סערת ה"בת זונה" שנשמעה במהלך הופעתה של ראש שירותי בריאות הציבור, ד"ר שרון אלרעי פרייס, בוועדת החוקה של הכנסת, היא גם הזדמנות לחשיבה על עצם השימוש בקללה הזו ובמשמעויותיה.
הביטוי son of a bitch מקורו באמריקה של תחילת המאה ה-18. המילה Bitch, שמשמעותה המילונית היא כלבה, הפכה לביטוי שמתאר אישה "מופקרת", מה שנחשב אז, שנים לא רבות לאחר אירועי ציד המכשפות בסיילם (שעליהם כתב ארתור מילר את המחזה הנודע שלו), התגלמות הבזוי עלי אדמות. אלה היו ימים שבהם עצמאות של אישה, בטח ובטח ביטחון במיניותה, היו סימן להפקרות לא ראויה. העלבון הכי גדול היה קללה שבא הואשם הנמען בכך שהוא בנה של אישה "מופקרת".
בעברית הפכה ה"Bitch" ל"זונה", מילה שמשמעותה כפולה: הן אישה מנוצלת מינית העוסקת בזנות, והן אותה "מופקרת" מהמאה ה-18 בארה"ב. כך הפך ביטוי שכל כולו שנאת נשים לקללה השגורה בפי רבים, שלא עוצרים כדי לתהות מה בעצם הם אומרים.
בן זוגה של הד"ר אלרעי פרייס צייץ ש"אפס פחדן קילל את אשתי ואת חמותי המנוחה". אני יכולה להרגיע אותו לפחות בדבר אחד: חמותו המנוחה לא עמדה בראש מעייניו של המקלל
איך אמרה לנו הגננת? לא יפה לקלל. והיא צדקה, אבל ביחסים בין בני אדם תמיד תהיינה מילים ויהיו ביטויים להבעת זעם וכעס כלפי אחרים. הקללות כאן כדי להישאר. אבל שווה לבחון את עצמנו ונבדוק אם במסגרת הכעס אנחנו לא משתמשים על הדרך בביטויים שעיקרם פגיעה בנשים או בכל אוכלוסייה אחרת שאין לה קשר למושא הקללה.
בית המשפט בישראל נדרש לנושא במסגרת תביעת לשון הרע שהגיש שחקן הכדורסל שמעון אמסלם בשנות ה-90 נגד מקומון "העיר". לכתבה שעסקה באולימפיאדת להט"ב ניתנה הכותרת "אמסלם לא לבד", שריפררה לקללה "אמסלם ההומו", שנשמעה רבות במגרשי הכדורסל, בעיקר מפיותיהם של אוהדי מכבי תל אביב.
בפסק הדין מ-1997 כתבה השופטת שרה דותן כי "בחברה סובלנית אין מקום לייחס משמעות מעליבה לנטייתו המינית של אדם, אלא שבחברתנו טרם הגענו למידת סובלנות ופתיחות שכזו, והכינוי 'הומו', מהווה עלבון בעיני חלק נכבד מהציבור". מאז דברים השתנו בחברה הישראלית, ונטייה מינית מהווה פחות ופחות עלבון, ועל כן פחות משתמשים בה בקללות, אבל ביחס לנשים נשארנו במקום. ישראלים מסננים "בת/בן זונה" כמעט באופן אוטומטי.
עו״ד אירית רוזנבלוםלאחר שהקללה נשמעה בהקלטת הדיון בוועדת החוקה צייץ מאיר פרייס, בן זוגה של הד"ר אלרעי פרייס: "אפס פחדן קילל את אשתי ואת חמותי המנוחה". אני יכולה להרגיע אותו לפחות בדבר אחד: חמותו המנוחה לא עמדה בראש מעייניו של המקלל, אבל לא במקרה הקללה כוונה לחמותו ולא לחמיו. זה קרה כי הקללה הזו היא תולדה של תקופות חשוכות ומדכאות, שבהן שנאת נשים הייתה הנורמה והקללות רק ביטאו אותה.
הגיע הזמן להתקדם להשאיר את הקללות מהמאה ה-18 לספרי ההיסטוריה ולהבין ששפה מעצבת מציאות. שפה לא תמיד חייבת להיות יפה או מנומסת, אבל כדאי שגם החלקים הפחות מנומסים שלה לא יהיו חלק משנאת נשים, להט"ב"ים או כל קבוצת אוכלוסייה אחרת.
- עו"ד אירית רוזנבלום היא מייסדת ארגון "משפחה חדשה"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
