בואו נדבר על אזרחים סוג ב'. הידעתם שהסיכוי להחלים מסרטן נמוך יותר בפריפריה? שהנגישות החלקית לשירותי רפואה, התורים הארוכים, המחסור בציוד רפואי, היעדר מודעות והקושי לממן רפואה פרטית פוגעים ביכולתן של אוכלוסיות שאינן מתגוררות במרכז הארץ לשרוד את המחלה הנוראית הזאת? שכמעט שני מיליון איש חיים בישראל מתחת לקו העוני, אבל המיזם לביטחון תזונתי מספק מענה רק ל-40 אלף משפחות? שבשנה האחרונה העלייה הגבוהה ביותר בעוני נרשמה דווקא בקרב אזרחים ותיקים, ולמרות זאת קצבאות הזקנה שיותר ממחצית מציבור הגמלאים בארץ מתקיים מהן – לא עלו באופן משמעותי כבר 20 שנה?
הידעתם שהמחסור במורים במוסדות החינוך מחריף? שהכיתות עמוסות ילדים וילדות, נערים ונערות, שרק מחכים שיראו אותם? חלקם מייחלים שיהיה שם מישהו שימנף את הפוטנציאל שלהם, אחרים מקווים למישהו שיזהה שהם במצוקה. רבים מהם שנופלים בין הכיסאות – אלה שהמשפחה שלהם לא יכולה לממן עבורם לימודי עזר או חוגי העשרה, אלה שמגיעים ללימודים רעבים ועייפים – מוסללים על ידי מערכת שאמורה להוות תשתית של שוויון הזדמנויות – לדור שני או שלישי של עוני.
הידעתם שגם בישראל של 2023 נשים עדיין מופלות במקומות עבודה? שהן מרוויחות פחות, לפעמים הרבה פחות מגברים שממלאים את אותם תפקידים בדיוק? שהן עדיין נאלצות להתמודד עם הרבה יותר מכשולים וחסמים – רק מעצם היותן נשים – כדי להתקדם לתפקידים בכירים? שעבור רבות מדי מהן המרחב הציבורי הוא לא מקום בטוח? שהמחסור הפושע במענים והגנה עבור נשים שנמצאות במעגל האלימות גורם להן לא לפנות לרשויות ולהתלונן? לרבות מהן המשמעות היא חיים שלמים בכאב ובפחד, יש כאלו שמשלמות על כך בחייהן.
הידעתם שבני ובנות קהילת הלהט"ב נאלצים להתמודד עם שלל חסמים בדרכם להפוך להורים ומשפחה? שרבים מדי מהם מתמודדים עם הדרה חברתית, אפליה ואלימות? שבסוף השבוע שעבר הממשלה ביקשה מבג"ץ פעם נוספת לדחות את תשובתה בעתירה לביטול האפליה נגד להט"ב באימוץ, אחרי שש שנים של מאבק משפטי כדי לקבל הזדמנות שווה להפוך למשפחה?
אלה כמובן רק חלק מהדוגמאות של האזרחים שחיים פה בתחושה שהם "סוג ב'", שמתמודדים עם אי-שוויון זכויות, שמרגישים שקופים. אלה רק חלק מהתוצרים של מערכות עייפות, חבולות ומורעבות, של תיעדוף תקציבי לקוי שמאלץ אותן לפעול בתת-תנאים, תחת סכנה קיומית בלתי פוסקת, ומשמר את הפערים החברתיים ואף מעמיק אותם. ללא חקיקה ותקציבים שיתנו להן חמצן, הן ימשיכו לקרוס ולאכזב רבים שמושיטים אליהן יד לעזרה.
הדר גיל-עדצילום: עוז מועלםהשימוש בקמפיין "אזרח סוג ב'", שמקודם בימים אלה על גבם סביב הוויכוח על ההפיכה המשפטית, עושה שימוש ציני במצוקה שלהם ובמושגים של שוויון זכויות. האבסורד הוא שהממשלה שממשיכה לקדם אותו, סיימה את מושב החורף עם אפס הישגים חברתיים. אותם חברי כנסת שממשיכים לתדלק משיקולים פוליטיים את הנרטיב של מעמדות חברתיים, שהחיו מחדש מושגים של קיפוח ועדתיות, לא עשו דבר מאז שנבחרו כדי לצמצם את הפערים הללו, כדי באמת לתת הזדמנות שווה לכולם.
אותם פוליטיקאים שהבטיחו לעבוד בשבילם, בשבילנו – לפעול מול יוקר המחיה, מול משבר הדיור, לקדם חינוך חינם מגיל אפס, לדאוג לביטחון ברחובות – נלחמו במושב הזה בעיקר בשביל עצמם. בכך הם מאלצים אוכלוסיות שלמות להמשיך ולהרגיש "אזרחים סוג ב'" נטולי אופק.
- הדר גיל-עד היא עיתונאית ynet ו"ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
