החזון איש לא העריך נכונה את הציונות החילונית. בניגוד למשל שהמשיל באוזני דוד בן גוריון, הייתה עגלתה מלאה. באג'נדה שלה הייתה מדינת לאום אתנית, בסגנון שפותח באירופה הנוצרית מאז שלום וסטפליה והבשיל בשנים 1946-1848. לפיכך היא ניכסה חלקים גדולים מארון הספרים היהודי, תלשה גופי תרבות מהקשרם המקורי, העניקה להם משמעות חדשה וערכה מחדש את ההיסטוריוגרפיה היהודית באופן המשרת את האג'נדה. מנהיגים כמו א.ד גורדון ובן גוריון השתמשו בתנ"ך שחולן כתשתית לעיצוב אפוס ולהזנת רומנטיקה לאומית שנתקשרה בעבר מפואר, אמיתי או מדומיין, ותלו בפסוקים מתוכו רעיונות אוניברסליים, סוציאליסטים בדרך כלל.
טורים נוספים בערוץ הדעות ב-ynet:
• די לאנדרטיזציה של מדינת ישראל
• דובר צער מודיע
• קמפיין "אחים אנחנו" להרדמת המחאה
• החרדים יצטרכו לחכות
הציונים השקיעו בחינוך ל"ידיעת הארץ" כדי להמיר את אהבת הארץ המסורתית ב-volksgeist המחבר קבוצה אתנית למרחב פיזי ומצדיק בכך את חזון ההתיישבות. נופי הארץ קיבלו משמעות לאומית, כמו נופי הולנד, אנגליה וצרפת 300 שנים קודם לכן. רומנטיקה אוריינטליסטית טבעה חותם באמנות, בסלנג ובמטבח. חלק מן החגים שבו לאופיים החקלאי, המקראי או המשנאי, או שונו לגמרי. לעתים הועמסו על העגלה גם מדענים, פילוסופים או אמנים מזרע ישראל ששכנו בשולי הציוויליזציה היהודית.
במרוצת הזמן, נשר מן העגלה חלק מן המטען. כשהסוציאליזם נמוג, נזנח הרעיון של יצירת חברת מופת שתשווה אופי חילוני לרעיון של "אור לגויים". מעמדו של התנ"ך כטקסט קנוני משותף ירד, החינוך ל"ידיעת הארץ" הומר בהטפה לאקולוגיה גלובלית, ובקרב הרוב החילוני נחלש האתוס ההתיישבותי. התהוותה מאליה קבוצה גדולה, כנראה הגדולה שבקרב קבוצות האוכלוסייה בישראל, של "מסורתיים": בעלי זיקה משמעותית לתרבות היהודית שנוצרה בגולה, ומידה פחותה, אם בכלל, של יראת שמים. זיקתם התרבותית של המסורתיים לתנ"ך דרה בצד עניין בתלמוד, בראשונים ובאחרונים, בפולקלור יהודי ובמנהגי עדות. שלילת הגלות, יסוד מוסד בראשית ימי הציונות, מותירה אותם שווי נפש.
נכס עיקרי נותר בידי הציונות החילונית: רעיון "צבא העם" והאתוס שסביבו - התפיסה שלפיה שיקולי ביטחון מכריעים בכל עימות ערכי, שמלחמת הקיום מצדיקה סולידריות עדתית ומעמדית, וקדושת השכול. התפיסה הזאת התערערה ככל שגבר היקף ההשתמטות מגיוס של חרדים שאינם תלמידי חכמים ממש, ואז ספגה השנה מכה ניצחת, אולי אנושה.
על פי מחקריו של פרופ' יגיל לוי, שיעור בני הפריפריה החברתית-מעמדית עלה מ-32% בקרב נופלי מלחמת לבנון הראשונה ל-78% בקרב הנופלים בעשור האחרון. מעטים מצאצאי האליטה המשרתת הקודמת, בני דורם של מאיר שלו, חובב התנ"ך, ויונתן גפן, משרתים כמותם. השנה למדו בני הפריפריה שהאתוס הביטחוני כבר אינו גורם מאחד. כשטייסים עמדו על זכותם הפורמלית לא להתייצב לטיסות שבועיות במחאה על הצעות חוק העולות לדיון בכנסת, נגזר שחלק גדול מיחידות החי"ר ישתמטו אם יתבקשו לפנות יישובים.
פרופ' רון שפיראצילום: סיון פרג'כששרי הממשלה, שבראשה קצין סיירת שאחיו נפל בקרב, ושבקרב חבריה יותר מעשרה קצינים קרביים ולוחמים, הורחקו היום (שלישי) על ידי משפחות כואבות מטקסי הזיכרון לנופלים, נפל הפור. מעשה המוצדק בשם מאבקם של תושבי עוספיה באכיפת עבירות בנייה או זכותם של שופטי בית המשפט העליון לקבוע מי יצטרף לשורותיהם, יוצדק אל נכון, החל מן השנה הבאה, בשם המאבקים לתיקון כלכלי או לאכיפת חוק בשטחי הדרום. שבעים פנים לדמוקרטיה.
מעבר לקשיים הפרקטיים שמחוללת דעיכת האתוס הביטחוני, הוא מרוקן עוד יותר את המסרים הפוזיטיביים שבעגלת הציונות החילונית. משקלה הערכי מוקל משנה לשנה, את מקומה ההיסטורי מחליפה בהדרגה המסורתיות, וסמליה נותרו בעיקר כאביזרי נוסטלגיה.
- פרופ' רון שפירא הוא רקטור המרכז האקדמי פרס
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
