלי קשר לפוסט". בדיעבד, ערכה אלמן מחדש את הפוסט וכתבה שמדובר בפגישה דמיונית. יצוין כי פרופ' רהב סובלת מאיומים של מתנגדי חיסונים כבר זמן רב – ואף הגישה תלונה במשטרה.
מדובר במעשה נקלה של אלמן, אבל היא לא העניין. הסיפור הוא שד"ר יחזקאלי הגיב לה. וכך כתב: "סיפור קשה, לא בלעדי בקהילה הרפואית. בסוף זה היא עם מצפונה. היא יכולה להיחשף אבל תהינה לזה משמעויות כבדות מבחינתה, והיא יכולה לקבל החלטה שהיא מפסיקה עם שיתוף הפעולה הנואל הזה כדי להיות שלמה עם עצמה". אלמן מיהרה לערוך את הפוסט ולהוסיף לו את הגושפנקה שהעניק לכאורה רופא מוכר. פנינו לד"ר יחזקאלי כדי להבין מה הסיפורים האחרים שהוא מודע אליהם, הרי מדובר בסיפור מעשה חמור מאוד. הוא מסר בתגובה: "אינני מכיר מקרה כפי שתואר בפוסט, ואני מקווה שבעולם הרפואה אין מקרים כאלה".
העניין הוא איך בכלל הגיע רופא מכובד לפוסט של אלמן, ונגרר להגיב אליו. ייתכן שזה נובע מכך שד"ר יחזקאלי חבר בקבוצת וואטסאפ פעילה מאוד שבה הוא הופץ. זו קבוצה שמהווה זירת דיון מרכזית לתומכי מח"צ ואחרים, ושמה "שינוי 2".
את הקבוצה פתח ד"ר אורי גביש, פיזיקאי, אחת הדמויות המובילות בהתארגנות היגיון בריא, ומי שחתום על מאמרים עם שאר ראשיה. הוא גם בקשר רציף עם אנשי מח"צ. זה היה לפני פחות מתשעה חודשים. הוא מודיע למשתתפים ש"הקבוצה הזו תחליף את הקבוצה הגדולה הקודמת (שינוי אסטרטגיה) שם דלפו, כנראה, הודעות וגם רמת האמינות של ההודעות פחתה עם הזמן". חברים או היו חברים בה בכירי מח"צ, שבהם פרופ' אודי קימרון, פרופ' אשר אלחיאני, פרופ' עמוס אדלר – אך גם פרופ' יורם לס, ד"ר רותם ענבר ורבים אחרים.
לא חולפות שעתיים ופרופ' אדלר כותב, "קשה למצוא כיום קשר בין ההנחיות למחשבה קוהרנטית כלשהי... מה נקודת הסיום? הרי מוטציות לא יפסיקו לצוץ לנצח. העמדת הפנים כאילו מדובר בנושא רפואי נעשית יותר ויותר בלתי אפשרית". אדלר לא מפרט. תוך חצי שעה חבר אחר, ללא מעמד אקדמי או מקצועי, מזהיר מכוחות "גלובליסטים" ומתריע – בהקשר של החיסונים והמגפה – ש"נחיה במשטר טכנוקרטי פשיסטי מזוויע בסגנון 1984". הפרופסורים שותקים. ד"ר גביש עושה מה שיעשה במשך חודשים: מנסה למתן את ההתבטאויות. "מבין שיש אנשים שמאמינים שישנם גופים גלובליסטים שיש להם אינטרס לנפח את המגפה, עד כדי אובדן של מאות טריליוני דולרים, רק בשביל לכפות כל מיני דרכונים ירוקים. סבבה. אבל תיאוריות כאלה לא עוזרות לכלום גם אם הן היו נכונות... אם אתם רוצים לעזור, ובשביל זה בעיקר הקבוצה החדשה נועדה, פרט להיות בטוחה יותר מבחינת הדלפות, *אנא* השתדלו לשים בעיקר הודעות *אינפורמטיביות*". כדאי לשים לב לחשש החוזר ונשנה של גביש מ"הדלפות"; הרצון שהציבור לא יידע מה מתנהל בקבוצה. רוב הדיונים הם סוג של קבוצת תמיכה רעיונית, עם הודעות שעוסקות בחדשות היום בתחומי הקורונה. אך מפציע בהם בקביעות חוסר אמון גמור במערכת, ואחריו נובטת קיצוניות. לא אצל רוב המשתתפים, אבל בוודאי אצל חלקם.
צירופים שונים שקשורים בנאצים מופיעים לא מעט; כותבת אחת מספקת הסברים כיצד גרמניה הנאצית הייתה החלוצה בשידור טלוויזיוני, ואחרת גורסת שההקבלה הנכונה הקשורה בתו הירוק היא לאינקוויזיציה, ולא לשואה. גילוי נאות: שנינו, כותבי הטור שלפניכם, מוזכרים שם – ותמיד בהקשרים לא מחמיאים.
באוגוסט הקבוצה סוערת בגלל פוסט בפייסבוק של פרופ' שרון עינב מביה"ח שערי צדק, ובו כתבה שלא מחוסנים לא יכולים לצפות לחמלה מהצוותים הרפואיים. אחד החברים בקבוצה מעיר הערה על גופה של פרופ' עינב וסיכויי ההישרדות שלה אם תחלה בקורונה; ד"ר אמיר שחר, מהדמויות הבולטות בשיח, כותב הודעה מעליבה, לא ראויה, שמתייחסת לפרופ' עינב. אחריו, כירופרקט מנתניה מציע לעשות "הסכם עם כל הרופאים הנאצים האלה", לפיו הוא יחתום ויתור על טיפול רפואי ובתמורה ישוחרר מתווים ירוקים ו"בלבולי ביצים".
בתגובה, ד"ר שחר הכחיש שכתב את הדברים.
באפריל יוצאות הידיעות על אסון התמותה בהודו בשל המגפה, ופרופ' אשר אלחיאני, לשעבר מנכ"ל קופת חולים מאוחדת וחבר בולט במח"צ, כותב "בכל זאת הדיווחים והתמונות משם מזעזעים – שריפות גופות המוניות, חוסר מקום לאשפוז, אין חמצן בנמצא". הוא מותקף מיד בשורה של הודעות שמזלזלות בכך ומזכירות "תמונות מאיטליה שבדיעבד התברר שהן ישנות", ואף מסבירות שביחס להודו מספרי המתים נמוכים, שהסגרים הרגו הרבה יותר. הראשונה שהסבירה לפרופ' אלחיאני עד כמה הוא טועה היא מדריכת פילאטיס מכשירים. הוא אינו מגיב.
בחודש מאי נפל דבר עבור אלחיאני. הוא שיתף סרטון של יירוטי מערכת כיפת ברזל במבצע שומר חומות, שאחרי התפתח דיון בקבוצה שבו התברר שהקונספירציות לא תחומות לקורונה. "מדובר במופע פירוטכני מתוזמר (הרי איך יכול להיות, יש פצועים והרוגים... נכון גם הקוקוריקו גבה קורבנות רבים בגלל ההפחדה, הפרוטוקולים המטונפים וזריקות הרעל) ומטרת שתי ההונאות שליטה", כותב לו מישהו. שעתיים מאוחר יותר אלחיאני עוזב את הקבוצה. 20 דקות מאוחר יותר נוזף ד"ר אורי גביש בחבריו, שוב. "*אנא* השתדלו לשים יותר הודעות אינפורמטיביות... אנא הימנעו מהודעות ממקורות לא אמינים, תיאוריות קשר, וכן הלאה". מפרופ' אלחיאני נמסר בתגובה: "איני זוכר שהייתי חבר בקבוצת 'שינוי 2' ולבטח לא הייתי פעיל בה ויכול להיות שצרפוני ללא ידיעתי. בכל מקרה מעולם לא חברתי למחשבה על קונספירציה כלשהי על אודות הקורונה". בהמשך חידד אלחיאני בשיחה נוספת: "אם ראיתי שהקבוצה לא רצינית אז עזבתי... יכול להיות שהרגשתי שהקבוצה הזו לא מתאימה". בהמשך יעזוב גם פרופ' אריאל מוניץ, ממייסדי מודל היגיון בריא. הוא לא יהיה האחרון.
כשמתפרסמת הקלטה מדיוני צוות הטיפול במגפות (הצט"מ) בחודש מאי שאיננה נושאת חן בעיני חברי הקבוצה – היא עוסקת בחיסוני ילדים מגילי 12 – פרופ' אדלר אומר עליה ש"הזויה זו מחמאה. הבנאליות של הרוע. הפקיד הרפואי רק מאשר באנינות, וקלגסי התו הירוק כבר ידאגו שזה יבוצע". כמה ימים מאוחר יותר, מספר תמיר חפץ – דמות מפתחי בהתארגנויות מח"צ והיגיון בריא, אחד ממייסדי העמותה, מי שבקביעות הריץ את גיוסי הכספים של המיזם – שהוא עתיד לטוס לחו"ל ושואל כיצד יימנע מהבידוד בחזרה לישראל כדין ומציין – "מיותר לציין שאני לא מחוסן". הוא מוסיף סמיילי. פרופ' אדלר אומר לו שבאמצעות בדיקה סרולוגית, וחפץ שואל אותו איך "דואגים שהיא תהיה חיובית". אדלר מתלוצץ שבאמצעות אכילת סלק, ואומר לו שזה בלתי אפשרי כי משרד הבריאות מפקח היטב על הבדיקות הללו. חפץ ממשיך שהוא מחפש מקום שייתן לו תוצאה חיובית מזויפת למעשה: "לא אכפת לי איפה זול, אכפת לי איפה אתה יוצא חיובי, אם משהו יכול לעזור לי בעניין". חפץ מסר תגובה ארוכה על גאוותו שעמד בראש העמותה ומאבקיה, ובאשר לעניין עצמו כתב ש"כל התכתבות באחת מהקבוצות נאמרה בהומור. אני אישית חליתי בקורונה ועברתי בדיקה סרולוגית באסותא כדת וכדין".
לכל הדברים האלה יש השפעה. ד"ר מאיר עזרא אליה ממיזם "מחוסגן" אומר ש"לצערנו, בתקופה כזו גם מידע מרופא כזה או אחר יכול להיות ללא ביסוס רפואי. עמדות שכאלו גורמות נזק עצום בהתמודדות עם המגפה, בטח ובטח אחרי שהגופים המקצועיים המורכבים מעשרות מומחים מתחומים שונים בארץ ובעולם קבעו שהיתרונות של החיסון עולים חד־משמעית על החסרונות שבו – גם בילדים". הוא מפציר בהורים להיוועץ ברופא הילדים שלהם.
ד"ר שמואל רוכברגר הוא גסטרואנטרולוג ותיק. מתחילת מגפת הקורונה הטיל ספק במדיניות הממשלה, והיה חלק מקבוצות הוואטסאפ השונות. אבל אז קרה משהו. באמצע אוקטובר כתב הודעה בקבוצה: "כשיחלוף הזמן נצטרך כולנו לשאול את עצמנו: איך אפשר להסביר תופעה מוזרה זו, שבה אנשים סבירים מוסרים את נפשם על אמונה עיקשת וחסרת בסיס – של התנגדות לחיסונים מצוינים גם במחיר יקר של תחלואה קשה ואובדן חיי אדם רבים?". זה היה כמו להכניס כבשה לעדר של זאבים כועסים. מי שהכירו אותו, בעיקר הרופאים, הגיבו בנימוס יחסית. מגיבים אחרים גינו בהתלהמות.
"זה לא קבוצת היגיון בריא האנשים האלה", אומר רוכברגר, ולא מפרט. "אני לא אנתרופולוג, אבל לדעתי, בגלל שהם חפורים בתוך עצמם וכל אחד קורא מאות הודעות שכולם כותבים אחד בתוך השני, זה הולך ומתחזק. זה כמו ספירלה כזו של החמרה והקצנה בגישה".
אחרי שכתב עוד מאמר בעניין מחוסנים ולא מחוסנים וסדרי העדיפויות שלהם בטיפול רפואי (הוא טען שאסור להפלות ביניהם), רוכברגר קיבל הודעה שהוא מסולק מהקבוצה; לדבריו חטאו היה שהוא תומך בחיסונים.
"בסוף זרקו אותי", הוא מספר. "אמרתי להם – תראו כמה זה עצוב. התחלנו את הסיפור, או אני לפחות התחלתי אותו, בגלל הרצון שיהיה כביכול פלורליזם. זה דבר מביש ממש". הוא איננו חוזר בו; לא מהביקורת על הסגרים, וגם לא מעמדותיו בעד התחסנות. הוא מספר על שיחתו עם אחד ממנהלי הקבוצה. "אמרתי לו, תעבור על אלפי ההודעות שהצטברו פה בשנה האחרונה. כמה מתוכם אמרו מילה טובה על החיסונים? אפס פסיק אפס פסיק אפס. אז מה ההשלכות של זה? ההשלכות הן שבסוף, לא רק מהקבוצה, יש עוד קבוצות אחרות, מאות אלפים לא התחסנו ושילמו בבריאותם, והיו כנראה לא מעטים שגם שילמו בחיים שלהם. מישהו לוקח את זה על מצפונו?"
זו שאלה פתוחה.
ממח"צ נמסר בתגובה: "מועצת החירום היא גוף וולונטרי המורכב מרופאים בכירים ומומחים אשר סבורים כי מדיניות הממשלה בהתנהלות מול משבר הקורונה כשלה כישלון חרוץ. עיקר התנגדותנו היא למסע הלחצים הדורסני של משרד הבריאות, שאינו נסמך על ראיות מדעיות ומונע מניהול סיכונים לקוי, תוך מחיקת ערכי יסוד באתיקה רפואית, דמוקרטיה ומוסר.
בנוגע לחיסונים: המדע ברור. בעוד הסיכון המקסימלי מהקורונה הוא באוכלוסייה המבוגרת, ילדים ונוער מוגנים כמעט לגמרי מהמחלה. לכן, המועצה סבורה כי אין מקום להמליץ על חיסון גורף של כלל הילדים (החושף לתופעות לוואי אפשריות). עם זאת, המועצה ממליצה על חיסון ילדים באוכלוסיות הסיכון לאור כך שהנתונים מלמדים כי הם אלו המהווים את רובה המכריעה של התחלואה הקשה בילדים. המועצה מוטרדת ממדיניות קיצונית שכופה על ילדים בני 12 מנה שלישית, בזמן שבמדינות רבות מפסיקים חיסון בשתי מנות מודרנה מתחת לגיל 30 ומדינות אחרות ממליצות רק על מנת פייזר יחידה מתחת לגיל 16.
בנוגע לביקורת העניינית שלנו על התנהלות משרד הבריאות: למרות ההתנהלות הכושלת של המדיניות הישראלית במשבר הקורונה, כפי שבאה לידי ביטוי בתמותה, במשבר הרפואי, הנפשי והכלכלי, בכירי משרד הבריאות לא עוצרים לרגע לחשב מסלול מחדש, אלא שבויים בקונספציה מתמשכת ומזיקה. הקמפיין של משרד הבריאות, יחד עם התחקיר הזה, מנסה לערב קבוצות וואטסאפ אזוטריות, את עמותת היגיון בריא (ששינתה את מטרותיה ומתכונתה) ואת מח"צ ולהשמיצן, וכן לבחון תגובות של אדם לכל הודעה בקבוצה שבה חברים 120 איש, רובם המכריע אינו קשור למועצה, חוטאים לאמת. כתבות אלו מהוות דלק למסע האיומים וההשתקה כלפי כל מי שמעז להציע גישה שונה. תפקיד העיתונות הוא לחקור את השתקת הביקורות המדעיות הלגיטימיות על יעילות ובטיחות החיסונים וכן על השתיקה של התקשורת, בתי המשפט ונבחרי הציבור לנוכח רמיסת זכויות אדם ללא תקדים.
באשר לאיתן פרידמן: צר לנו על דבריו של פרופ' פרידמן. איש מבין חברי המועצה לא דיבר באופן בוטה נגד החיסונים כמו שהתבטא פרופ' פרידמן בעצמו "בוסטר שמוסטר" ו"ההיסטריה לחסן ילדים, 'ילדים הם מנוע הפצה', איננה נכונה עובדתית, עזבו את הילדים". אנחנו תמהים על הפער בין הצורה שבה מציג פרופ' פרידמן את עמדתו כעת, לבין הדברים שאמר וכתב לחברי המועצה בנוגע לסיבות פרישתו, שהיו קשורים באפיקים המקצועיים שאליהם רצה להתקדם. אנו מאחלים בהצלחה לפרופ' פרידמן בהקמת המכון הגנטי החדש בביה"ח אסותא, ועל כך שעבודתו בביה"ח שיבא נשמרה".
פרופ' עמוס אדלר מסר בתגובה: "ההערה לגבי המוטציות התייחסה לנושא ההגבלות על טיסות בפברואר. ההערה לגבי התו הירוק, מלפני חצי שנה, התייחסה ליישומו לצורכי כפייה, ולא מנימוקים אפידמיולוגיים. מעולם לא ייעצתי למישהו 'להתחמק' מהוראות החוק או לשנות תוצאות בדיקות. לעניין עזיבתי את מח"צ, מבחינתי, שורש הרע הוא הכפייה והאפליה בעוד שההתייחסות לחיסונים עצמם צריכה להיות לגופו של עניין. לצערי, מצאתי כי לא ניתן לקיים שיח ציבורי הוגן בסוגיות רפואיות ואפידמיולוגיות הקשורות לנושא זה ולכן בחרתי להתרחק ממעורבות ציבורית".
פרופ' רבקה כרמי אמרה ביחס לסרטון שבו היא מופיעה ולמכתב משרד הבריאות כי "הוועדה למניעת הטעיה" היא גוף שהוקם ללא כל סמכות חוקית ומבלי שקיימים נהלים כלשהם המסדירים את עבודתה. בכל הכבוד, אין לחתומים על המכתב בשם הוועדה את הכלים המקצועיים לקבוע את הדברים אשר כתבו במכתבם. לפחות עד עתה אני מקווה כי קיים במדינת ישראל חופש ביטוי, הכולל חופש ביטוי מקצועי".
גיא מרוז מסר בתגובה לעניין "המנעול": פשוט לא זוכר. אני לא בקבוצה ממזמן. זה נשמע כמו הומור פנימי של קבוצת חברים, לא משהו שהייתי אומר בציבור".
ד"ר אורי גביש, שפתח את קבוצת "שינוי 2" ומשמש בה מנהל, מסר בתגובה: "מדובר בקבוצה סגורה, פרטית, לא ציבורית, שבה דנים בכנות בכישלון הסגרים ונזקיהם, בבזבוז המשאבים על בדיקות ובידודים של אסימפטומטיים, בהיעדר ההצדקה האתית לכפיית טיפולים רפואיים אפילו כאשר הם יעילים, בהיעדר התוחלת של הגבלות הכניסה לישראל, ועוד. מנהלי הקבוצה חזרו וביקשו מחבריה להימנע מהודעות שאינן אמינות, אך הם אינם אמורים לעסוק בשיטור אינטנסיבי של כל התבטאות.
באופן טבעי, חלק מהמשתתפים מתבטאים מדם ליבם, ולעיתים בכעס, על המדיניות המפלה אותם, הפוגעת בפרנסתם ובעתיד ילדיהם ועל רמיסת החירויות הבסיסיות שלהם ושל אחרים. המדיניות חסרת הבסיס המדעי והפגיעה בחירויות הן הבעיה האמיתית, ולא הקורבנות של אותה מדיניות, אפילו כאשר אמונותיהם האישיות של קורבנות אלה או דרך הבעתן, שגויות. מצער לראות תקשורת העוסקת בדליית רכילות מקבוצת וואטסאפ עלומה, וכך נוטלת חלק במסע ההכפשה שמנהל משרד הבריאות כנגד כל רופא או חוקר שמבקרים את מדיניותו".
