כשהחלו האזעקות הראשונות ב-7 באוקטובר, רס"ל (מיל') שרון ("שאראס") פרי לא שמעה אותן. "הטלפון של אחי, לוחם ביהל"ם, לא הפסיק לצלצל ואמרו לי להעיר אותו בבהילות. עד שהדלקנו טלוויזיה הוא כבר היה על מדים בדרכו להילחם בעוטף. ידעתי שאני לא יכולה להישאר כך בבית, כאילו כלום, כשבחוץ מלחמה. נזכרתי לצערי שהצבא גרע אותי מהמילואים, אז התחלתי בטלפונים לחבר'ה ששירתו איתי".
(צילום: יואב זיתון | עריכת תוכן ווידאו: קורל קוט)
מדריכת הצמ"ה (ציוד מכני-הנדסי) מצאה את גויסה לבסוף לתפקיד סמב"צית בחמ"ל בדרום הארץ, אבל היא התייחסה לזה רק כאל נקודת פתיחה. בין המשמרות שרון לא הפסיקה להתקשר לכל מי ששירת איתה. מכולם ביקשה רק דבר אחד: להשתבץ באחת מפלוגות ההנדסה, בסדיר או במילואים. "תנו לי רק להדריך אותם, משהו".
היא הצליחה להשיג מפקד של גדוד הנדסה במילואים בצפון, והיא עברה לרענן את הלוחמים שלו על הכלים. כשההכשרות הסתיימו, עדיין לא היה מי שישמע לבקשותיה להצטרף ללחימה, והיא שוחררה מהמילואים. "שוב ישבתי בבית על אזרחי, מבואסת, רואה בטלוויזיה את הכוחות נלחמים בתוך עזה, ואני לא חלק מהדבר הגדול והחשוב הזה".
"ואז, משום מקום, קיבלתי טלפון מסרן אור, שהיה המ"מ שלי בתחילת השירות הסדיר. הוא אמר לי שהוא עכשיו מ"פ בפלוגת צמ"ה במילואים שמופעלת תחת אוגדת עזה, שהם חייבים מישהי שתבוא לעשות סדר, כי מעצבים מחדש את הגבול. אמרתי לו: רק תגיד לי איפה להתייצב, ואני שם".
המשימה שקיבלה שרון לא הייתה הכי אטרקטיבית, אבל היא ביצעה אותה בגאווה גדולה: סידור הנדסי של סוללות אדמה בשטחי ההיערכות של הכוחות בעוטף. גם שם הייתה המפעילה-אישה היחידה. "הסתובבתי בפלוגה והיו הרמות גבות לעברי, אבל לא ויתרתי".
ואז הגיעה ההזדמנות לדבר האמיתי. בשיחה עם מפקדי הפלוגה נמסר לה שהפלוגה עומדת לקבל משימה אופרטיבית ראשונה גם בתוך השטח העזתי. "באתי למ"פ אור והצבתי לו עובדה: אני יכולה להיות כאן מפקדת ולוחמת מהמניין. לקח לו רגע להבין ולעכל את זה. אמרתי לו ששינוי כזה יכול לקחת את המערך שנים קדימה, כי מעולם לא הייתה מפעילת צמ"ה בצה"ל. אור היה בעניין, ומה שנותר היה לקבל אור ירוק מלמעלה". עד שערב אחד, בתחילת ינואר, הגיע האישור.
המשימה שקיבלה "שאראס" הייתה כניסה לח’ירבת ח'וזאעה שבאזור חאן יונס, לחישוף בתי מחבלים והשמדתם. בשלב הזה, כל המח"טים והמג"דים כבר התחננו לעוד D-9 ושופלים, וההקצאות חולקו במשורה, בשל המחסור המבצעי שהיה אז. בלי פיילוטים ארוכים כנצח, ללא עבודת מטה מכבידה, ללא בירוקרטיות צה"ליות מוכרות, וגם בלי דיוני אולפנים רוויי יצרים, בחיל ההנדסה פשוט נתנו אישור חריג וראשון מסוגו לרס"ל "שאראס" להצטרף לצוות הבא שייכנס לשטח הלחימה בעזה.
"הייתי כל כך מפוקסת במשימה, שכאשר חצינו את הגדר הפרוצה לשטח העזָּתי עם אור ראשון, לא התרגשתי בכלל. עוד הספקתי מעט קודם לכן לצלם סלפי מתא הלוחמים ב-D-9 ולשלוח לחבריי מהסדיר הודעה בווטסאפ: 'נכנסתי לעשות היסטוריה'. הם כן התרגשו, לי זה נראה טבעי. אבל לעולם לא אשכח את בוקר 3 בינואר 2024".
הכתבה המלאה תתפרסם מחר ב-"ynet+" ובמוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות.
