האולם הגדול ביותר בבית המשפט המחוזי בתל אביב, ששימש השבוע להקראת גזר דינם של 17 הנאשמים בפרשה 512 ובראשם ראש ארגון הפשע יצחק אברג'יל, היה הומה אדם. נאשמים, בני משפחות, תובעים, סנגורים, עיתונאים וגם סקרנים התכנסו לצפות בגזירת עונשם של בכירי העבריינים של ישראל. בירכתי האולם, מבלי להחליף כמעט מילה עם איש, ישב לבדו אדם אחד. סגן-ניצב יובל רביבו הגיע בשקט, בבגדים אזרחיים, כדי לסגור מעגל.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כראש מחלק פשיעה מאורגנת ביאחב"ל (היחידה הארצית לחקירת פשיעה חמורה ובינלאומית בלהב 433), הוא זה שעמד בראש החקירה הגדולה ביותר שידעה המדינה אי פעם. הוא זה שניהל מצוד חשאי, חובק עולם, שהתפרש על פני 12 מדינות, 32 אלף שיחות בהאזנות סתר ושישה עדי מדינה, ואסף את הראיות שהביאו בסופו של דבר לנפילתו של הארכי-פושע ואנשיו.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
"מעולם לא הגעתי לשמוע גזר דין בשום תיק שניהלתי, וניהלתי מאות תיקים", הוא אומר. "זה אף פעם לא עניין אותי. אבל זה תיק חיי. כזה שליווה אותי כל כך הרבה שנים של השקעה, מחויבות ועניין, שהפעם הייתי חייב להגיע. והיו כמה נאשמים, כאלה שלא עצורים אבל באו לשמוע את גזר דינם, שאפילו ניגשו להגיד לי שלום".
איך ייתכן שהם נהגו כך באדם שהפיל אותם?
"כי אני מכבד את העבריין. הוא רואה שאני לא בא מהמקום האישי. הרבה פעמים שואלים אותי אנשים, 'אתה לא מפחד?' - כולם יודעים שקוראים לי יובל רביבו. אני לא מסתובב עם כינוי. אולי זה טמטום מצידי, אבל מעולם לא פחדתי, מהסיבה הפשוטה שאני לא חיפשתי את ארגון אברג'יל. אני חיפשתי עבריינים שרצחו, שביצעו עסקאות סמים בחו"ל והכתימו את השם של ישראל בחו"ל – כי בארצות הברית יש צוות מיוחד לטיפול בעבריינות הישראלית, וזה לא נעים.
"גדלתי בשכונת קטמון הישנה בירושלים. אני מכיר את העולם הזה. למרות שבאתי ממשפחה טובה, אני מכיר עבריינים ירושלמים ואני יודע גם להתחבר לעולם הזה. חשוב שלחוקרים תהיה יכולת להבין כל אחד. גם את האינטליגנט ביותר וגם את הדרג התחתון. אני יודע לדבר עם העבריין בגובה העיניים, כך שהוא ירגיש שאני לא מתנשא עליו אלא מכבד אותו".
הכבוד שסנ"צ רביבו רוכש לעבריינים לא מנע ממנו לבנות תיק חזק במיוחד, שהסתיים בהרשעתו של יצחק אברג'יל בעמידה בראש ארגון פשיעה מתוקף חוק המאבק בפשע המאורגן, בשלושה מעשי רצח, ניסיונות רצח ועבירות רבות נוספות. אברג'יל נידון לשלושה מאסרי עולם ועוד 30 שנה בכלא – ולא צפוי להשתחרר מהכלא בימי חייו. יתר הנאשמים נידונו לתקופות של בין חמש ל-25 שנות מאסר. מפת הפשע המאורגן בישראל השתנתה מהקצה אל הקצה.
כעת מתפנה סנ"צ רביבו לסכם את פרק יצחק אברג'יל בחייו. בריאיון בלעדי ל-+ynet הוא נזכר בשיחה המקרית עם תת-ניצב אפרים ברכה שהביאה אותו לקבל לידיו תיק גדול ומורכב; כיצד נסע לארצות הברית ונפגש עם עד המדינה, ששאל אותו "מה קרה שנזכרתם?"; מה לומדים מהאזנה ל-32 אלף שיחות בין עבריינים; באיזה שלב החליט שהגיע הזמן לפרוץ עם גל מעצרים; איך התנהג יצחק אברג'יל בחקירה, ומתי הוא הבין שהקירות סוגרים עליו.
בשנים המדממות של הפיגועים הביטחוניים, בין אמצע שנות ה-90 של המאה הקודמת לבין תחילת שנות ה-2000, היה רביבו סטודנט צעיר שעבד בשב"כ. "היו פיגועים אז שעד היום לא יוצאים לי מהראש", הוא משחזר, "אבל לצערי אתה נהיה קצת מחוספס, כי אתה חייב ללמוד לשלוט בעצמך ולטפל במה שקורה".
בעקבות האירועים הקשים הקימה אז המשטרה את מחוז יהודה ושומרון (ש"י). רביבו התגייס למחוז החדש, וידע מיד לאן מועדות פניו. "כל החיים רציתי לעסוק בתחום החקירות. זה מה שריתק אותי. להפעיל את הראש, להבין את נפש האדם, לעמוד מול אנשים. מאז, 27 שנים, לא זזתי מהתחום".
מה מושך אותך בחקירות?
"לקחת תיק עם אפס ראיות, ובסופו של דבר להגיע לאמת. אני לא מחפש להרשיע אנשים, אלא לדעת מה באמת קרה. בעולם החקירות אתה מתחיל את היום ואתה לא יודע איך תסיים אותו, ואתה יכול לסיים אותו ולחשוב שאתה הולך לנוח, ואז למצוא את עצמך באירוע אחר.
"חקירות זה מקצוע לכל דבר. אתה לא יכול לקחת קורס של כמה חודשים ולהגיד 'אני חוקר'. בסופו של דבר הניסיון מדבר, וגם הביטחון. זה לא מספיק להגיד לבן אדם 'אני יכול לעזור לך', אלא באמת לעזור לו. היום יש הרבה חוקרים, שאם אני אגיד להם 'לך תשב איתו ותבדוק אם הוא יכול להיות עד מדינה' – הם לא יֵדעו איך לעשות את זה. לא מספיק רק לדעת מה מותר ומה אסור. חקירות זה עולם ומלואו, זה לדעת לגעת באנשים. לא לכולם יש את זה".
במהלך נסיעה לפולין, במסגרת קורס פיקוד ומטה, הוא הכיר את הקצין הנערץ תת-ניצב אפרים ברכה, שבהמשך שם קץ לחייו בעקבות פרשת הרב פינטו. "הוא התרשם מהעשייה שלי ושאל אם אני רוצה להצטרף ליאחב"ל. הסכמתי מיד. מבחינתי זה היה הטופ". שם הוא מונה תחילה לראש מפלג ביטחוני וחקר תיקים כמו ענת קם, בועז הרפז ופרשת הריגול במג'דל שמס, "ועוד כמה תיקים שהשתיקה יפה להם", במילותיו.
את הטלפון שקיבל יום אחד, ב-2012, הוא זוכר בחיוך. "מתקשר אליי ראש זרוע החקירות אז ביאחב"ל, נצ"מ יוסי תורג'מן ז"ל, ואומר לי במבטא מרוקאי כבד (שאותו רביבו מחקה היטב - מ"ש): 'רביבו, בוא אליי ללשכה, יש לי תיק משהו-משהו בשבילך'. הוא אמר לי ליצור קשר עם קצין שנמצא בברזיל ועם פרקליט בשם ניסים מרום (התובע הראשי בתיק 512). אמרתי לניסים שאני מבין שזה תיק ארגון פשיעה. בתקופה ההיא היה אפשר לספור את תיקי ארגוני הפשיעה על יד אחת. בשלב הזה כבר היה לי דרייב רציני".
כדי להבין איזה תיק "משהו-משהו" קיבל רביבו, צריך ללכת חמש שנים אחורה. כבר ב-2007 נפגש תנ"צ ברכה עם עד המדינה הראשון בפרשה, י"מ. האיש, שהיה עצור בחשד לביצוע עבירות על אדמת ארצות הברית, התחיל לספר לאמריקנים על ארגון היררכי ומסודר של ישראלים, שבראשם יצחק אברג'יל. "בהתחלה הוא לא התלהב לשתף פעולה עם ישראל, אבל בסופו של דבר התרצה. הוא ישב עם קציני המשטרה הישראלים והם גבו ממנו עדות, ורצו לראות איך העדות שלו משפיעה על מה שאז היה הדבר העיקרי שעניין אותם – תיק הרצח ברחוב יהודה הלוי".
שלושה עוברי אורח תמימים נרצחו במה שמפכ"ל המשטרה דאז, שלמה אהרונישקי, כינה "הפיגוע הפלילי" - פיצוץ מטען תופת מחוץ לעסק לחלפנות כספים, בצוהרי היום בתל אביב. הוא גם הורה לחקור את האירוע כפיגוע, והמשטרה, שמצאה שהמקור לפיצוץ הוא ניסיון לחסל את העבריין זאב רוזנשטיין, הבינה שארגוני הפשיעה עלו מדרגה בתעוזה ובאלימות שהפגינו במסגרת מלחמות הטריטוריה, הכבוד והנקמה ביניהם.
"י"מ אמר להם: 'חבר'ה, לארגון אברג'יל יש שתי זרועות – זרוע הסמים וזרוע האלימות. אני איש סמים'. אז גבו ממנו עדות וחתמו איתו הסכם עד מדינה, אבל הוא היה מדורג – אם תהיה התפתחות, נתקדם. בינתיים הם ירדו מזה. במקביל האמריקנים עשו את העבודה שלהם, עבורם הוא היה עד מדינה מספיק טוב כדי להגיש לישראל בקשת הסגרה ליצחק אברג'יל. אגב, זאת גם שיטה להתמודד עם עבריינים – באמצעות מדינה אחרת".
7 צפייה בגלריה
עליית מדרגה בתעוזה ובאלימות. "הפיגוע הפלילי" בתל אביב, 2003 - נקודת ההתחלה של תיק 512
(צילום: מיכאל קרמר)
אחרי שנים של חקירה, בניסיון לקשור את יצחק אברג'יל למעשי רצח וניסיונות חיסול של יריביו, סחר בסמים והלבנת הון, בין היתר בפרשת הבנק למסחר - בינואר 2011, במבצע מורכב, הוסגרו האחים מאיר ויצחק אברג'יל לארצות הברית, שם הם עמדו לדין בעבירות סמים. יצחק נידון לשמונה שנות מאסר. ב-2014 הוא הגיש בקשה לרצות את המשך מאסרו בישראל. "ככה הבנתי שאין לו מושג מה אנחנו אוספים נגדו", מציין רביבו בחיוך.
מה אספתם נגדו?
"אחרי הרצח המשולש ביהודה הלוי, הארגון עבר לאירופה, לעיירת הנופש מרבייה, באזור קוסטה דל סול בספרד. הם שכרו בית יפה באזור של עשירי העולם. שם, בשיתוף פעולה עם הספרדים, במשך חודשים ארוכים, האזנו לארגון. בשיחות האלה שמענו בעיקר התנהלות של עבריינים. אמירות כאלה ואחרות, אירועים שאתה לא יודע לקשור ביניהם, כי לעבריינים יש שפה משלהם וקודים משלהם. הם מדברים 'עבריינית' בשוטף.
"זאת הסיבה שצריך עד מדינה שיתרגם ויספר את הסיפור. אבל גם הם עושים מדי פעם טעויות. אז הייתה שיחה שבה אחד התקשר ואמר 'אחי, איפה העורב?', אז זה שענה אמר לו 'רגע' ואז צעק: 'אבי!'. ככה למשל ידענו שהעורב זה אבי לוקר, שהשבוע קיבל חמש שנים".
שפע השיחות חסרות הפשר נמשך גם ב-2004, כשהארגון עבר לבלגיה. הבלגים, על פי סנ"צ רביבו, "הרבה יותר יעילים ומקצועיים, ועשו עבודה יוצאת מהכלל. הם השקיעו בפעולות שהניבו ראיות די טובות, כמו האזנות סתר וחיפושים. אבל יש הבדל אחד בין הישראלים לבין הבלגים – הבלגים נאיביים. כי אחרי שהם עצרו את החשודים והביאו אותם לבית המשפט, השופטים שחררו אותם למעצר בית. ומה הישראלים עשו?", שואל רביבו ומרים יד בתנועה של מטוס ממריא. "בשלב הזה היו לנו 32 אלף שיחות מוקלטות".
איך מוצאים את הידיים והרגליים?
"באותה שנה יאחב"ל לא עשתה כלום חוץ מהתיק הזה. ממש נעלנו את היחידה. קיבלתי צוות חקירה ואמרתי להם שאנחנו מתחילים מאפס, יושבים על השיחות מ-א' ועד ת', לוקחים כל אירוע שעליו מדברים שני עדים ורואים איפה השיחות מתלבשות. מרכיבים פאזל".
רביבו טס לארצות הברית יחד עם יוני חג'ג', ראש צוות החקירה בימ"ר תל אביב שחקר את הרצח ביהודה הלוי, כדי לפגוש את עד המדינה הראשון י"מ, שמסר מידע חמש שנים קודם לכן. כי עד שמעיד במערכה הראשונה ייכנס לכתב האישום בהמשך.
"הגענו ללוס אנג'לס, והוא הובא לנקודת המפגש על ידי הרשות להגנה על עדים האמריקנית. אני לא אשכח שברגע שנפגשנו הוא פנה אליי ואמר, 'אדון יובל, מה נזכרתם אחרי חמש שנים?'. אמרתי לו, 'תקשיב, אם אני פה – סימן שיש התפתחות. לא באתי לערבב אותך. אני לא יכול לספר לך מה קרה, אבל עכשיו זה הבשיל. אתה איתי או לא איתי?', והוא ענה 'אני איתך'".
מה הניע אותו לשתף פעולה?
"יכולות להיות לזה אלף ואחת סיבות, אבל לדעתי זה לא שהוא התעייף מעולם הפשע אלא שהארגון הפנה לו גב. באותה תקופה הם עשו המון-המון כסף ביפן מעסקי הסמים. היפנים היו משלמים פי כמה וכמה, והרווחים עצומים. בארגון חשבו שהוא גונב מהם אז ניסו לרצוח אותו. במקומות כאלה אין 'בוא נשב לקפה, נדבר ונבהיר דברים'. אני אפילו זוכר את שם השכונה – רופונגי ביפן. באו לשחוט אותו. אחד מהם, מטיטה (נאשם 17, יעקב בן-שטרית - מ"ש), קיבל עשר שנות מאסר".
מטיטה טען במשפט שהוא יצא לפנסיה, ושעצרתם אותו על עבירות מלפני 15 שנה.
"יכול להיות שמאז הוא יצא לפנסיה, אבל מי ששמע את השיחות שהיו אז, את האינטונציה ואת ההתנהלות, מיד מבין שאלה, מה שנקרא, עבריינים הארדקור".
החוקרים המשיכו לגבות עדות בארצות הברית. "כל ערב, במשך שעות, הוא סיפר לנו סיפורים ואני התעכבתי איתו על כל פרט. 'בוא ספר לי איך בנוי ארגון הפשיעה, למה בכלל נכנסת אליו, מה זה נתן לך?'".
והוא ענה חופשי?
"ענה, והיה לו זיכרון פנומנלי".
7 צפייה בגלריה
שיחות ליליות. צוות התביעה מימין לשמאל: שרון הר ציון, ניסים מרום ומיכל מזור
(צילום: גלעד מורג)
בארץ המשיך רביבו, יחד עם צוות החקירה שלו שהלך וגדל, להאזין לשיחות של חברי הארגון שהוקלטו. "הייתי לוקח חומרים הביתה וממשיך לשמוע שיחות על גבי שיחות כל הלילה. וכל הזמן ניסים, מיכל (התובעת עו"ד מיכל מזור-קולר - מ"ש) ואני בטלפונים ליליים של 'מצאתי את זה וזה מסתדר עם זה'. כמובן שלא יכולנו יותר מדי לשתף את הסביבה. אפילו אשתי לא ידעה".
הייתה ביקורת על כך שהשלב הסמוי בחקירה נמשך יותר מדי שנים.
"דברים כאלה לוקחים זמן. למשל, היו שלושה תיקים של טבליות אקסטזי שהוחבאו בתוך שולחנות. שתי עסקאות צלחו, השלישית נתפסה. אני צריך להביא את התיק מיפן. חיקור דין בישראל, מכתבים מפרקליטות המדינה והכול עובר ליפן. ליפנים יש את הקצב שלהם. זו לא ישראל הקטנה.
"אחרי שנה ומשהו מיום הבקשה התקשרו אליי מהמטה הארצי ואמרו לי, 'יובל, שלום, יש לנו שבעה ארגזים בשבילך'. הצוות הביא את הארגזים, אני פותח אותם – ואני רואה קומיקס! הכול ביפנית, ואני מסתכל בתמונות בשביל לנסות להבין. עכשיו צריך לתרגם את כל תיק החקירה, שבעה ארגזים. הבאתי חברת תרגום, שכולם שם היו צריכים לחתום על סודיות. ככה זה התנהל מול 12 מדינות שונות".
בתיק כה מורכב ומסועף, עם היקפי עבירות אדירים וכמויות חומר אינסופיות, צריך מתישהו לחתוך. לשלב הזה בחקירה קורים "פרוץ" - היום שבו החקירה הופכת גלויה. בתיק 512 זה קרה בשעות הבוקר המוקדמות של 18 במאי 2015. אז, דפיקות רמות נשמעו על דלתות שונות ברחבי הארץ. 50 בני אדם נעצרו במקביל, ובתקשורת הותרה לפרסום "פרשה 512": רציחות, סמים וקשרים פליליים בינלאומיים, אשר על פי המשטרה נעשו על ידי הפשע המאורגן בישראל.
"הגענו ליום הזה מוכנים", אומר רביבו בגאווה. "נכנסתי עם חומר טוב". רביבו מתכוון בדבריו לא רק לשמות, לכמויות, לסכומים ולתאריכים, אלא גם לתשובה לשאלת מיליון הדולר – מיהו יצחק אברג'יל. "למדתי עליו הרבה. בכלל, הכרתי את כל הדמויות האלה הכי טוב מהשיחות. 32 אלף שיחות, זה להכיר את האדם שמולך עד רמת התחתונים".
ומה למדת עליו?
"שהוא אדם מאוד חכם. הוא ידע לנווט ולשלוט באנשים. עדות לכמה הוא חכם מצאנו בכך שהיה בארגון ציר אלימות וציר סמים. יש אנשים שלא ידעו שהם אותו ארגון, כי הוא ניהל את זה כשתי זרועות נפרדות. הייתה לו כריזמה מטורפת והוא היה מאוד החלטי, ידע בדיוק מה הוא רוצה. כל זה עולה מתוך השיחות. הוא היה ממגנט אנשים בטלפון. הייתה לו שיטה: מנהל שיחת חולין, אומר 'אוהב אותך' וברגע אחד משתנה, מתהפך. אנשים פחדו ממנו, וכשאתה שומע את זה מהצד אתה אומר 'וואללה, זה היה מפחיד'".
הוא פסיכופת?
"אני לא מוסמך לקבוע אם יצחק אברג'יל פסיכופת, אבל אני יכול להגיד שהיה בו צד של אדם נורמטיבי לפעמים. הוא היה דואג למשפחות של אחרים יותר מאשר למשפחה שלו. הוא גם היה קרוב לדת. עד כמה שזה אבסורד, ארגון פשיעה ועבריינים, אבל יום שישי זה היה קדוש. הם היו מדברים בטלפון על הדגים שהם מכינים לשבת קודש, ואתה אומר, איזה דיסוננס, זה הזוי. ביום שישי מדברים על הדגים - וביום שבת רוצחים את הדייג".
איך הוא התנהג בחקירה?
"כמי שעשה עבודה מעמיקה על יצחק אברג'יל, ידעתי שיצחק מעולם לא דיבר בחקירות. הוא יושב בחדר חקירות - אגב, מאוד מכבד את החוקר שמולו - ופשוט מוציא את מכשיר השמיעה (אברג'יל הוא כבד שמיעה - מ"ש), מסובב את הגוף הצידה – ושותק.
"לכן, דווקא על יצחק הפקדתי לא את השוטר הכי ותיק ומשופשף, אלא להיפך - את החוקר הכי צעיר. כי כשלמדתי על יצחק הבנתי שמה שלא יהיה – הוא לא ישתף פעולה. מה שצריך זה חוקר שיכיר את החומר על בוריו, שיֵדע מה להטיח בו, אבל הוא לא צריך לתשאל אותו, כי יצחק לא מדבר. וככה זה היה. החוקר הזה לא האמין שהוא חוקר את יצחק אברג'יל".
באיזה שלב הוא הבין מה יש לכם נגדו?
"כמו בכל חקירה, העבריינים, בטח הוותיקים והמנוסים, לא פראיירים. בהתחלה הם באים מנופחים ואומרים 'בבקשה, תחקור אותי, ממילא עוד כמה ימים אני הולך הביתה'. אבל העוד כמה ימים נהיים עוד כמה ימים, ופתאום יש עד מדינה ופתאום שניים, ומכניסים אותם לעימות והם מטיחים בו 'אתה רצחת', 'אתה ראש הארגון'".
הם לא פחדו להתעמת איתו ככה?
"יש מחיר ללהיות עד מדינה. זה חלק מהמחויבות שלהם בהסכם".
הם הסכימו לעמוד מול יצחק הגדול? זה שדאג למשפחות שלהם?
"בוודאי. בסופו של דבר זה עולם של אינטרסים, ואני אתן דוגמה מובהקת. כשחשבנו מי יכול להיות עד מדינה, ישר הצבענו על מומחה המטענים של הארגון. 15-12 שנה קודם לכן הוא היה חלק מארגון אברג'יל. גם הבן שלו היה מעורב. עכשיו הוא כבר מבוגר, יש לו נכדים, ומה יש לו בעולם הפשע חוץ מהפוזה? עם מה הוא נשאר? גם הבן שלו יצא, ואפילו התחיל לעבוד בהיי-טק.
"גילינו שלאדון הזה יש קרקעות בתל אביב, שאמורות לספק פנסיה יפה לו ולמשפחה. תחלט לאדם כזה את הכסף, תיקח לו את הפנסיה ואת כל התוכניות – ואתה במקום אחר. הוא דוגמה למישהו שסימנו מראש שתוך כמה ימים הוא והבן שלו יבואו בעסקת חבילה להיות עדי מדינה. ובול כך היה. הבן אדם בן 60 פלוס. מה מפחיד יותר? להעיד נגד הארגון או לשבת כמה מאסרי עולם? בסופו של דבר זה הכול אינטרסים".
איך הגעתם בסופו של דבר לנתון חסר התקדים הזה בעולם הפלילי, של שישה עדי מדינה?
"ליד משרדי להב 433 בלוד עוברים פסי רכבת, וכשהרכבת עוברת שומעים את זה היטב בחדרי החקירות. אמרנו לנחקרים בפרשה, 'אתה שומע את הרכבת? כשהרכבת יוצאת מהתחנה עוד יש עליה מקום, אבל לאט-לאט היא מתמלאת ובשלב מסוים כבר אין מקום - ואם תרצה לעלות אז, המחיר יהיה אחר'. מעין דילמת האסיר. והנה, העד האחרון קיבל את העסקה עם התנאים הכי פחות טובים – 14 שנה בכלא. מצד שני, אם הוא לא היה נהיה עד מדינה, הוא היה יושב במאסר עולם".
עם שישה עדי מדינה והררים של חומר, הפרקליטות הגישה כתב אישום חמור נגד 18 נאשמים, בראשם אברג'יל, אחיו מאיר ושמות כמו אבי רוחן, ישראל אוזיפה, מוטי חסין ועוד. העדים, בהם סנ"צ בוהדנה, העידו מאחורי זכוכית מחוסמת, באולם תת-קרקעי וממוגן שנבנה במיוחד למשפט המאה של המאפיה הישראלית. הרכב השופטים, בראשות השופטת גיליה רביד, התעלם מקריאות ביניים, מאיומים ומניסיונות דחייה.
נאשם אחד מת, אחר נמלט לחו"ל. השופטים שמעו על רגעיהם האחרונים של הנרצחים בפיגוע האכזרי, כמו גם את העדות הדרמטית של אברג'יל עצמו על מסלול חייו: מילדותו בסביבה רוויית עוני, רעב ופשע בשכונת רסקו בלוד, דרך הרצח הראשון שלו, בגיל 14, ועד להפיכתו לעבריין המשפיע ביותר בישראל ולמותג הבינלאומי המפוקפק שהפך להיות הארגון שהקים, ושבראשו עמד.
"התוודענו לפנים הרבות של יצחק אברג'יל", כתבו השופטים כשהרשיעו אותו. "הוא ניסה לשכנע אותנו שזנח את דרך הפשע... כעולה בין השאר מעדותו, חייו האפורים של עובד כפיים במפעל, מקום העבודה שבו הושם לאחר שחרורו, לא הלמו את אישיותו ואת שאיפותיו להערצה, כסף, כבוד ופרסום. המציאות לימדה שלא זו בלבד שלא שינה את דרכיו - אלא שגדל, התעצם, שכלל את קשריו ויכולותיו והקים ארגון עברייני רב-מעללים למגינת ליבה של החברה".
הרגשת הקלה עם גזר הדין השבוע?
"זה התיק הכי משמעותי בחיים שלי. כמה חודשים אחרי התיק הזה הייתי מעורב בגיוס עד המדינה בפרשה 1131, שזה תיק דרג הביניים, הדור הצעיר יותר של ארגון אברג'יל. אין ואקום. אבל פעם, אם היית מציע לאדם בפשע המאורגן לבוא להיות עד מדינה, זה היה אירוע מזעזע. אפילו להגיד את זה היה אירוע דמיוני. היום, 'עד מדינה' זאת לא מילה גסה. כמות האנשים שרוצים לשתף פעולה ולהיות עדים גדלה לאין ערוך. כי אם יש אנשים שהפלילו את יצחק אברג'יל הגדול, אז מי אנחנו, היותר קטנים?".
אילו חיים מצפים לו בכלא?
"יצחק בחר כדרך חיים את דרך הפשע, ואמרה את זה עליו גם השופטת. טוענים שאם הוא לא היה בפשע, הוא היה מצליח כמנהל בחברה גדולה. אבל אנשים ידעו שהם נכנסים לארגון פשיעה, למותג הזה שנקרא אברג'יל, שמכניס כסף וקונה מעמד בעולם הפשע. הם רצו להשתייך. יצחק מימן אותם לאורך השנים, ומאז שהוא נעצר יש אנשים בחוץ שמממנים אותו ואת המשפחה שלו. אפשר לשאול, למה שמישהו ירצה לעזור לו? זאת החברות והפחד. זה אדם שמצד אחד הוא עבריין בכל רמ"ח אבריו, ומצד שני הוא חבר.
"הוא בכלא שנים, והוא אמור להיות כלוא עד יומו האחרון. הוא בגילי, 53. האם תמיד יהיו לו אנשים סביבו? לא בטוח. כבר נכון לעכשיו זה לא בדיוק המצב. למעשה כבר היום בעולם התחתון הרבה פחות שומעים את השם הזה, יצחק אברג'יל".
