"בלילה הוא הופיע לי בחלום וביקש שלא אתקרב אליו יותר, שאשחרר אותו", מספרת ערין בקול חנוק מבכי. "זאת הפעם הראשונה שהוא ביקש ממני להתרחק", היא מוסיפה ולא נשארת עין אחת יבשה בסלון של משפחת סעד.
על הספות יושבות שלוש נשים מיוחדות, עוצמתיות, שגורלן נקשר זו בזו. ערין היא אלמנתו הטרייה של סא"ל סלמאן חבקה ז"ל, מפקד גדוד 53 בחטיבה 188, שבלט באומץ לבו ותעוזתו בקרבות בקיבוץ בארי ב-7 באוקטובר. לצידה יושבת נאהד, אלמנתו של סא"ל מחמוד חיר א-דין ז"ל, שהציל את חבריו כשנהרג בפעולה חשאית ב-2018 בעזה. שתיהן מתארחות אצל מונה, אלמנתו של סא"ל עלים סעד ז"ל, סגן מפקד חטיבה 300, שנהרג בקרב מול מחבלים שחדרו מלבנון יומיים אחרי פרוץ המלחמה.
הן שלוש נשים מיוחדות, עוצמתיות, עם נוכחות חזקה שחיות בצל אובדן כבד, מגדלות ילדים באהבה רבה ומנהלות קריירה מוצלחת. כל זה בזמן שהן מתמודדות עם ביקורת חברתית שהמעמד של אלמנה בחברה שמרנית וסגורה כופה עליהן.
בסלון של משפחת סעד, עלים ז"ל נוכח בכל פינה. עשרות תמונות ותעודות הוקרה תלויות בכל מקום בבית. השקט של מונה מדגיש את האובדן שהיא מנסה לחיות בצילו, עם כל הקושי בהתמודדות החדשה שהיא ניצבת בפניה. שלושה ילדים יש למשפחת סעד, עטופים במשפחה המורחבת שלא מפסיקה לחבק. "הגדולה שלי תלמד רפואה, זה מה שעלים כל כך רצה. היא תסיים השנה י"ב ותמשיך ללכת בדרכו", היא אומרת בגאווה ומסתכלת על בתה הגדולה מאיה.
ערין מספרת שהבן היחיד שלהם, עמאד, שנושא את שם אביו של סלמאן, רק בן שלוש. "הוא עדיין שואל איפה אבא. אני אומרת שאבא לא יחזור יותר. הלוויה הייתה קשה ולאורך זמן הגיעו אלינו מנחמים מכל הארץ. ניסיתי לשמור עליו, להרחיק אותו מהבכי, הכאב והאווירה הקודרת. הוא עדיין קטן בשביל לעכל את כל זה, וזה קשה".
עבורה, הבן הוא ההנצחה של אהבתם שנגדעה פתאום. "אנחנו מאמינים בגורל, אבל לפעמים כל הסיטואציה הזאת מוציאה אותי מגדרי. למה אנחנו? ולמה סלמאן? ולמה גורלנו מר כל כך?", היא שואלת בעצב וכאב.
נאהד יושבת ליד ומקשיבה לכל מילה. ההתמודדות שלה עם השכול הייתה בוגרת יותר. "דאגתי קודם כל לנהל את האירוע מול הילדים", שחזרה מול שתי הנשים. "ברגע שקצין העיר הגיע לבשר לנו את הבשורה המרה, לקחתי את המושכות ונכנסתי להעיר את הילדים משינה ולספר להם שאבא נהרג. נתתי להם לפרוק, לדבר ולשאול שאלות. בעיקר אמרתי להם שאנחנו יוצאים עכשיו למסע ביחד בלי אבא, נחיה בלעדיו אבל הוא איתנו ואנחנו נמשיך לאהוב אותו ונתגעגע".
מנגד, אצל מונה הכל היה מהיר יותר. "לילדים זה נודע מיד, כי נקלענו לסיטואציה שעלים הובא לבית החולים כנראה ללא רוח חיים. את זה ידעתי רק לאחר מכן, והתחלתי לצרוח ולבכות, ולא זוכרת מה היה. לאחר מכן כל הכפר הגיע לנחם, הבית הפך למקום עלייה לרגל למנחמים, לאנשי ציבור, פוליטיקאים. הכל קרה פתאום מהר ובהפתעה גמורה. אף אחד לא הכין אותנו למצב הזה".
"חששתי מהבדידות, מלהיות לבד"
אלמנות צה"ל בחברה הדרוזית זוכות בדרך כלל להרבה הערכה וכבוד, אך היא תהיה תמיד תחת זכוכית מגדלת וכל צעד שלה נבחן בקפידה. במיוחד אם היא חורגת מהנורמות שנקבעו עבור "אלמנה של גיבור". "בחברה שלנו אלמנה זאת מישהי שצריכה לחפור את הקבר שלה ולחכות שגם היא תמות", תיארה נאהד.
לפני יותר משנה וחצי נאהד החליטה לפתוח דף חדש עם בן זוג חדש, ולמרות הנורמות הקיימות, הם התחתנו. "חששתי מהבדידות, מלהיות לבד, מלגדל את הילדים לבד", היא מסבירה. "זה לא אומר שמחמוד לא נמצא איתי, הוא תמיד בליבי. אנחנו מדברים עליו המון בבית, הוא איתנו. אני אומרת לילדים מה אבא היה חושב או מייעץ בכל מיני סיטואציות שאנחנו פוגשים".
"זה לא כל כך נהוג שאלמנת צה"ל תתחתן בשנית, אבל זה שינויים שהחברה עוברת וכך היא משתנה. כשיהיו עוד כמה נשים שיעשו את זה אחריי זה יהפוך לדבר נורמלי יותר, וכך גם היחס של החברה ישתנה", היא אומרת בתקווה. בין השורות שומעים את הטיפול הרגשי שהיא העבירה את עצמה כדי להתמודד עם השכול. לאורך כל השיחה אי אפשר להוציא ממנה את המטפלת.
למרות שנאהד ובני משפחתה מתגוררים בכפר חורפיש שבגבול הצפון, היא לא הסכימה להתפנות מהבית. "אף אחד מהכפר לא התפנה. אנחנו יודעים לחיות עם המצב החדש של המלחמה. למרות שאנחנו שומעים את כל הפיצוצים ואווירת המלחמה, אבל אנחנו מתמודדים ומסבירים לילדים, התרגלנו".
"שהממשלה תעשה למעננו, כמו שאנחנו עושים למענה"
שמונה חללי צה"ל מהחברה הדרוזית נפלו מאז החלה המלחמה, ועשרות נוספים נפצעו. מדובר במספר גדול יחסית בהשוואה לשיעור האוכלוסייה הדרוזית במדינה. יחד עם אחוזי הגיוס והמוטיבציה להיות לוחמים בצה"ל, עולות מחדש השאלות ביחס שבין המדינה לחברה הדרוזית. שאלות שכבר עלו בעבר בנוגע לחוק הלאום, חוק קמיניץ ואחרים שלא היטיבו עם העדה שכרתה ברית דמים עם המדינה.
גם האלמנות הצטרפו לשיח שמתעורר לאחרונה מחדש, בדרישה לשנות את חוק הלאום ולהפסקת צווי ההריסה לבתים של לוחמים דרוזים. "אמרתי את זה לשר גנץ ולעוד רבים שהגיעו לנחם. הגיע הזמן לשנות את חוק הלאום ולהיטיב עם בני העדם הדרוזית. גם עלים חשב כך. חשוב לי שהממשלה תעשה למעננו, כמו שאנחנו עושים ומקריבים למענה", אמרה מונה.
גם נאהד הצטרפה לקריאה. "מחמוד היה החלל הדרוזי הראשון שנהרג לאחר שחוק הלאום חוקק. למעשה, לפי החוק, הוא שכיר חרב ולא אזרח מן המניין כי חוק הלאום לא מכבד אותו כאזרח ישראלי-דרוזי שנתן את נשמתו למען המדינה. אני מקווה שייעשה קצת צדק בשם חללינו היקרים".
