ההצהרה של בנט ולפיד על פיזור הכנסת
(צילום: אלכס גמבורג )
אחרי שבחירות 2022 הפכו כמעט לעובדה מוגמרת, הופכים הימים האחרונים בעיקר לנקודת זמן אסטרטגית - שבה מתפנה מקום לכל חישוב פוליטי שלא יכול היה לעלות באופן אותנטי בזמן כהונתה של "ממשלת השינוי", שהורכבה טלאים טלאים.
העיסוק המרכזי בשני צדי המתרס הפוליטי, זמן ארוך מאוד לפני הגשת הרשימות, הוא בשאלה איך לייצר את תנאי הפתיחה האידיאליים למערכת בחירות שעשויה להיות שוב גורלית לשני הצדדים.
לגוש נתניהו, שאם לא ירשום את ההישג המיוחל - חזרה לשלטון - לא בטוח שישרוד עוד קדנציה באופוזיציה בלי שיתחיל לחלחל פנימה מרכיב של שחיקה ומלחמות פנימיות; ולגוש שמולו, שמטרת העל שלו - לפני כל שאיפה פוליטית שאפתנית של מי משחקניו - היא למנוע מנתניהו את ה-61. שני גושים שונים בתכלית, מטרה אחת מנוגדת. המרדף ל-61 ובלימת ה-61.
זמן רב כל כך לפני הבחירות, הסקרים לא משקפים הרבה. אבל הם מצביעים בכל זאת על מגמה שאליה דווקא שווה להתייחס, וייתכן שתלווה את האירועים גם במערכת הבחירות: נתניהו עצמו מתחזק וכך גם הגוש שלו, ולמרות זאת, אם משקללים את הנתונים כולם, כולל קולות הערבים, יש עדיין יותר "פתקים" נגדו מאשר בעדו. וזה אולי הסיפור המורכב ביותר שאיתו יצטרך להתמודד.
אחד הקלפים המרכזיים של נתניהו יהיה כנראה תדלוק החזית מול הערבים. הקמת ממשלה שנסמכה על רע"מ וכל המסרים שהורכבו בהתאם, שירתו היטב את נתניהו בקרב קהל בוחריו ועשויים לשרת אותו שוב. מצב ביטחוני, אירועי "הרמת ראש" כפי שקראו להם בליכוד, כמו הנפת דגלי פלסטין וחשש להניף דגלי ישראל, יכולים להיות עבור נתניהו חומר מצוין לבחירות.
הבעיה המרכזית עבורו היא שעיסוק מוגבר בערבים יכול לייצר גם סכנה אלקטורלית. פונטציאל הגדילה בציבור היהודי כתוצאה מעיסוק בערבים לא גדול מספיק בהשוואה לפוטנציאל הגדילה של המפלגות הערביות המתנגדות לו, אם בוחריהן יחליטו לצאת להצבעת מחאה.
גם ההתחזקות שרושם איתמר בן גביר היא לא בהכרח בשורה טובה מבחינת נתניהו, ויכולה לשרת את גוש הקואליציה הנוכחי, אם בן גביר יעורר הצבעת מחאה. כך או כך נתניהו יצטרך לשחק הפעם משחק עדין מאוד, בהזדמנות האחרונה אולי לחזור לשלטון ולמנף את ההישג האישי.
