חוגגים, מתאחדים עם בני משפחה, ולצד ההלם מההרס האדיר – מבטיחים כי לעולם לא יברחו שוב, גם אם תחודש הלחימה. נהירת הפליטים הפלסטינים חזרה לצפון הרצועה נמשכת כל העת, ולפי ההערכות של שלטון חמאס בעזה – נכון להבוקר (יום ג') עמד מספר העקורים שחזרו מדרום הרצועה על כ-300 אלף – קרוב למחצית מהמספר המוערך של כלל הפליטים שברחו בתחילת המלחמה מהצפון לדרום, 650 אלף.
רבים מהפליטים שחזרו "הביתה", אחרי קרוב ל-16 חודשים של חיים במחנות אוהלים בדרום הרצועה, חוזרים לבתים הרוסים בעיר עזה ובערים נוספות שספגו הרס אדיר במלחמה – ויידרשו עדיין להמשיך לחיות באוהלים או בבתים שניזוקו אך לא קרסו לחלוטין. לצד הלם מההרס הרב, וחשש מהקשיים הרבים שעוד צפויים להם בעתיד, חלקם מתארים את חזרתם כ"שיבה היסטורית" וכניצחון אל מול מה שנראה בעיניהם כניסיון ישראלי לעקור אותם מאדמתם – ואומרים שיבנו אוהלים על הריסות בתיהם ולא יסכימו לעזוב שוב.
מעזה המשיכו גם היום להגיע תמונות של המונים שנעים לאורך דרך החוף א-רשיד – שממנה נסוג אתמול בבוקר צה"ל כחלק מעסקת החטופים ואחרי פתרון המשבר סביב שחרורה הצפוי של החטופה ארבל יהוד – וכן תמונות של בני משפחות שמתאחדים זה עם זה אחרי יותר משנה שלמה. "זו הייתה דרך ארוכה, אבל שמחה", אמרה יסמין אבו עמאש, שצעדה 6 ק"מ כדי לחזור לביתה בעיר עזה שאומנם ניזוק – אך עדיין עומד על תילו וניתן לגור בו. שם גם פגשה את אחותה הצעירה שממנה נפרדה בתחילת המלחמה.
אום עלי מוחסן תועדה על-ידי צוות של סוכנות הידיעות רויטרס מחבקת את בתה ונכדיה שמהם הופרדה בתחילת המלחמה. "אני רוצה לאחוז בהם, לא ראיתי אותם 15 חודשים. התגעגעתי אליהם כל כך", היא אומרת כשהיא מניפה את נכדתה הקטנה. עטאלה, בתה, עזבה עם פרוץ המלחמה את העיר עזה לדרום, אבל הפליטים שעשו זאת מביעים חרטה על כך – כיוון שגם בדרום הרצועה ישראל ביצעה בהמשך מבצעים נרחבים, והם נאלצו לעבור שוב ושוב בין מחנות אוהלים.
"חיכיתי 15 חודשים לעזוב את הדרום", אומרת עטאלה. "המשפחה שלי, אחיותיי, כולם, הבתים שלנו, הכול היה כאן, בצפון. אני מתחרטת על היום שעזבתי לדרום, חיכיתי לכך כל לילה, כל שעה". פליט אחר שחזר, עוד אתמול, אמר על רקע הצהרותיו של הנשיא דונלד טראמפ בנוגע לאפשרות של "רילוקיישן" של הפלסטינים למדינות ערב, כדי לאפשר את שיקום הרצועה: "אנחנו נמות כאן, לא נעקור, וגם טראמפ לא יכול לגרום לנו להגר. אני מאושר שחזרתי ובחיים לא אעזוב שוב".
רג'ב א-סינדוואי, מוכר בגדים בן 49 שחזר היום לעיר עזה – אחרי שלאורך המלחמה נדד בין רפיח, דיר אל-בלח ונוסייראת – אמר: "אנחנו מוצפים באושר, אנחנו סוף-סוף בשכונה שלנו, ליד חברים ובני משפחה, אחרי שנה שבה חיינו במדרכה ובחול". לעת עתה, א-סינדאווי, אשתו ושבעת ילדיהם מתגוררים בבית של הוריו, ששרד את הקרבות אבל מנותק מחשמל וממים. "כל העיר הרוסה, יעברו שנים עד שנקבל את הבית שלנו בחזרה".
מעזה הגיעו היום תיעודים של פלסטינים רבים שחזרו לבתים ההרוסים – כאלו שעדיין ניתן לחיות בהם בצורה רעועה וכנראה די מסוכנת – ובסרטונים שהועלו לרשתות החברתיות הם נראים מנקים את ההריסות בדירות שניזוקו, עם קירות שבורות שפותחים נוף לחורבן מוחלט. כך למשל, עזתית בשם מהא כחלון תיעדה עצמה בסרטון שהעלתה בטיקטוק מנקה את ביתה ששרד באחת השכונות ההרוסות: בסרטון היא נראית שוטפת את מה ששרד, ואז מניחה שולחן על רקע הנוף של ההרס – ומכינה עליו תה.
עבוד ג'הג'וח צילם עצמו גם כן מנקה את הלכלוך הרב וההריסות בתוך הבית שלו בעיר בעזה, ששרד, כשליד הקיר החיצוני שנשבר הוא טרח לתלות דגל פלסטיני. "למרות כל ההרס זה הרבה יותר טוב מהאוהלים, זה הרבה יותר נקי מהאוהלים", אמר. "לא נורא, כל זה למען המולדת". תושב אחר בעיר, סאהר א-סולטאן, תיעד עצמו חוזר לביתו ההרוס – כשהוא פורץ בבכי ומנשק את האדמה. "אלחמדולילה", קרא.
חמאס, שמאז תחילת הפסקת האש מקפיד להציג יכולת משילות בעזה, מבטיח כעת לפעול למען הפליטים שחזרו לבתים ההרוסים, ומשרד התקשורת בשלטון של ארגון הטרור מסר כי שיעור ההרס בצפון הרצועה עומד על יותר מ-90%, וכי באזור יש צורך "מיידי" ב-135 אלף אוהלים וקרוואנים. בשלטון חמאס קראו לקהילה הבינלאומית ולמדינות ערב "לפתוח את המעברים ולהביא אספקה בסיסית למחסה לעם הפלסטיני".
החזרה לצפון הרצועה, נזכיר, החלה אתמול בבוקר אחרי ההסכם שהושג בין ישראל לחמאס ופתר את המשבר סביב שחרור החטופה ארבל יהוד – שהייתה אמורה להשתחרר כבר בפעימה השנייה בשבת האחרונה, כיוון שלפי המתווה שסוכם אזרחיות נדרשות להשתחרר לפני חיילות. לפי ההסכם שהושג, ארבל תשוחרר ביום חמישי לצד שני חטופים נוספים – כנראה התצפיתנית אגם ברגר וחטוף שלישי, כשלפי דיווחים בארה"ב ייתכן שיהיה זה קית' סיגל שמחזיק באזרחות אמריקנית. בשבת תיערך פעימה נוספת כמתוכנן, שבה ישוחררו שלושה גברים חיים.
בעקבות ההסכם מימשה ישראל את מחויבותה בעסקה – וצה"ל נסוג מהחלק המערבי של ציר נצרים, ואפשר בכך להמונים לחזור לצפון הרצועה דרך החוף. צה"ל נותר בחלקים פנימיים יותר של ציר נצרים, "ציר הביתור" שאפשר לאורך המלחמה למנוע חזרת פליטים לצפון במה שנתפס כהישג אסטרטגי משמעותי בלחימה מול חמאס, הישג שכעת ישראל ויתרה עליו למעשה. לפי ההסכם, ביום ה-22 של השלב הראשון צה"ל יידרש להמשיך את הנסיגה מנצרים, ולעזוב גם את כביש סלאח א-דין.
בכביש זה נערך כעת בידוק לרכבים שחוזרים לצפון, במתחם שמופעל על-ידי חברה אמריקנית וחברה מצרית. לפי ההסכם, יצוין, הבידוק נערך רק לרכבים שחוזרים לצפון – ולא לעקורים שחוזרים ברגל דרך החוף, ואף שאסור להם לשאת נשק – קשה מאוד להבטיח זאת ללא בידוק. בדרך למתחם הבידוק לרכבים נוצר תור ענק שמתפרס לפי הדיווחים על פני כמה קילומטרים.
אחד מאלו שהמתינו בתור, מוחמד א-ריפי, אמר כי מבחינתו החזרה לצפון הרצועה היא כמו חזרה לחיים. "אני מרגיש כאילו הייתי מת, ועכשיו חזרתי לחיים. זו תחושה מדהימה – לראות את המשפחה שלך, את האנשים שלך, את השכונה שלך", אומר א-ריפי, שלצידו ברכב היו גם בני משפחתו. "ילדיי לא ראו את הבית שלהם, לא הכירו אותו, לא הכירו כלום. הם מצאו עצמם בחול", אמר בריאיון ל-BBC – כשהוא מתייחס כנראה לעובדה שרוב הפליטים שחיכו עד כה בדרום עשו זאת באזור ההומניטרי אל-מוואסי שבחוף ליד חאן יונס. "אלו לא היו חיים. אני רוצה עכשיו לשבת על ההריסות, ולנוח".