ממשלת ישראל בישלה ביזה. בישלה, בישלה, בישלה ובום – היום לקראת שעות הערב, ובעיצומו של שבוע הספר העברי, תעלה למליאת הכנסת להצבעה בקריאה ראשונה הצעת החוק לפגיעה בספריות הציבוריות. הצעת חוק ממשלתית כמובן - שכמה אבסורדי וצורם, יזם דווקא שר התרבות והספורט מיקי זוהר, שתחום הספר והספריות אמור להיות בבת עינו וליבת עשייתו. אבל הנה, כבוד השר המעונב הוא זה שחונק את תקציב הספריות הציבוריות.
התוצאה של החוק הזה, אם יעבור בקריאה שנייה ושלישית, היא המטת חורבן על האוריינות והתרבות, בעיקר בפריפריה, ביטול שעות סיפור, ביטול מפגשי תרבות ומפגשי סופרים, ומעל לכל - ביטול ההשאלה החינמית שמאפשרת בעשורים האחרונים לעשרות אלפי אזרחים לשאול ספרים ללא עלות ולברוח מהכאוס הקיומי למחוזות הדמיון והידע. כי מה יעיל יותר לממשלה מנותקת, יהירה, בזבזנית ותאבת שלטון מאשר אזרחים בורים ועמי ארצות?
הפגיעה האנושה בספריות הציבוריות תתרחש ממש באותה השעה שבה יפיחו חיים ויעניקו חמצן ואורך נשימה למשרדי ממשלה מונפצים ובלתי נחוצים – בטח בזמן מלחמה – ויעבירו להם סדר גודל של חצי מיליארד שקלים שנותרו מתקציב 2023. למשל, משרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות של אורית סטרוק יחכך ידיים בהנאה ויקבל 300 מיליון שקלים; מערך הגיור - 30 מיליון שקל; מועצות דתיות - 13 מיליון; תמיכה בשירותי דת - 18 מיליון; הרבנות הראשית - 5 מיליון; בתי דין רבניים - 8 מיליון. והיד עוד נטויה. למה? כי אנחנו לא מעניינים אותם.
אז הם יחנקו את הספריות הציבוריות, בעיקר בפריפריה, שרבות מהן לא יעמדו בקיצוץ ולא יוכלו לאפשר יותר פעילויות תרבות חינמיות. והם יפגעו בקוראים הצעירים והמבוגרים מהפריפריה החברתית והגיאוגרפית, שיפסיקו לקרוא כי לא יהיה להם מהיכן לשלם כסף עבור השאלת ספרים. ובכך יגדילו עוד יותר את הפערים - כי מן הסתם, ברשויות העשירות יותר ימצאו את הדרכים להמשיך לממן לפחות חלק מפעילות הספריות.
שר התרבות והספורט מקדם את הצעת החוק הממשלתית הפוגענית שלו למרות פניית הספריות הציבוריות בבקשה שיגן על ליבת התרבות שעליה הוא אמון, ולמרות שוועדת השרים לחקיקה הסתייגה מספר פעמים מהמהלך. בפעם הראשונה, במהלך ינואר, הסירה את הצעת החוק לאחר שהוצע קיצוץ של 30% בתקציב הספריות. וכעת, במהלך חודש מאי, הצביעה בעד קיצוץ ממוצע של 14% בתקציב הספריות לשנתיים (12 מיליון שקלים ב-2024 ו-6 מיליון שקלים ב-2025), אך הדגישה בהחלטתה כי באופן חריג הצעת החוק תשוב לדיון אצל השרים לפני ההצבעות בכנסת בקריאה שנייה ושלישית. עוד דרשה הוועדה להצמיד את תקציב הספריות הקיים למדד, שכן בהיעדר הצמדה זו הוא נשחק לאורך השנים - ושחיקה זו כשלעצמה כמוה כקיצוץ מתמשך.
בבית הריבונים חוגגת תחושת אני ואפסי עוד - חוקים רעים מקודמים באישון ליל בלי שום קשר למציאות המדממת, הקופה הציבורית נבזזת לאור יום, והתוצאה היא עוד ועוד ערלות לב ותחושת ניתוק של המושכים בחוטים
אז הוועדה דרשה. והממשלה הגרועה בתולדות המדינה מצפצפת, וכדרכה הודיעה שהיא מעלה את ההצעה לדיון. זאת, למרות שהובטח כי ישעו להערות הציבור שנשלחו ולהמלצותיהם של אנשי מקצוע. אז הובטח. בפועל, ולאור מרבדי החיוכים שמרצפים את המליאה בשבועות האחרונים בעוד מדדי העצב הלאומי מעולם לא נסקו גבוה יותר, חוגגת בבית הריבונים גם תחושת אני ואפסי עוד - חוקים רעים מקודמים באישון ליל בלי שום קשר למציאות המדממת, הקופה הציבורית נבזזת לאור יום, והתוצאה היא עוד ועוד ערלות לב ותחושת ניתוק של המושכים בחוטים.
"זו כבר שיטה, וגם זה סוג של מחטף", אומרים באשכול הספריות. "הכל פועל במחשכים. בלי לשתף ובלי להקשיב. אף אחד לא ידע מתי החוק אמור לעלות ופתאום קמים בבוקר ומגלים שהחוק עולה להצבעה הערב, וזה אחרי שאמרו שיתחשבו בהערות הציבור".
והממשלה? היא ממשיכה לרמוס ולדרוס כל חלקה טובה. כי מה שוות הספריות הציבוריות אם אי-אפשר לשלוט בהן?
